מכירה מישהי שככה נראית הזוגיות שלה?

אם נשאל 100 גברים לדעתם ביחס לאלימות כלפי נשים, רוב הסיכויים שהתשובות תהיינה זהות, ברור שכולם מתנגדים לאלימות, בטח ובטח כלפי נשים, וברור שהם עצמם לא מכים ואינם נוהגים באלימות.

אלא שאלימות נגד נשים אינה רק סימנים כחולים מוסתרים היטב מתחת למייק-אפ או משקפי שמש אופנתיות. אלימות נגד נשים היא תופעה רחבה עם מגוון סממנים. הסימנים הכחולים כבר ידוע כיום, יכולים להיות פנימיים, אלימות יכולה להיות מילולית, נפשית וגם כפי שקורה לעיתים רבות, באמצעות שליטה מוחלטת בבת הזוג דרך אמצעי המחיה, או מה שמכונה "אלימות כלכלית".

מדובר באלימות מהסוג המתוחכם ביותר, בדרך כלל סמויה מעין החברה הסובבת ולעיתים לא גלויה אפילו לקורבן עצמה.

"זו הכלכלה, טמבל" אומרים כל המומחים בהקשר של מערכת בחירות. זה גם נכון בחיי היום-יום של כולנו, ובשנים האחרונות אנו מגיעים להכרה והבנה שזו עוד אחת מצורות של אלימות בתוך המשפחה.

השליטה הכלכלית בחיי המשפחה נתונה במקרים רבים בידיהם של גברים, למרות שיש עליה במספר הנשים העצמאיות, למרות השינויים בדפוסי המשפחה המודרנית, אצל מרבית המשפחות, הארנק עדיין נמצא ברוב המקרים, בכיס מכנסיו של הגבר.

צפו בסרטון המדגים אלימות כלכלית

אישה יכולה להיות משכילה, ממעמד סוציואקונומי גבוה, בעלת משרה מכובדת, אך אם היא נאלצת לבקש מבן זוגה אישור לכל הוצאה כספית אפילו לרכישת מוצרי יסוד, לבית, היא אינה אישה עצמאית.

ולא מדובר רק בהוצאות שוטפות. גם שליטה על עתודות בתחום החיסכון הפנסיוני, רישום הרכוש המשותף על שם אחד הצדדים בלבד - מדובר בחולשה מובנת של נשים רבות. חולשה שמתחילה בחינוך, נמשכת בדפוסים חברתיים שמושרשים עמוק ובסופו של דבר באה לידי ביטוי בעיקר בעיתות משבר כגון גירושים.

נשים העומדות בפני גירושין או פירוד מגלות לפתע כי כל המידע הכלכלי ואף הכספים עצמם נמצאים בידי בן הזוג והן ניצבות בפני שוקת שבורה.

מלכודת דבש

שינויים חברתיים כידוע מתרחשים לאט, בחברה הישראלית, אף יותר ממדינות אחרות. ישראל, גם במאה ה-21 עדיין פועלת על פי דפוסי חשיבה מגדריים מסורתיים: ברוב המקרים עדיין הגבר הוא זה שעובד יותר שעות מחוץ לבית, שכרו גבוה יותר; האישה מגדלת את הילדים ודואגת לבית והילדים וכפועל יוצא, בעל המאה הוא בעל הדעה.

הפתרון הוא פשוט, יחסית אך עמוק ורחב טווח חינוך - מגיל צעיר בעיקר לנשים - לעצמאות כלכלית, חינוך להכיר בעובדה שכסף ומכשירים כלכליים אינם מילה גסה. חינוך שכל אחד מבני הזוג, גבר או אישה חייב בכל רגע לדעת מה המצב הכלכלי של המשפחה.

חינוך לאחריות כלכלית כבר מגיל בית הספר הוא "אמצעי המניעה" הטוב והנכון ביותר למנוע הדרדרות לתוך חיים של אלימות כלכלית. מי שלא רוצה למצוא עצמה באמצע החיים, ללא מקורות הכנסה משל עצמה, ללא כל הבנה אילו חסכונות הניב התא המשותף וכיצד ממשיכים מכאן הלאה.

מי שלא רוצה להיות תלויה לחלוטין בחסדיו של בן הזוג או גרוע מכך - בן הזוג לשעבר, חייבת מראש להתנהג אחרת. את התובנה הזו חייבות נשים להפנים כבר בגיל צעיר. אחרת הן עלולות למצוא עצמן שבויות במערכות יחסים קשות ומטילות אימה וטרור, מודרות ממקורות הכנסה וכל ידיעה אודותם.

על פי הערכות אנשי מקצוע, נשים רבות בישראל נמנעות מגירושין, רק בשל חשש מהטרור הכלכלי שיבוא לאחר הפרידה. אותן נשים סובלות מדיכוי כלכלי בהיותן בתוך מסגרת הנישואין, ובוחרות להמשיך לסבול, מאחר והפחד מהעתיד גדול יותר מהתקווה לעצמאות ויכולת להחליט בעצמן על גורלן.

סוף מעשה בחינוך תחילה. את התופעה הזו צריך לנסות ולמגר מראשיתה, עוד לפני שהיא מתרחשת. והדרך לשם עוברת בחינוך מגיל צעיר.

• עוד על אלימות כלכלית בעמוד הפייסבוק של נעמת
• גליה וולוך היא יו"ר נעמת