מנות קרב
באוויר עפו טילים, אבל חייבים להמשיך לאכול. כתב ידיעות אחרונות משה רונן, הגיע לתערוכת ישראפוד בתל אביב, ופגש את יובל שוסטרמן שהגיע היישר מהמאפייה שלו בעוטף עזה, את ריאד שייח יוסף מטחינה קרוואן בשכם וגם נציג מטורקיה. "פוליטיקה זה פוליטיקה, אוכל זה אוכל"
הפעם אי אפשר לטעון שמדובר בהשמצה. בתל אביב באמת מתעסקים בכמהין שעולות 25 אלף שקל לקילוגרם ובחידושים בגזרת מכונות האספרסו בזמן שבאוויר עפים טילים. ברוכים הבאים לבועת האסקפיזם הטעימה ביותר שהצלחנו למצוא בין יירוט לשיגור: תערוכת המזון ישראפוד 2012 שמתקיימת בגני התערוכה.
עוד בערוץ האוכל:
אסקפיזם? כנראה שאי אפשר ממש לברוח מעמוד ענן בימים האלה. כבר בכניסה, וברור שבגלל המצב, מושכים את תשומת הלב שני דוכנים שהוצבו זה לצד זה, וכנראה לא במקרה: "המאפה של חייקה" ממושב שדה אברהם - ארבעה קילומטרים וחצי מגבול רצועת עזה, ולצידו "טחינה קרוואן" משכם.
"איך אופים תחת אש? לא פשוט. הימים האחרונים היו משוגעים לגמרי. ממש כל היום היינו במקלט ותוך כדי זה היה עלינו להתכונן לתערוכה," אומר יובל, הבן של חייקה שוסטרמן, שהחלה לפני כמה שנים לאפות אלפחורס ואמפנדס, ובמהלך הזמן הפכה את התחביב לעסק.
למה לא עברתם לתל אביב למשך ימי התערוכה?
"כי גם תחת מטר של רקטות, הבית שבמושב המופגז הוא הבית, ושם גם נמצא המפעל שלנו. שם הכי נוח לנו."
ריאד שייח-יוסף, מהדוכן של "טחינה קרוואן" משכם, מקשיב לשיחה עם שכנו ומהנהן. מבחינתו, שום מלחמה לא תעכיר את יחסי השכנות הטובים בין יצרני האוכל. "אנחנו כאן בעסקים, לא בפוליטיקה, ואני מרגיש טוב מאוד בין כל הדוכנים מסביב. גם שכנים נחמדים יש לי," הוא מחווה לעבר המושבניק מעוטף עזה ומספר: "לפני כמה דקות יובל אפילו נתן לי חוט ברזל כדי לתלות את השלט מעל הדוכן שלי, וכשלא הצלחתי עזר לי לתלות אותו."
שייח-יוסף מציג כאן את מוצרי הטחינה והחלווה הוותיקים שלו, הנושאים תו כשר למהדרין, ואומר שבעל המפעל שלו, סמחי דאוד תמאם, נמצא במחסום בשכם ועדיין לא קיבל אישור לעבור לישראל. תפסנו בטלפון את תמאם ממתין במחסום דקות ספורות לאחר שטיל תועה ששוגר מעזה נפל בבית לחם. "אני רוצה שתבין, זהו יריד של מזון, וכמו בכל שנה גם הפעם אנחנו משתתפים בו. מדובר כאן במאה אחוז ביזנס, באוכל ולא בפוליטיקה. אנחנו בעסק הזה של להאכיל אנשים כדי שיהיו שבעים וזו המטרה שלנו. אין לנו שום דעה בנוגע לטילים ואני לא רוצה להגיב על נושאים פוליטיים." כמה נעים לגלות שטחינה סמיכה משנאת חינם.
אבל לא רק מעוטף עזה ומיהודה ושומרון הגיעו לתערוכה הבינלאומית. אלא גם 200 נציגים מטורקיה - כן, טורקיה! - בריטניה, ארה"ב, הודו, ארגנטינה ועוד, שהגיעו לכאן למרות הטילים כדי לחשוף את תוצרתם בפני קהל סקרן ותאב מזונות מנחמים (בכל זאת, מלחמה.( מי בא לנשנש חידושי פסטרמי וצימוקי עגבניות בזמן שהמילואימניקים בשטח חיים על מנות קרב? בעיקר בעלי מסעדות, מנהלי אולמות אירועים, שפים, רכזי מטבחים קיבוציים, אבל גם לא מעט פודי'ס שחייבים לאמץ למטבח הביתי את החידוש האחרון ומוכנים לשלם על כרטיס לתערוכה מאה שקלים ליחיד. טוב, לפחות יש ממ"ד ראוי במתחם.
אוזטי אוזן הטורקי הגיע לארץ כדי למכור בתערוכה ציוד למטבחים, וטורח להזכיר לי שלמרות העננה הרובצת מעל היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, הרי שמבחינה מסחרית הכל דבש: "אנחנו אנשי עסקים, לא פוליטיקאים, והיחסים שלנו עם הסוכנים שלנו בישראל מצוינים. אף אחד בטורקיה לא רמז לנו להפסיק לעשות עסקים עם ישראל וכמובן שלא פחדתי לבוא לכאן." הנציג של החברה בישראל אומר שבכל פעם שהוא מגיע לעסקים באיסטנבול יש דגל ישראל שמתנוסס מעל לבניין. "ודאי," אומר אוזן, "דגל זה דבר חשוב לנו מאוד ואנחנו נותנים את מלוא הכבוד לדגלים של שותפינו וגם לדגל הישראלי."
לא רק מטורקיה. גם ישראל אייזק, יהודי מבריטניה, לא חשש לנחות אצלנו. הוא הגיע לכאן כדי להציג חידוש שהוא מקווה לשווק אצלנו בהצלחה: פופ-קייק. מדובר בעוגה קטנה על מקל בסגנון לונדוני. מתאימה כקינוח לחתונות, מסיבות בר מצווה ושאר אירועים. לצידו בדוכן ניצבת בגאווה מליסה דמיאנוביץ,' היצרנית האנגלייה של העוגות. "צפיתי בטלוויזיה והייתי קצת מודאגת, גם בגלל הצהרת משרד החוץ הבריטי, שפירסם שלא מומלץ להגיע ליישובים במרחק 40 קילומטר מעזה. אבל אחרי שבדקתי ומצאתי שתל אביב רחוקה יותר - עליתי על המטוס ובאתי."
מליסה, אבל יורים טילים גם בתל אביב.
"באמת? או, כן, אבל מיירטים אותם. אני מרגישה כאן בטוח לגמרי."
גם יאצק קרוליקובסקי, יצרן משקאות אנרגיה מפולין, הפעיל את האנרגיות החיוביות שלו והגיע למרות המצב: "אני לא מפחד. בפולין הזהירו אותי מפני טיסה לאזור מלחמה, אבל יש לי חבר בישראל שהרגיע אותי שהכל כאן בטוח. אתה רואה בעצמך, כולם כאן נהנים."
ג'ק גרהאם מאריזונה ודיוויד רוזנברג מניו יורק הגיעו לישראל כדי למכור לנו מוצר חדש: יוגורט מיובש מוקפא. ג'ק אינו חושש כלל: "שמעתי על הטילים, אבל אם אלוהים רוצה שאמות - אמות. הסיכוי שהטיל ימצא דווקא אותי דומה לסיכוי למצוא מחט בערימת שחת. במשפחה אמרו לי 'אל תבוא,' והתקשורת בארצות הברית מלאה בדיווחים מפחידים, אבל אני כאן למרות האזהרות של כולם, כולל של יוסי, חברי מחיפה." רוזנברג מוסיף: "אשתי והילדים התנגדו, אבל בתי הגדולה שלומדת בסמינר בירושלים התקשרה עכשיו, בזמן שאנחנו מדברים, וסיפרה לי שיש שם אזעקה. אז רק בגלל הבת שלי אני שמח שבאתי."
סונדרב סין מקדם בתערוכה אוכל הודי, וגם עבורו לא הייתה בכלל שאלה האם להגיע לישראל, אולי מפני שהשמועה על הטילים בתל אביב פשוט לא הגיע לניו דלהי. "לא שמעתי על המצב כאן לפני שהגעתי, אבל אני לא מודאג. בכל מקום בעולם יש סכנות וקונפליקטים. גם בהודו זה קורה לפעמים. אני שמח מאוד להיות כאן."
לפנייה לכתב/ת 
