ישראל (שוב) לא זקוקה לניצחון

"עמוד ענן" הוא במובנים רבים הצגה חוזרת של "עופרת יצוקה", המבצע שאליו יצא צה"ל לפני ארבע שנים במטרה "לפגוע קשה בממשלת חמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה". מציאות כזו לא נוצרה כידוע. בינתיים התחלפו ראש הממשלה, הרמטכ"ל, וחברי הקבינט הביטחוני (מלבד שר הביטחון), אבל דומה שאותם דפוסי חשיבה ופעולה שגויים ממשיכים להדריך את קברניטי המבצע הנוכחי. מאמר שפרסמנו ב-6 בינואר 2009, בעיצומו של מבצע "עופרת יצוקה", מובא להלן כלשונו והוא מדגיש את חוסר התוחלת בהמשך המדיניות הנוכחית של ממשלות ישראל ביחס לחמאס.

"עמוד ענן " - לכל הכתבות, העדכונים והפרשנויות

התקפת רקטות על כפר עזה. 2009(צילום: AFP)

הניסיון של ישראל מאז הקמתה מלמד כי חוסר-יציבות פוליטי אצל שכניה הערבים, המתבטא בפיצול פנימי ובחולשה של השלטון המרכזי, היווה גורם מערער ביחסי ישראל-ערב, בעוד שיציבות פוליטית בצד הערבי הביאה בדרך כלל ליציבות ביחסים אלו. כך, למשל, יש לישראל שלום פורמלי עם מדינות יציבות כמו מצרים וירדן, ובין ישראל לבין סוריה שורר מצב מתמשך (ויציב למדי) של אי-לוחמה. לעומת זאת, יחסי ישראל עם הפלסטינים ועם לבנון מתאפיינים בעימותים תכופים בין הצדדים, על אף החולשה היחסית של שני השחקנים הללו ביחס למצרים, ירדן וסוריה.

אין הכרעה, אין הרתעה

אם ישראל מעוניינת להפחית את האלימות מצד ארגונים כמו חמאס וחיזבאללה עליה לשאוף לכינונו של שלטון יציב בצד השני. תנאי הכרחי לכך הוא צמיחתם של מנהיגות מוכרת ומוסדות יעילים.

למדינות ריבוניות יש מה להפסיד - נכסים חומריים ותמיכה פנימית ובינלאומית - בעוד שלארגונים כמו חיזבאללה וחמאס אין נכסים או אחריות כלפי הקהילה הבינלאומית. במילים אחרות, רק כאשר לפלסטינים וללבנונים יהיו מדינות יציבות כפי שיש במצרים, בירדן ובסוריה, תוכל ישראל לעשות שימוש יעיל בעוצמה הצבאית העדיפה שלה כדי להשיג שקט גם מול המדינות הללו, גם אם הן עצמן לא יהיו מעוניינות בכך.

ברצועת עזה כיום, כמו בלבנון ב-2006, נאבקת ישראל בארגון לא-מדינתי, חמאס, ומפעילה כוח צבאי ניכר במטרה להכניעו. ואולם, גם כאשר הצד הישראלי נהנה מעדיפות מכרעת באוויר, ביבשה ובים אין הוא מצליח להגיע להכרעה, וההפעלה המתמשכת של כוח צבאי מביאה בסופו של דבר לשחיקה בתמיכה בישראל ולפגיעה ביכולת ההרתעה שלה, אשר אותה היא מעוניינת לשקם.

ב"עופרת יצוקה" הייתה כניסה קרקעית. טנקים של צה"ל ב-2009(צילום: AFP)

מבלי להתעלם מהאיום הצבאי-טרוריסטי שלה כלפי ישראל, חמאס היא קודם כל תנועה חברתית ופוליטית אשר הצליחה לזכות בתמיכה רחבה של הציבור הפלסטיני בבחירות הדמוקרטיות ביותר שנראו אי-פעם בחברה ערבית כלשהי. המוסדות החברתיים והפוליטיים שבנתה חמאס מאז הקמתה העניקו לתושבים ברצועת עזה מינימום של שירותים, ומאז יוני 2007 השליטה חמאס גם סדר ציבורי, גם אם לא מספק מבחינת ישראל. הריסת המוסדות הללו כיום מותירה את הרצועה בריק שלטוני ותוהו ובוהו חברתי שבטווח הארוך יחריף את הסיכונים לישראל.

הפלסטינים לא ייעלמו ממציאות חיינו

מיליון וחצי הפלסטינים החיים ברצועת עזה לא ייעלמו ממציאות חיינו גם אם חמאס ינחל תבוסה צבאית מוחצת, דבר שממילא מוטל בספק לאור הניסיון הכושל להביס את חזבאללה בלבנון. למעשה, לישראל יש אינטרס מובהק בהתבססות גוף פלסטיני פוליטי יציב וסמכותי, גם אם אינו ידידותי כלפיה, ברצועת עזה.

הריסת המוסדות הפלסטיניים לא תועיל לישראל. הריסות לשכת הנייה(צילום: EPA)

העניק לתושבי עזה מינימום של שירותים. ראש ממשלת חמאס הנייה(צילום: AP)

אכן, רק אם ישראל תכלכל את צעדיה בתבונה ולפלסטינים יתאפשר להקים מדינה יציבה ניתן לצפות כי בטווח הארוך ארגונים כמו חמאס יפסיקו להוות איום עליה, כפי שלא נשקפת לה סכנה מארגונים דומים הפועלים במצרים, ירדן וסוריה.

ישראל זקוקה כיום לא לניצחון צבאי אלא לאופק מדינתי.

פרופסור אברהם סלע, פרופסור במחלקה ליחסים בין לאומיים ועמית מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים

ד"ר אורן ברק מלמד במחלקה למדע המדינה ובמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים ומתמחה במזרח התיכון בן-זמננו