אל תצפו: גנגנם סטייל ניצח את ביבר ביוטיוב

לפני כמה שבועות חשבתי שאני יודע מה הדבר שאני הכי שונא תרבותית על הפלנטה הכחולה שלנו. מדובר היה בזמר קוריאני שחרך את יוטויוב בקליפ מושקע על הטיקט שהוא שהוא מוזר וקצת דפוק. תמונת העולם הזו השתנתה לא מזמן. זה קרה כשהייתי במסיבה של חברת הייטק גדולה וראיתי אנשים שממש רקדו לצלילי השיר הזה. עם התמונות והכל. אז העברתי את השנאה שלי אליהם. אין ספק הם ושכמותם המקליקים עצמם על הדבר הזה בדעה צלולה, אשמים בהיותו של הדבר הזה להיט. ועכשיו הוא הלהיט הגדול ביותר.

זה קרה אתמול, בשבת. 24 בנובמבר. לבטח אף אחד לא צפה שזה יקרה כל כך מהר. העולם שהלך לישון עם ג'סטין ביבר המיילל לתינוקת כלשהי בראש מדד הצפיות של יוטיוב עם 800 מיליון צפיות התעורר לשאגות המלך החדש. וכן, הן וודאי נשמעות כמו "הופה גנגנם סטייל". PSY, השליט החדש של יוטיוב יכול לטפוח לעצמו על השכם בסליזיות שלא משתמעת לשתי פנים: הוא הגיע ל-815 מיליון צפיות בארבעה חודשים (ועוד עולה). לביבר זה לקח כמעט שלוש שנים.

המכונה PSY הוא בעצם פארק ג'י סאנג. דרום קוריאני בן 34. מעבר ליוטיוב, הוא צועד גם במקומות הראשונים במצעדי הפזמונים של עשרות מדינות. בניגוד למה שרבים חושבים, גנגם סטייל אינו השיר הראשון של הקוראיני, אלא סינגל מתוך אלבומו השישי. לאחר שהשיר הפך למגיפה, סיי הספיק לפגוש את מזכ"ל האום באן קי מון, ולהתארח אצל המגישה הפופולרית אלן דג'נרס ואפילו ללמד את בריטני ספירס את צעדי הריקוד.

או"ם סטייל(צילום: רויטרס)

נחמן סטייל

יש שישאלו בין קפיצה מגוחכת אחת לשנייה. "למה". למה השיר הזה הגיע למאות מיליוני צפיות בטיוב? תשובה חלקית יכולה להיות שהשיר הזה "רוחבי". כלומר, גם מי שאינו מכיר את השיר, יכיר אותו לאחר שישמע כיסוי של חבר ליכוד זה או אחר, ואז ילך לשמוע את השיר שכולם מדברים עליו (בלי להבין בכלל את המילים). הפארודיות ממשיכות להגיע כי זה גם משתלם במדד הצפיות.גם אם אתה ברווז (6 מיליון צפיות) או ישראלי חובב גמבה (11 מיליון). אפילו כשמדובר בתגובות של בני נוער לשיר המדד מטפס עד יותר מ-20 מיליון. הופעה חיה של PSY משיגה 40 מיליון. אפילו הברסלבים מצטרפים, יכול להיות שכבר באיחור.

פופולרי סטייל

שאר התשובה לשאלה "מה עושה את גנגנם את מה שהוא?" אינו טריוויאלית. וכן, יכול להיות שמישהו כבר מצא אותה. אותו מישהו שהבין בטח מאוד עשיר ואלה לא חולקים עם אף אחד כלום. זו אבן החכמים שהחלה עם לידת המוזיקה הפופולארית: היא מכונה "איך". ושהמבקרים יחשבו בדיעבד למה.

גנגנם סטייל שייך לאותו עולם של מוזיקה פופולרית, העולם הישן. הוא אינו מהעולם היוטויובי החדש בו אתה יכול להגיע למאות ועשרות מיליונים - בלי המון כסף ועם הרבה יצירתיות. גוטייה יכול להיחשב שכזה עם כמעט 350 מיליון. או שני החמודים האלה (רק 4.5 מיליון צפיות! תנו להם בקליק)

גם את אלו שאהבו את השירים האלה שנאתי. ובואו נעצור לפני הטוקבק, זו לא שנאה ממשית. לא כמו השנאה בין אנשים שמשתמשים באפל וחושבים שסמסונג זה השטן או להיפך, כן? פשוט לא הבנתי מה הם מוצאים בהם. ואני ממש לא אליטיסט. אוהב את זה וגם את זה. פשוט המטופשים תמיד מעצבנים. אותי.

וגם גנגנם. והאכזבה שלי מהאהדה אליו היא יותר גדולה מזו למקרנה. כי את השיר של PSY לא בחר עורך מוזיקלי המכוון לגיטימית למכנה משותף רחב בשביל רייטינג. זה הציבור שבחר לצרוך אותו במאות מיליונים. שהרי זו רשת דמוקרטית בה כל אחד בוחר את התכנים שהוא רוצה - תופעה שמגיעה כעת לשיאה. ואיזה דיכאון: העולם בוחר את אותם דברים שהיה מגיע אליהם גם כשבחרו בשבילו.