עד גיל 30 תגיע לקנדה

טיילים מקומיים הזהירו אותו מפני מפגש עם דובים, אמרו לו שמצבו יחמיר במיוחד אם ימצא את עצמו בין דובה לבין הגור שלה. "איך אפשר להיקלע למצב כזה‭"?‬ תהה טל סלע שיצא למסע רגלי חוצה גבולות במערב ארצות הברית. את התשובה הוא קיבל במדינת וושינגטון, כשצעד באזור מיוער, חמוש באוזניות שניגנו לו משירי ארץ ישראל היפה.

"פתאום ראיתי ענן אבק שחור טס מולי‭,"‬ הוא מתאר. "לפני שהספקתי להבין מה ראיתי שמעתי מאחוריי נהמה. הסתובבתי וראיתי דובה יוצאת מהשיחים. הסבירו לי שאסור להפנות לדובים את הגב ואסור לברוח או להפגין סימנים של חולשה, אז פסעתי לאחור, עם הפנים קדימה, ויישרתי קו עם הדובה כדי שתראה שאני לא מחפש את הגור שלה.

אחרי שעמדנו בקו אחד היא עלתה לשביל, התקרבה אליי בקטע תוקפני, הרגשתי שהיא בפניקה. היא נעצרה מולי, במרחק מטר וחצי ממני. מה עושים? הרמתי את שני מקלות ההליכה, נופפתי בהם והשמעתי קולות של וווווו מפני שייעצו לי להיראות גדול ומפחיד. הדובה חטפה הלם. אחרי חצי דקה הסתובבה. המשכתי עם הקולות, וכשראיתי שהיא מתרחקת שלפתי את המצלמה ודפקתי תמונה למזכרת. גם עכשיו, כשאני רק משחזר את הקטע ההוא, כולי צמרמורת".

"חיפשתי משהו שיעשה לי ריסטארט בחיים"- טל סלע.

4,262 ק"מ, זה אורכו של השביל שמתחיל בגבול מקסיקו ומסתיים בתוך קנדה, ואשר מסומן בתור השביל הארוך ביותר בעולם. המושבניק מגבעת חן, שהתוודע אליו דרך פורומים באינטרנט, נשבע לעצמו שיעשה אותו לפני שיגיע לגיל ‭.30‬ "לפני שבע שנים, כשהשתחררתי מיחידה מובחרת, חיפשתי משהו שיעשה לי ריסטארט בחיים, אבל הרגשתי שהמסלול הזה עוד גדול עליי‭,"‬ הוא מודה. "העדפתי לצאת לשביל ישראל, גם כסוג של הכנה וגם בגלל הפן הציוני. ישראלי חייב להכיר את הארץ שלו דרך הרגליים לפני שהוא חורש את העולם. ‬

אחרי שביל ישראל הוא למד במכון וינגייט והפך למאמן כושר. "הייתי ילד שמנמן, בגיל בר מצווה עברתי מהפך ומאז, ריצה היא החמצן שלי‭,"‬ הוא מספר. "התחלתי לרוץ מרחקים ארוכים, התחריתי במרתונים של יותר מ‭100-‬ ק"מ בארץ ובעולם והם הגבירו בי את הצמא לטבע‭."‬ בשנה שעברה, ביום הולדתו ה‭,29-‬ הוא קלט ש"הבטחות צריך לקיים‭."‬

בניגוד להרגלו ההתארגנות הייתה חפוזה, "חודשיים בלבד, בגלל מזג האוויר. מומלץ להתחיל באמצע אפריל עד אמצע מאי, לפני שמקורות המים שבמדבריות קליפורניה מתמעטים, ולסיים לקראת סוף ספטמבר מפני שקשה מאוד ללכת בשלג‭."‬

ההכנה כללה תכנון מדויק של הלו"ז. "התחלתי מהסוף‭,"‬ הוא מסביר. "ידעתי שבספטמבר אני חייב להיות בחזרה בארץ בגלל אירוע, אז לקחתי את המסלול וחילקתי אותו ליעדי ביניים שמבוססים על שלושה ביקורים משפחתיים: של שני אחיי, הוריי, ויעל, בת זוגי. המראתי לשם בידיעה שכולם כבר מכורטסים, דבר שעזר לי להתמודד. זה לא טיול שנטי שבו אתה עוצר מתי שבא לך. אני הייתי זה שהוביל את הטיול ולא רציתי שהוא יוביל אותי.

סרטון מסע - טל סלע:

בחודש הראשון, לדוגמה, הצבתי לעצמי יעד של 32 ק"מ ביום ושני ימי מנוחה שמתבצעים כשהמסלול נושק לכביש שממנו אפשר לתפוס טרמפ לעיירה הקרובה, לישון כמו שצריך, לאכול כמו שצריך, לגלח את הזקן ולחזור לצעידה. בשליש האחרון, לפני הפגישה עם יעל, הלכתי 57 ק"מ ביום כדי להגיע במועד. יש אנשים שעשו את המסלול הזה בארבעה חודשים ויש שחצו אותו בשישה, אני עשיתי בשלושה חודשים ושלושה שבועות‭."‬

ההורים הקימו חמ"ל

סלע טס לסן דייגו עם תרמיל קטן שהכיל מפות ‭")‬שילמתי לבית דפוס שידפיס עבורי את המפות שבמאגר המידע ביחס ‭1/50‬) ג'יפי-אס, ספוט, מכשיר לווייני (שבמקרה חירום מתחבר לרשת הצלה ומזניק מסוק. יש לו שימוש נוסף, מדי לילה שלחתי אות דרך גוגל ארת' לחמ"ל שנפתח בבית הוריי וכולם ראו היכן בדיוק אני נמצא‭") MP3 ,("‬עם כל סוגי המוזיקה, מניו אייג' ועד לשירים עבריים של פעם‭("‬ ומתנה ל"מלאכי השביל" נוסח אמריקה - זוג פנסיונרים יהודים שאירחו אותו לפני היציאה.

"בגלל שיקולי עלות העדפתי לקנות בסן-דייגו את הציוד - אוהל, שק שינה, מזרן, גזייה לבישול, בגדים חמים ללילה, ביגוד להליכה, שני מקלות הליכה, סכין לחגורת המותניים, טלפון עם כרטיס סים מקומי, מצת, שעון ‭")‬למרות שניחשתי שמהר מאוד הגוף יתרגל להשכמה טבעית בחמש וחצי‭("‬ ותיק למים ואוכל.

סחבתי 7 ק"ג על הגב‭."‬ בנוסף היו ברשותו כרטיסי אשראי וכסף מזומן. "כל המסע עלה לי ‭2,500‬ דולר, לא כולל טיסות, וזו הייתה המתנה הכי יפה שיכולתי להעניק לעצמי. הגשמת חלום‭."‬

"המצלמה הפכה לפרטנר שלי. דיברתי אליה ולא הרגשתי לבד‭."‬

ציוד העזרה הראשונה שלקח איתו היה מינימלי. "מספריים וסיכות ביטחון. אני לא לוקח כדורים משום סוג, בעיקרון. אני מניח שאילו יצאתי לאמזונס הייתי לוקח כדורים נגד מלריה. כדורים נגד בדידות? בניתי על מטיילים אקראיים שאפגוש בדרך, על גיחות לעיירות ובעיקר על המצלמה שהפכה לפרטנר שלי. מצלמה קומפקטית, וידיאו וסטילס, סידרתי לה תושבת על מקל ההליכה, דיברתי אליה ולא הרגשתי לבד‭."‬

מיד בצאתו לדרך, כשגדר מקסיקו מאחוריו, גילה סלע ש"לא מדובר במסלול מסומן כמו שביל ישראל, אלא בדרך עפר ברוחב 40 ס"מ. המעבר מהציוויליזציה לעולם הטבע היה מרתק‭,"‬ הוא מספר. "תנים, שועלים, זוחלים. ההיתקלות הראשונה עם נחש הייתה מפחידה. הלכתי מהר, עם נעליים גבוהות, לקחתי סיבוב ופתאום שמעתי את הרחש של נחש פעמונים. קפאתי.

קלטתי שכמעט דרכתי עליו. אילו הנחש היה מכודרר אין לי ספק שהוא היה מכיש אותי, למזלי הוא היה פרוש. עם הזמן האינסטינקטים שלי התחדדו, למדתי לזהות אותם ולא חששתי שמא נחש יפלוש לאוהל שבו אני ישן. הנחשים פוחדים מבני האדם, אין להם רצון להכיש, הם מעדיפים לשמור את הארס לחיות שהם יכולים לאכול‭."‬

בחודש הראשון הוא שמר אמונים לתפריט שתיכנן מראש. "בבוקר אכלתי משהו קל, עוגייה או שתיים, בצהריים דייסה משקית ובערב אורז או פסטה שבישלתי לעצמי. כשנפגשתי עם אחיי, אחרי ארבעה שבועות, הייתי מינוס תשעה קילו, ממש שדוף. לא שיערתי כמה קלוריות נשרפות בהליכה. לכן, בשליש השני של המסע, הוספתי עוד ארוחה יבשה, טורטייה עם חמאת בוטנים או ממרח שוקולד, ועוד חטיפים במשך היום‭."‬

אחיו - אסף, איש היי-טק, ועמית, משוחרר טרי - באו לבקר את ילד הסנדוויץ' של המשפחה בדרום קליפורניה, כש‭900-‬ ק"מ כבר היו מאחוריו. "תיכננו ללכת ביחד במשך שבועיים, אבל בגלל התנאים הקשים הלכנו רק שבוע, לא רציתי שהם ייכנסו לאזור הבעייתי, המקטע של סיירה נוואדה וצפון קליפורניה.

זו הייתה השנה הכי מושלגת במערב ארצות הברית מזה עשרות שנים. מהבוקר עד הערב הלכתי בשלג וזו הייתה התמודדות שונה מפני שלא רואים את המסלול, ניווטתי עם ג'י-פיאס ומפה וזה היה מתיש.

קניתי ציוד שלג שכלל גרזן קרח, דוקרנים לנעליים וחותלות כדי שהשלג לא ייכנס לנעליים. תוך כדי תנועה למדתי לתזמן את ההליכה לפי התוואי והשעה. עקב כמות השלג הגדולה שהפשירה הנהרות הפכו לשוצפים-קוצפים וצריך להפעיל הרבה אחריות ושיקול דעת כדי להחליט איפה לחצות ומתי. לא אחת צעדתי בתוך מים קפואים עד גובה החזה עם הזרועות מורמות, מחזיק את התרמיל מעל הראש‭."‬

באזור הזה הוא כמעט נגע במוות. "הגעתי לנהר סוער שהמטיילים האחרים הקיפו אותו ולא רציתי לוותר עליו. התחלתי ללכת על הסלעים, חציתי את רובו כשאני עדיין יבש, את הציוד הרגיש ארזתי במנשא נגד מים, ואמרתי לעצמי שאקפוץ לנהר בקטע הסוער, אזרום ואצא במים השקטים. במורד הנהר ראיתי בול עץ עם זיזים ותיכננתי להיאחז בו בעת צרה. אין לי היכרות מוקדמת עם מים‭,"‬ הוא מצטדק.

"לא תיארתי לעצמי עד כמה הם עוצמתיים. הם סחפו אותי ואני רק זוכר שחטפתי בום בראש מבול העץ שנכנסתי תחתיו. מזלי הגדול היה ששיחררתי את רצועות החזה של התרמיל לפני שקפצתי. אילו הן היו נתפסות בבול העץ קרוב לוודאי שלא הייתי כאן.

גזע העץ דחק אותי לגדה, הירך שלי נמחצה, ולשבריר של שנייה אמרתי לעצמי 'זה עכשיו או לעולם לא' ובכוחותיי האחרונים משכתי את עצמי החוצה. נשכבתי על הגב, הבנתי שחיי ניצלו וכעסתי על עצמי שכמעט איבדתי אותם בגלל סוג של יהירות. הוריי, אגב, לא ידעו על האירוע הזה עד שחזרתי הביתה‭."‬

הוריו - ספי, מלונאית ורמי, עצמאי - המתינו לו בתחנה השנייה, בגבול אורגוןקליפורניה, כש‭2500-‬ ק"מ כבר היו מאחוריו. "באזור הזה השביל חוצה הרבה כבישים וזה הקל על הוריי. בבוקר הם הסיעו אותי לנקודה של ראשית ההליכה, נסעו לסוף המסלול היומי, תפסו טרמפ לאמצע ואת השאר הלכנו ביחד. כך עשינו במשך שבוע. המינוס היחיד היה יום הפרידה‭."‬

נקודת השבירה

אחרי שנפרד מההורים הוא שינס מותניים ל‭18-‬ שעות הליכה ביום, במקטע שמכיל מעט כבישים ונקודות להצטיידות ואספקה.

"הייתי ברצון עז להספיק כל יום את הקילומטרז' הגדול שהקצבתי לעצמי, כל שלוש שעות עצרתי לחצי שעה לאכול משהו, לפעמים כיוונתי את השעון המעורר לעשר דקות, הנחתי אותו על הכתף וחטפתי נמנום. יעל היא מאמנת כושר כמוני, היא מיטיבת לכת, ואת 300 הק"מ האחרונים עשינו בארבע רגליים, אזור מדהים ביופיו עם טופוגרפיה של עליות וירידות‭."‬

"אני מאמין בקשר בין גוף ונפש"

את תואר "הנוף הכי-הכי" הוא מתקשה להצמיד למקום מסוים מפני ש"לכל אזור יש ייחודיות משלו. הדרום הוא מדבר - אמנם לא יבש כמו המדבר הישראלי, אבל יש קסם במרחבים ובצמחייה המדברית. בסיירה נוואדה יש נהרות ומעברי רכסים מושלגים, באורוגון יערות עצומים עם הרי געש ובמדינת וושינגטון לגונות עוצרות נשימה‭."‬

היו לך נקודות שבירה? חולשה?

"באזור סיירה נכנסתי לעיירה, נשכבתי על המיטה ובמשך שלושה ימים לא קמתי. הגוף היה צריך ריסט. אני מאמין בקשר בין גוף ונפש ונוכחתי שהחיכוך עם הציוויליזציה לא עושה לי טוב. עובדה, כשחזרתי למסלול, למרות שעדיין לא הייתי בכשירות מלאה, הבראתי‭."‬

מי היה האיש הכי נחמד שפגשת בדרך?

"פרדי. כשיצאתי מהשביל כדי לתפוס טרמפ לעיירה קטנה בצפון קרוליינה עצר לי רכב טרנטע כל כך ישן עד שהיססתי אם לעלות. כשהנהג שמע שאני מישראל הוא התחיל לחפור לי על הברית החדשה וקדח ברמה כל כך קשה עד שסירבתי להצעה האדיבה שלו להתארח בביתו. בעיירה עברתי את כל האכסניות ובסוף, בלית ברירה, צילצלתי אליו ושאלתי אם ההזמנה עדיין בתוקף.

הוא הוביל אותי לקרוואן עם מיטה מסודרת, ובדרך למטבח תופף על בטנו ואמר 'אל תראה אותי ככה, בצעירותי הייתי רץ מרתון‭.'‬ בבת אחת נמס בינינו הקרח. התיישבנו לדבר על התחביב המשותף, והוא טיפס לבוידעם והוציא את הגביעים והמדליות שצבר. בבוקר הוא השכים לעבודתו כשומר היערות ואמר לי 'תישאר כמה שבא לך, ביתי - ביתך‭.'‬ לצערי לא שמרתי איתו על קשר מפני שאני לא כותב באנגלית‭."‬

"כששלחתי את היד להוציא את המצלמה גיליתי שהיא לא שם"

את תואר "היום העצוב ביותר" הוא שומר לאיבוד המצלמה. "במרכז קליפורניה סיימתי יום מנוחה, תפסתי טרמפ של 40 דקות לשביל, וכששלחתי את היד להוציא את המצלמה מהפאוץ‭-'‬ראש גיליתי שהיא לא שם. הנהג ריחם עליי והסיע אותי בחזרה לעיירה, עברתי בכל המקומות שבהם ביקרתי, כנראה שמישהו הרים לי אותה כשאכלתי ארוחת בוקר בבית הפנקייק.

קמתי לרגע, להביא מייפל וזהו, הלכה. ביקשתי 'קחו את המצלמה, רק תחזירו לי את כרטיס הזיכרון‭,'‬ ועד עכשיו אני מצטער על עשרת הימים המצולמים שנמחקו לי. מסתבר שהרצון להיות לבד לא האפיל על הרצון לשתף ולהראות מה חוויתי‭."‬

זה מה שהוא עושה עכשיו. אחרי כמה הרצאות שערך בחינם, בגינה של בית הוריו, הוא מתחיל להעביר הרצאות מסע מסודרות במוסדות, ארגונים ובתים של אחרים.

"גיליתי שהמסע שלי מעורר השראה לא רק בקרב כאלה שחולמים על טיול גדול, אלא אצל כל מי שחולם להגשים את החלום. כולם שואלים אותי מה המסלול הבא שסימנתי והתשובה שלילית, עדיין אין. האתגר הנוכחי שלי הוא להתמקצע בריצות שטח ולצאת למסעות ריצה בחו"ל, בסהרה ובאמזונס‭."‬ אתה ממליץ על מסע סולו?

"אני ממליץ לכל אחד לקחת יום או יומיים לבד בטבע כדי שהבן אדם יגלה מה זה עושה לו, האם הוא מחובר לעצמו, האם הוא מסוגל ליהנות מהבדידות. בדרך כלל, מי ששואל 'האם כדאי לי לטייל לבד' הוא זה

שאופציית הסולו לא מתאימה לו. מי שאוהב להיות לבד לא צריך לשאול‭." ‬שביל ההליכה הארוך בעולם

השביל שחוצה את ארה"ב ‭- pacific crest trail (PCT)‬ מסומן משנות ה‭80-‬ כשביל ההליכה הארוך ביותר בעולם ועשרות טיילים עושים אותו בשנה. ‭90%‬ מהם אמריקאים.

אין נתונים מדויקים, אך סלע מעריך שעשרה ישראלים הקדימו אותו. טייל ותיק אמר לסלע: "מספרם של האנשים שטיפסו על האוורסט גדול יותר ממספר האנשים שעשו את השביל הזה במכה אחת מקצה לקצה מפני שהשביל הוא לא קושי נקודתי של טיפוס בן שבוע או חודש, אלא התמודדות ארוכה‭."‬

• טל סלע ישמח לענות על שאלות במייל:‭ . talsella@hotmail.com