מה שהשלישייה לא מגלה לכם
ההישגים של חמאס, ההסכמות שלא נכתבו, האדרתו של מורסי ודחיקתו של אבו מאזן. אחרי הפסקת האש, נתניהו, ליברמן וברק ידהרו לבחירות - והם סומכים על הזיכרון הקצר שלכם
אחרי שהתותחים הפסיקו לרעום, החל מהלילה הפוליטיקה חוזרת לקדמת הבמה. אחרי הכל, בעוד כחודשיים יתקיימו הבחירות הכלליות בישראל ובנימין נתניהו, אהוד ברק ואביגדור ליברמן יעשו בשבועות הקרובים נפשות כדי לשכנע את הציבור בהישגים המרשימים של מבצע "עמוד ענן". זה זמן המנדטים, והשלושה צפויים, ישירות ובאמצעות דובריהם, להזכיר שוב ושוב את אחמד ג'עברי, את מאות הגיחות של חיל האוויר, את חיסול מלאי הפאג'רים של החמאס, את השקט שחזר לדרום (אם אכן יישמר), ואת החורבות ברצועת עזה. אח, החורבות החורבות.
הפסקת אש - הכתבות האחרונות ב-ynet:
ישראל נצרה אש: הירי מעזה המשיך, אין לימודים
נתניהו: להעניק הזדמנות להפסקת האש
שדרות הפחד: "ביבי מכר את הדרום"
הישג לחמאס: מרחיבים את פתיחת המעברים לעזה
מה שלא יגלו השלושה בפומבי, זה את העובדות המדיניות, את מאחורי הקלעים של הסכם הפסקת האש, שלא הועלה על הכתב, לפחות לא באופן רשמי ופומבי, ואת ההישגים המרשימים של חמאס. לראשונה מאז השתלט על הרצועה, הפך הארגון שירה במשך שמונה ימים 1,500 טילים לעבר תושבי הדרום והמרכז, לפרטנר לגיטימי לשיח מדיני. על השולחן, ללא מסיכות, ובלי בושה. האמריקנים, המצרים, האירופים, האו"ם וגם ישראל - כולם עשו נפשות כדי להגיע להבנות עם נציגי חמאסטן הרשמית והחופשית. אכן, חזקים מול חמאס. בדיבורים.
קברניטי "עמוד ענן" לא יספרו לציבור את האמת המלאה. אין להם אינטרס כזה. הם לא יספרו שתוך חודשים אחדים, צפוי חמאס לחדש את מלאי הפאג'רים והטילים, משום שאין לפי שעה מנגנון ממשי שימנע הברחות לתוך הרצועה. למצרים לא באמת אכפת מן ההברחות האלה, וזה לא מעסיק אותם למנוע הברחות דרך עשרות מנהרות שנחפרו תחת ציר פילדלפי.
על פי ההסכם שגובש, האמריקנים והמצרים אמורים לפעול יחד
כדי למנוע הברחות בציר אחר: דרך סודן ודרך לוב, שמעבירים אמצעי לחימה לנמל אלכסנדריה. השאלה היא אם זה יקרה. בעבר, הקונגרס האמריקני כבר איים על חוסני מובארק כדי שימנע הברחות. במשך תקופה קצרה הוא התיישר. אחר כך זה התמסמס. בישראל מקווים שיורשו מוחמד מורסי, שתלוי כלכלית בארה"ב, יהיה נחוש יותר, וארה"ב תשתתף במאמץ. איזה מזל שיש לנו את אובמה.
נתניהו, ברק וליברמן לא יגלו לאף אחד שבגלל מעורבותה הפומבית והרשמית, הפכה ישראל לבת ערובה אסטרטגית של האחים המוסלמים במצרים. בשל מעורבותה העמוקה, ובשל תיווכה המוצלח, הפכה מצרים לשופטת הצדק של הפרות הסכם הפסקת האש. היות שלטענת ישראל שום דבר לא הועלה על הכתב, אז החוקים הופכים גמישים, ומורסי יקבע. ומורסי הוא לא עומר סולימאן, שמול המצלמות דרש את הפסקת מבצע עופרת יצוקה, ובשיחות עם אהוד אולמרט תבע מישראל להמשיך ולכתוש את החמאס ברצועה. בינתיים, הנשיא המצרי יחזור מארה"ב עם צ'ק שמן שיציל את ארצו מהתמוטטות כלכלית. ותודה לישראל.
כל יום שעבר מאז אותו חיסול, כל הפצצה של מטוסי חיל האוויר, צמצמו את הפער המדיני בין ירושלים לעזה. אחרי החיסול המוצדק של ג'עברי, ישראל הייתה יכולה לעצור. אך היא לא עשתה כן, ובכך העלתה את קרנו של החמאס, שכאמור - הפך לפרטנר לגיטימי לדיאלוג מדיני. ובינתיים, מיליון אזרחים ישראלים ישבו במקלטים, ספגו 1,500 טילים, כדי שבסופם של שמונה ימי כתישה, ישראל תגיע להפסקת אש שהפכה את החמאס לבר שיח של המערב, את אבו מאזן המתון ללא רלוונטי, ואת ישראל לבת ערובה של הממשלה המצרית.
הזיכרון הציבורי קצר, אך כדאי להזכיר כי אחרי עופרת יצוקה, ירד על הדרום שקט כמעט מוחלט למשך כשנתיים. טפטוף הטילים המשיך אמנם, אך בגדול - חמאס לא העז להתגרות בישראל. ישראל ומצרים הכינו מסמך אחרי המבצע ההוא, ובכל פעם שהג'יהאד האיסלאמי ירה לעבר ערי הדרום - חמאס מיהר להתנער מן הירי. הלילה, החמאס חוגג. הנייה הפך לגיבור, משעל מכנס מסיבות עיתונאים, ואלפי עזתים רוקדים ברחובות. אכן, חזקים מול החמאס.
שלושת המוסקיטרים
אבל היו במבצע הזה גם הישגים מרשימים, לפחות בכל הקשור ליכולת של בכירי הליכוד לזגזג בלי למצמץ. בכל הקשור למלחמת לבנון השנייה, למשל: במשך שנים האשימו אנשי הליכוד והימין את ממשלת אולמרט בניהול כושל של המלחמה. אך מאז מלחמת לבנון השנייה, חיזבאללה לא העז לירות לעבר ישראל. בימים האחרונים, שרי הליכוד אימצו את תוצאות המלחמה ההיא, והפכו אותה לדוגמה ומופת. "כך הדרום ייראה", הם
הבטיחו, "זה המודל הנכון. האיש בשמלה מסתתר בבונקרים, והם לא יורים". מה שברק, נתניהו וליברמן ישכחו לספר, זה שהמלחמה ההיא הסתיימה בהסכם הבנות כתוב, בגיבוי בינלאומי. כמו עופרת יצוקה. לא כמו עמוד ענן.
כדאי לשים לב: אם מישהו חיפש את תמונת הסיום בשדה הקרב של עזה, או אולי על הרצפה שעליה נשכב השר גלעד ארדן עם הידיים על לראש, כדאי לו לחשוב על תמונתם של שלושת המוסקיטרים ברק-ליברמן-נתניהו אמש במסיבת העיתונאים. למוסקיטרים הייתה סיסמה שהפכה לאגדה: אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד. אמש זה נראה בדיוק כך. כל אחד מן השלושה שהתייצבו מול האומה טרח להודות לשאר עמיתיו על שיתוף הפעולה ההדוק ועל העבודה המשותפת. אף אחד מהם לא פספס את ההזדמנות לגרור את השניים האחרים איתו לתוך קלחת הסיום הלא ברור של המבצע. תודה לשר החוץ, ותודה לשר הביטחון ותודה לראש הממשלה ותודה ותודה ותודה. או במילים אחרות: אני עומד כאן הערב, ומודיע לכם שעל כל פארסה שלא תבוא, אני אחראי יחד עם החברים הללו שיושבים כאן לצדי. ותודה.
לפנייה לכתב/ת 
