סוף העולם ימינה

דווקא ההתנהלות האחראית, הנכונה והמוצלחת של ממשלת נתניהו במבצע עמוד ענן, ובעיקר בסיומו, הוכיחה היטב שהעקרונות המוצקים, הקונספציות המגובשות והמילים הגדולות של הימין הישראלי פשטו את הרגל. הדגלים המתנופפים מעל "המחנה הלאומי" נראו לעין כול כשהם חסרי אחיזה במציאות, או לפחות חסרי סיכויים לשרוד בה.

קשת ההבטחות המתלהמת, שכאילו נגזרה מלכסיקון הקנאים שבאויבינו - נמחץ אותם, נמגר אותם, נלמד אותם - זרחה כתמיד מעל ראשיהם של פוליטיקאים יהירים, היפנטה את בוחריהם המשולהבים, ואז - פוף - התגלתה כבלתי אפשרית. נתניהו, ליברמן וישי הבטיחו לקוני הכרטיסים מופע מדהים עם סוף טוב שיעלים את הרעים, וכשעלה האור בתיאטרון המזרח התיכון - נחשפו שוב כיורקי-אש לא הכי מבריקים, שהצליחו ברגע האחרון להימנע מלהבעיר את כל היריד.

המילים המתלהמות פשטו את הרגל. נתניהו, ליברמן וברק(צילום: אוהד צויגנברג)

עוד בערוץ הדעות של ynet:

ענני בחירות / יחיעם ויץ

למרבה התדהמה, התברר שהפלסטינים בעזה נחושים ומבוצרים מדי, העולם מגביל מדי ואולי גם בינינו לבין עצמנו לא ראוי ולא כדאי להרחיב ולהחריב ולהמית עד שאחרון החמאסניקים ירקוד הורה. כל כך התבהרה ההכרה, שאפילו שר הביטחון ודובר צה"ל הודו בקולם ובתמונתם שבסביבתנו אין עוד "זבנג וגמרנו". כך חולפת לה תהילת עולם של אגרוף הברזל הכחול-לבן.

הוא הדין המצער באקסיומה נוספת: "אין עם מי לדבר". בעסקת שליט המוצלחת וגם בהפסקת האש שמקווה להצליח אנחנו מדברים אף מדברים - ולא עם עצמנו - מסכמים, חותמים ומבצעים. כן, גם אם באמצעות מתווכים. וכל זה קורה כי הקו המנחה האמיתי הוא אינטרסים. מפליא, אך גם לפלסטינים דתיים, עניים ונבערים יש אינטרסים. לא כל שכן לממשלת ישראל, אפילו ממשלת ימין.

המוטו שטופח במשך שנים ובעמל רב, "מיטוט שלטון חמאס", נשמע על רקע המבצע וההסכם די מגוחך. הוא כנראה לא בר-ביצוע, או לא משתלם, כי האלטרנטיבות גרועות יותר, ואולי זה וגם זה. נתניהו וליברמן, בשבתם כראש הממשלה וכשר החוץ, מוזמנים לעלות לבמה ולתת את הביצוע המי-יודע-כמה ללהיט "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".

ואם כבר נתניהו, אי אפשר להימנע מהרושם שראש הממשלה, אם להתנסח בעדינות, לא אמיץ מספיק. לא כדי לעשות מלחמה ולשלם את המחיר, ולמרבה הצער, גם לא כדי לעשות שלום ולשלם את המחיר. במערכה המדממת הזאת למדנו את מגבלות הכוח. ובוודאי את מגבלות הכוח הדמיוני. למדנו גם שהפה הגדול של הימין מתגלה לעתים ככלי ריק. את כל אלה חשוב לזכור לפני ה"משימות" הבאות, לפני "האתגרים הניצבים בפנינו". לפני עתידנו. כי גם אם נדע עוד הרבה דם, יזע והפגזות, העתיד הזה נמצא כנראה בפשרות, כאלה או אחרות. אז בפעם הבאה שיספרו לכם שאין עם מי לדבר, ושאפשר לשבור ולגמור אותו, עשו דבר קטן אחד: אל תאמינו. 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il