השקה לרנו קליאו חדשה - גדולה, מהנה ותחרותית
הדור הרביעי של הקליאו נושא עמו סוג של רנסאנס ליצרן: עיצוב רענן, מנועים חסכוניים והבטחה להנאה מנהיגה. האם זה באמת עובד? נהגנו בה באיטליה, וחזרנו עם מסקנות
אי אפשר להפריז בחשיבות הקליאו עבור רנו. מדובר באחת המכוניות הנמכרות ביותר בהיסטוריה של היצרנית הצרפתית, עם מכירות של כמעט 12 מיליון יחידות מאז החליפה לפני 22 שנים את רנו 5. בשנים האחרונות אין אמנם שיפור בנתוני מכירות מכוניות סופר-מיני, אך ברנו שומרים בכל זאת על אופטימיות. שכן אין שם ספק באשר למעבר של תושבי אירופה המשברית ממשפחתיות-קומפקטיות יקרות יחסית, לכיוון מכוניות קטנות יותר - אך גדולות מאי פעם במידותיהן.
מה חדש?
מבחינת רנו, הכל. ראשית, הקליאו החדשה נראית פשוט טוב יותר מהמוחלפת, ומיישרת מבחינה זו קו עם מתחרות מודרניות דוגמת פולקסווגן פולו, פורד פיאסטה, פיז'ו 208 ואף שחקניות חדשות יחסית מהמזרח הרחוק. החזית מתאימה כמובן לקו החדש של היצרנית, ואילו קו המתניים, בתי הגלגלים והכנפיים האחוריות מגיעות היישר מרכב התצוגה, שהעניק את הבסיס למראה המאד נאה בעיני. אגב, למרות שהיא מבוססת על פלטפורמה B הוותיקה של הקונצרן, הקליאו החדשה ארוכה ורחבה מהיוצאת ב-3.5 ו-2.5 ס"מ בהתאמה, ונמוכה ממנה ב-4.5 ס"מ. מידות המתאימות היטב לקווים הבסיסיים של המרכב.
תא הנוסעים וסביבת הנהג עוצבו מחדש, והתוצאה גם כאן טובה מאד. צריך אמנם להתרגל למד מהירות דיגיטלי, ותפעול בקרת האקלים לא ממש ידידותי, אך המשחק עם חומרים ומרקמים בהחלט מרשים. הנדסת האנוש טובה מאד, עם פרופורציות ומיקומים נכונים של כל ממשקי הנהג. כך גם מקום הנהג, הזוכה בין היתר לראות מצויינת.
גם הנוסעים מאחור יוצאים נשכרים מתוספת האורך של הקליאו. מפתן הדלת רחב והכניסה קלה. מרווח הרגליים ראוי ויש אפילו תמיכה נאותה לגוף. חשוב רק לסייג כי נוסעים גבוהים מ-1.80 מ' עשויים להיתקל בתקרה. תא המטען גדל מעט ומציע נפח של 300 ליטר, אליהם ניתן להגיע בקלות מהדלת האחורית הנהנית ממנגנון נוח להפליא.
בין הפריטים שלא יגיעו אלינו תהיה מערכת קישוריות R-Link המציעה מידע מקומי רב, אבל רלוונטית רק למערב אירופה. כמו-כן יחסכו מאיתנו את ההתלבטות באיזו "ערכת נושא" לבחור. ערכות אלו, אותן מציעה רנו לראשונה בסגמנט כה עממי, מאפשרת ללקוח להתאים את הקליאו באופן אישי לטעמו. כן נקבל מערכת מולטימדיה עם מסך מגע בגודל "7.
בתחום הבטיחות יש כמובן בקרת יציבות הכרחית, לצד חיווי אזהרה על אי-חגירה לכל מושבי הרכב, שלושה עיגוני isofix מאחור, בקרת שיוט ומגביל מהירות, וחמישה כוכבי ריסוק לפי התקן המעודכן של Euro NCAP.
הנעה ופליטה
בהשקת הקליאו החדשה נכחו שני מנועים: דיזל המפיק 90 כ"ס ו-22 קג"מ ופולט 83 גרם פחמן דו-חמצני לק"מ מנפח של 1.5 ליטר, ומנוע בנזין חדש ומסקרן המכונה "TCe90". מנוע זה מצויד בשלושה צילינדרים, מגדש טורבו, תזמון והרמת שסתומים משתנה והזרקה ישירה. כל זה טוב כדי לייצר 90 כ"ס ו-13.5 קג"מ מנפח, שימו לב, של 898 סמ"ק. נתון הפליטה עומד על 99 גרם לק"מ, ותצרוכת הדלק המוצהרת היא כ-24 ק"מ לליטר.
בהמשך צפוי להצטרף להיצע מנוע 1.3 ליטר בנזין עם 120 כ"ס ו-19 קג"מ. במהלך ההשקה נהגנו רק בדגמים ידניים, אך למנוע העתידי תשודך תיבה רובוטית כפולת-מצמדים.
מנוע הדיזל בגרסתו המעודכנת, מציע כצפוי פעולה חזקה וגמישות מרשימה, בוודאי בין כנפי מכונית סופר-מיני קלילה וזריזה. וכאשר המהירות עולה, אפשר כמעט לשכוח כי מדובר בצרכן סולר ולא בנזין. אפרופו, במהירות שיוט בינעירונית שומר המנוע על סל"ד נמוך מאד, למרות חסרונו של הילוך שישי בתיבה. תצרוכת הדלק מושפעת מכך כמובן, עם נתון רשמי סופר-מרשים של 29 ק"מ לליטר.
גם מנוע הבנזין הרשים למדי, למרות שאיני חסיד גדול של הזעירים-החדשים, הגורמים בדרך כלל להרבה מהומה על לא מאומה, עם רעידות מיותרות. המנוע בקליאו הציג צליל חביב למדי, היה חף מרעידות, למגדש השהייה קצרה מאד והגמישות טובה בהחלט.
גם בתחום הנוחות ראויה הקליאו למחמאות, תודות למערך מתלים וכיול מוקפד, המייצרים יחדיו חבילה מצוינת של שילוב בין רכות בנסיעה נינוחה לריסון ומוצקות במאמץ. הכביש המתפתל בין גבעות, בדרך מפירנצה לבולוניה, גרם לקליאו הקטנה לככב. עם טיפול טוב במהמורות מזדמנות, ונכונות מפתיעה לשינוי כיוון ושמירות קו. אפילו ההגה החשמלי הבעייתי בדגם היוצא, עבר שדרוג ושיפור.
סיכום
הדור הרביעי של הקליאו יגיע לישראל בסביבות מרץ 2013, תוך שהוא אמור להוביל את המאמץ המחודש של קבוצת קרסו - יבואנית רנו - להחזיר למותג את הילת העבר. ומהתרשמות קצרה וראשונית, נראה שיש לקליאו את הכלים הדרושים לכך. מצד שני, בשוק רווי שחקניות איכותיות מחד ואטרקטיביות במחיר מאידך, חיים קלים בוודאי שלא יהיו כאן ליבואנית.
הכתב היה אורח חברת רנו