איך שולחים אותם לגן ולבי"ס וממשיכים לתפקד?

כשהתותחים רועמים המוזות שותקות? מי שהמציא את המשפט הזה היה כנראה גבר, שממש לא הבין איך זה עובד או שלא נכנס לפייסבוק ולטוויטר. גבר שהיה בדיוק במילואים או בעבודה והשאיר אישה עם תינוק בבית. כי כשהתותחים רועמים והגנרלים מקשקשים בלופ אין סופי במהדורות החדשות, האמהות מדברות, כותבות או מצייצות ובזמן הפנוי שלהן מנסות לעזור אחת לשנייה.

המבצע הזה (או המלחמה, תלוי את מי שואלים) תפסו את רובנו לא מוכנים. לא מוכנים כי אפילו שהבנייה החדשה בבתים כוללת ממ"ד ובכל חודש נערכים תרגילים למיניהם בבתי הספר, אף אחד לא מצפה למטח טילים או גראדים ופאג'רים ליד הבית. אף אחד לא תכנן את המציאות ההזויה הכוללת ילדים במוסדות חינוך, מבנים ישנים ואזעקות או תחושה של חוסר ביטחון. אנחנו לא מוכנים כי אנחנו חיים כאן בשתי מדינות, אחת שכבר חיה כך וסופגת את הקושי - והשנייה שזוכה להכיר אותו רק עכשיו.

עמוד ענן - עוד על ההתמודדות בערוץ הורים :

מותר לפחד: המשחק שיעזור לילדים להביע רגשות

את לא לבד: תמיכה לנשים בהריון שבעליהן גוייסו

אמא, ואם יפול על הבית שלנו גראד?

ההסלמה בדרום: איך לטפל בחרדה של הילדים?

אז התותחים רועמים והאמהות כותבות בפייסבוק, מעלות עצומות שמנסות לעשות סדר בבלגן ולדרוש לפחות קצת הגיון במצב שנכפה על כולנו. אמהות הן אלה שמשלמות את המחיר של הלחימה. נכון שחלק מהגברים גוייס למילואים אבל לרוב (השכירים) המצב הכלכלי לא משתנה בעקבות מילואים. לעומת זאת, הצורך להישאר בבית עם הילדים, בעיקר עם הקטנים יותר, השאיר אמהות עובדות בבית, כשהן נאלצות לקחת ימי חופשה כפויים, כרגע על חשבונן. מערכת החינוך הושבתה בטווח של 40 קילומטר, אבל רק השבעה הראשונים נספרים לצורך פיצוי.

הקושי הכלכלי והתחושה שאמהות משלמות תמיד את המחיר הוא לא פשוט. יהיו כאלו שיגיד שאני מקשקשת ושהגברים משלמים מחיר דומה כי ההורות היא שוויונית, אבל בתור אחת שמגדלת כאן ארבעה ילדים ועברה כל מבצע או מלחמה אפשרית ב-15 שנים האחרונות בהריון או עם ילדים קטנים, הרשו לי לצעוק שאתם טועים. להישאר בבית לא בטוח עם ילדים קטנים, כשצריך להמשיך בשגרה כפויה והזויה, אפופה בחרדה, כשהבעל נמצא במילואים, הוא מחיר שרק נשים משלמות. להישאר בבית עם ילדים כי מערכת החינוך מושבתת - היא זכות השמורה בעיקר לאמהות.

במקביל להשבתת מוסדות החינוך, בתי הספר הרחוקים מהקילומטר ה-40 פתוחים, ממשיכים כרגיל, ומעלים

קושי אחר אצל הורים. איך שולחים אותם לגן או לבית הספר ומצליחים לתפקד? התחושה שאין ממש היגיון בהחלטת פיקוד העורף מבעבעת בהורים רבים. באופן שרירותי השבתת הלימודים נקבעה בקילומטר ה-40 ואילו אנחנו, בקילומטר ה-41 (40 ו-700 מטר, אבל למה להיות קטנוניים) שומעים את האזעקות, את הנפילות ואת שיגורי כיפת ברזל, מתלבטים כל בבוקר בחשש. זה לא שבבית הילדים מוגנים יותר, ברוב בתי הספר דווקא יש מקלטים, אבל התחושה שהמורה תצליח להשתלט על 40 תלמידים שחמישה מהם שכחו את הריטלין בבוקר, לא עושה טוב לאף הורה.

הפחד הנוסף המלווה כל בוקר הוא הריצה למקלט. מי שצפה פעם בתלמידי בית ספר יוצאים החוצה להפסקה או שועטים בסוף היום לשער בית ספר, מבין את הפחד מהירידה למקלט. רק דמיינו 700 או אפילו רק 400 ילדים רצים בבהלה ובצעקות לעבר אזור מוגן. רק דמיינו את הפצפון מכיתה א' נרמס תחת הבריונים של כיתה ו' במדרגות, ותבינו למה אני מתכוונת.

1. אם אין שליטה קחו שליטה

הקושי המרכזי הוא לשלוח ילדים למערכת החינוך כשאתם לא יודעים אם תהיה אזעקה, מתי ומה הילדים יעשו. אל תשלחו את הילדים לבית הספר או אפילו לגן בלי להכין אותם מראש. דברו איתם על המצב וקראו איתם ביחד את הנחיות פיקוד העורף.

2. איפה המרחב המוגן

הקדישו כמה דקות בבוקר, ולילדים צעירים בכל בוקר, והראו להם את המרחב המוגן בגן או בבית הספר. אם הם הולכים לחוג עשו זאת גם במבנה החוג. לא מדובר בניסיון להלחיץ, אלא פשוט להכין אותם כדי ששום דבר לא יגרום לבהלה מחוסר אונים.

3. לא צריך לרוץ - יש מספיק זמן

מרגע הישמע האזעקה במקומות בהם יש לימודים, יש מספיק זמן להגיע למקלט או לאזור ממוגן, גם בלי לרוץ. הסיכוי שילד יפצע דווקא מהריצה הוא גדול יותר באופן סטטיסטי מכך שהפג'אר יחליט ליפול דווקא שם. הנחו את הילדים להקשיב להוראות המבוגרים ולא לעשות זאת בפראות או בריצה.

4. חמודי זה סתם משחק, לא צריך לדאוג

אני שומעת מיותר ויותר הורים שהם החליטו למנוע מהילדים את האמת על המצב ולספר שהאזעקה זה משחק או סתם בדיקה. "בוא חמודי, נמשיך לשחק בגן משחקים. זה סתם". "למה צריך ליידע אותם על המצב ולגרום לפחדים?" שואלים אותם הורים ודורשים את השגרה שלהם בהתעלמות מהמצב. אמנם יש משהו נחמד בלספר לילד שהכל משחק וטעות, אבל חשוב לדעת שלא ניתן באמת לסנן את העולם מילדים, גם לא מהצעירים מאוד.

הם יגיעו לגן או יפגשו חברים ויבינו שהאזעקה שהייתה אתמול היא לא משחק. הם יבינו ששיקרתם להם והאמון שלהם בכם יפגע. יש חשיבות שהמבוגר יסביר על המצב בבהירות, בלי לחץ אבל בכנות, ויקפיד למלא אחר הוראות הבטיחות, כדי למנוע בלבול או חוסר אמון.

5. אמא בלחץ - ואין מה לעשות

לעומת ההורים המתעלמים יש הורים אחרים, המרגישים שהפחד משתק אותם. הורים בלחץ, זה נכון, ואי הוודאות היא עניין לא פשוט. מצד שני, כהורים אין לנו זכות אמיתית להיות בלחץ משתק. אפשר לתרגל מה צריך לעשות בזמן אזעקה ולחפש מה מרגיע אתכם, כהורים. אפשר לספר לילדים שאתם לחוצים ומפחדים ולשתף אותם בחלק מהפחדים, אבל לזכור שאתם ההורים, שאמורים להפגין ביטחון במה שנדרש לעשות ולא להישען על הילדים בזמן לחץ.

6. לעשות - ולא לצפות בטלוויזיה

הטלוויזיה משדרת כבר חמישה ימים ללא הפסקה והתמונות לא תמיד פשוטות או מרגיעות. נסו לחשוב על דברים שניתן לעשות עם הילדים בבית כשהטלוויזיה סגורה. אני, באופן ציני במיוחד, התחלתי בניצול המצב לפני שבוע לניקיון וסידור אמיתי של המרחב המוגן. בכל שינוי במצב הביטחון אני שולחת את הילדים לסדר את הממ"ד. המרחב הממוגן הדירתי הוא תמיד חדר מעצבן שהופך אצל רובנו לחדר כביסה או בלגן. לא שחשבתי לשנייה שנצטרך להשתמש בו - אבל לפחות עכשיו הוא מסודר

הכותבת היא מנהלת פורום ייעוץ הורים, מנחת הורים ואמא לארבעה. לדף הפייסבוק