וינטאג' ג'אז: השנים המוקדמות של וויליאם פארקר

Christian Howes - Richard Galliano Quintet -
Southern Exposure

אלבומי ג'אז עם קונספט ברור מדי מעוררים חשד מיידי המלווה בחשש שמה התוכניות המוקדמות יבואו על חשבון הספונטניות. אלבומי ג'אז שאת עטיפתם מעטר צילום בצבעי וינטג' של מוזיקאים מרוצים מעצמם, כשאחד אוחז בכינור והשני באקורדיאון מריח כמו התחנחנות אמיתית. אבל אם נפריד את הסטיגמות מהמציאות נגלה שמוזיקה לבתי קפה אינה נמצאת בראש סדר העדיפויות של כריסטיאן האוז ורישאר גליאנו (טוב נו, אולי חוץ מקטע אחד).

בכלל קשה לקטלג את האלבום הזה בנישה מסויימת. יש כאן מוזיקה מדרום אמריקה המבוצעת על ידי ג'אזיסטים, אבל היא אינה כזו שאפשר להגדירה כג'אז לטיני. הטנגו של פיאצולה המנוגן כאן הוא אינו כזה שיגרום למישהו לקום ולרקוד, אלא כזה הממסמר את האוזניים נוכח סערת הצלילים.

שני הקטעים של המלחין הברזילאי אגברטו ג'יזמונטי חושפים את האקזוטיקה המהפנטת הגלומה בהם לאור בהיר וצלול המקנה להם צבע חדש. ממש כמו שילוב הכלים העתיק הזה - כינור ואקורדיאון הנצבעים בצבעים חדשים המרעננים את הסטיגמה לגביהם.

William Parker - Centering:
Unreleased Early Recordings 1976-1987

אחת מהתקופות היצירתיות בהסטוריה של הג'אז, ואחת הפחות ידועות, התרחשה בניו יורק בשנות ה-70 וזכתה לכינוי עידן ה- Jazz Loft. כשעשרות לופטים מנוהלים ע"י מוזיקאים ועבור מוזיקאים, ובעיקר עבור אלו מסצנת הג'אז החופשי שנאלץ להמציא את עצמו מחדש. מתוך התקופה הזו צמח אחד המוזיקאים המשפיעים ביותר בגזרה כבר שלושים שנה - הבסיסט וויליאם פארקר.

אייקון. וויליאם פארקר

פארקר הוא כבר שם דבר. אייקון. וברור שהעובדה שזכינו לקופסת הפתעות שמגלה בפעם הראשונה מוזיקה ישנה-חדשה שלו היא אירוע משמח, גודל המאורע הוא בעיקר נוכח העדויות וה-vision המוזיקלי מאותן שנים, שעדיין נותן את אותותיו גם היום, ואולי יכול להיות שזו פשוט הזדמנות נדירה לגלות מדוע אנחנו כל כך מכורים לצלילים הללו.  

The Thing with Barry Guy - Metal

יש כאלו שיגידו, אמנם שלא לציטוט, ש"The Thing", היא הלהקה הטובה בעולם. הטריו הסקנדינבי הזה בהנהגת הסקסופוניסט מת'ס גוסטפסון הטיל את הפצצה באופן סופי ב-2009 עם האלבום Bag It, שהציג בצורה המזוקקת ביותר את הגישה הבלתי מתפשרת של שלושת החברים.

מאז אין דרך חזרה. גוסטפסון וחבריו כמו נעים פיזית ומטאפורית כאחד בין ארה"ב לאירופה, בין הג'אז החופשי האמריקאי אל האסכולות היותר אירופאיות של המשוואה, בין הבלוז אל הPאנק והמטאל, מאלברט איילר ועד הסטוג'ס. מבלבל? דוקא לא.

לאחר שבשנה האחרונה הופיעו רבות עם אגדת הפרי ג'אז ג'ו מקפי האמריקאי, את האלבום ההוכחי הקליטו בכנסייה בליטא עם הבסיסט הבריטי בארי גאי. The Thing מצליחים להיות, בעבודה קשה וסיזיפית ועם המון כבוד למסורת, אחד ההרכבים המרתקים של שנות האלפיים.

R.L Burnside - A Ass Pocket of Whiskey

ר.ל ברנסייד אמנם הלך לעולמו לפני שבע שנים, והוא כבר מזמן לא תגלית חדשה, אבל כשתפגשו בבלוז שלו בפעם הראשונה תתחילו להבין על מה כל הרעש והמהומה. ברנסייד, שחי כל ימיו בצפון המיסיסיפי הוקלט באופן בלתי רשמי ב-1967 ע"י ג'ורג' מיטשל, מוזיקולוג ומגלה ארצות בכל מה שקשור בבלוז. רק בשנות ה-90 יצא "מהמחבוא" ומה"ג'וק ג'ויינטס" והתחיל להקליט בצורה מסודרת, הודות ליוזמה המבורכת של חברת 'פאט פוסום', העושה עבודת קודש בתיעוד הבלוז במיסיסיפי.

ברנסייד, יחד עם ג'וניור קימברו, הוא מהמשפיעים שבאנשי הבלוז המודרניים. האלבום הזה מ-1996 הוא תוצר שיתוף הפעולה של ברנסייד עם הרכב הPאנק -בלוז הפרוע, John Spencer Blues Explosion. תהיו בטוחים שכשהמונוטוניות המשכרת של הבלוז הדרומי פוגשת במסת גיטרות חשמליות כזו, המון דברים טובים יכולים לקרות. וברוח הימים שירו איתו, Goin Down South...  

הכותבים עובדים בג'אז באוזן - חנות הג'אז של האוזן השלישית .