אססינס קריד 3: המוהיקני והאחרון

(טל פרוסט, games)

כגיימר וחובב היסטוריה מושבע, תמיד היתה לי פינה חמה בלב למשחקי אססינס קריד. האפשרות להיפגש פנים אל פנים עם דמויות היסטוריות ולהשתתף באופן בלתי-אמצעי באירועים מרכזיים מהסיפור האנושי לא קיימת ברוב המדיומים, ונדירה גם בעולם הגיימינג חובב האסקפיזם. כמובן שמלבד הערך החינוכי, אי אפשר להתווכח עם משחק שנותן לך לדקור עוברי אורח בפרצוף עם להב נשלף.

בכותר הראשון בסדרה התהלכתי בסמטאות מבצר מסייף העתיק ורצתי על גגות ירושלים הימי-ביניימית, "עיר האלוהים" עליה נלחמו צבאות הצלבנים והמוסלמים. החלפתי דברים עם צלאח-א-דין ואפילו הצלבתי חרבות עם המלך הנוצרי המפורסם, ריצ'רד לב-הארי. בכותר השני והמשכיו התוודעתי אל איטליה של פריחת הרנסנס, התיידדתי עם הממציא הדגול ליאונרדו דה- וינצ'י, נקלעתי לסכסוך עקוב-מדם עם אחת ממשפחות הפשע הראשונות שתיעדה ההיסטוריה, הבורג'יה, וחיפשתי אחר חפצים מסתוריים בקונסטנטינופול, היא איסטנבול, שנים ספורות בלבד לאחר שזו נפלה לידיהם של העותומנים והפכה לליבה של אימפריה מוסלמית בשערי אירופה.

• עוד ב-games: פרויקט קווסט פור גלורי מומן ברגע האחרון  
  

במשחק החמישי בסדרה, בלי לקחת בחשבון ספין-אופס ניידים, הסכסוך הנצחי בין מסדר הטמפלרים תאב השליטה (או בלשונם של הטמפלרים - "שלום ויציבות") למתנקשים שונאי העריצות מגיע אל העולם החדש. חופה המזרחי של אמריקה, בחצי השני של המאה ה-18, עומד להפוך במהרה לשדה קרב עקוב מדם בין כוחותיה של האימפריה הבריטית לפטריוטים האמריקניים, ואססינס קריד 3 משתמש ברקע הזה כדי להציג את הפרק השאפתני והגדול ביותר בסדרה. אולם האם הוא גם הטוב ביותר?

גלו לי את אמריקה 

תחלת המשחק היא איטית, אולי אפילו איטית מדי, ויתכן וחסרי הסבלנות שבינכם יתהו היכן הוא בכלל גיבור המשחק המובטח, החצי בריטי חצי אינדיאני, קונור? האם קמפיין השיווק לא היה אלא מזימה זדונית של יוביסופט להטעיית השחקנים לגבי הדמות הראשית אותה יגלמו, בדומה לשערוריית 2 Metal Gear Solid בה לא הופיעה ברוב המשחק דמותו של סנייק?  אל דאגה: האקספוזיציה מניחה יסודות חשובים ומציגה את השחקנים העיקריים במה שבמהרה מתגלה כאפוס עצום היקף, מרק מבעבע וסמיך של היסטוריה, מיתוסים וקונספירציות.

קונור, בן לשבט המוהוק, נדחף על ידי זרועות האובדן והטרגדיה אל מסדר המתנקשים המסתורי ונלקח תחת חסותו של אכילס, רב-מתנקשים מזדקן ונרגן. מתוך רצון להגן על שבטו ואדמות הילידים, קונור מוצא עצמו עם התבגרותו בליבה של מערבולת של קנוניות בין הטמפלרים, המתנקשים, השליטים הבריטים ולוחמי החופש האמריקאים. בתוך כל הרקע ההיסטורי המרתק הזה, חבל לגלות שקונור עצמו הוא דמות די משעממת בהשוואה למתנקשים הקודמים בסדרה - אלטאיר, הפילוסוף המרדן, ואציו, רודף השמלות בעל הלשון החלקלקה.

• עוד ב-games: פאר קריי 3 מגיע
  

תסריטאי יוביסופט משתדלים שלא להביע דעה נחרצת על חבלי הלידה של המעצמה הגדולה בעולם ושלא לתמוך ללא ביקורת באף צד: מחד מוצגת לנו תמונה לא מחמיאה במיוחד של האבות המייסדים, אשר החזיקו עבדים ונישלו את הילידים מאדמותיהם, ומאידך גם הכתר הבריטי לא זוכה לעדנה, ומוצג ככובש אכזר ותאב בצע. נראה שהעיקרון המנחה בכתיבת הסיפור הוא האמירה הפוליטיקלי קורקטית ש"כולם אכזריים בזמן מלחמה"; בשלב מסוים בעלילה אף מוצג כנורמלי רצח ברוטאלי של גובה מיסים בריטי בעזרת סכין קצבים. במציאות ההיסטורית, גובי מיסים ושאר פקידים בריטים שהיו ממש שנואים על הפטריוטים סבלו ממריחת זפת חמה על עורם ואז גלגול משפיל בנוצות; זה היה ברוטאלי למדי, אבל לעיתים רחוקות הסתיים במוות.

פורסט גאמפ של המאה ה-18 

עולם המשחק הפתוח גדול מהרגיל לסדרה ומאפשר לשחקן לחקור את נופיה הבתוליים של היבשת החדשה. בוסטון וניו-יורק של המאה ה-18 משוחזרות לעילא, ולמרות שהן פחות גרנדיוזיות מערים עם היסטוריה כמו רומא של הרנסנאס או ירושלים של ימי הביניים, זו חוויה מהנה לחקור ולספוג את אווירת המושבות שלהן, במיוחד למי שמכיר את החלקים הישנים שלהן בגרסאותיהם המודרניות.

חידוש משמעותי למפת העולם מהווים האזורים הפתוחים סביב הערים, הגדולים ומעניינים הרבה יותר מהמפות החוץ-עירוניות של משחקים קודמים בסדרה. השחקן מוזמן לחקור יערות פראיים, מפלים מרהיבים וצוקים מושלגים, אשר טרם צולקו ואולפו על ידי המודרניזציה. הנוף הקדמוני מוצג באמצעות מנוע גרפי משופר, שמצליח לסחוט יפה מאוד את החומרה בת שש-שבע השנים של הקונסולות.

עדיף מתנקש על העץ 

במיטב מסורת הסדרה, מרכיבי המשחק המשמעותיים הם לחימה, התגנבות ופארקור. קונור, כמו שאר חברי משפחתו המורחבת, הוא עדיין מכונת לחימה אימתנית שמסוגלת להביס צבאות שלמים בקלות יתרה. אמנם, להבדיל ממשחקים קודמים, במהלך לחימה תדרשו לתזמן את מהלכי הנגד שלכם ביתר דיוק, ולא רק להשאיר את כפתור ההגנה לחוץ עד שיפתח פתח בהגנות האויב. למרות השדרוג הקל לקרבות, הם עדיין דורשים מעט מדי מהשחקן, בעיקר כשמסתכלים על הביצועים המופלאים שכל-כך מעט מאמץ מפיק על המסך. לפחות המהלכים הברוטאליים של קונור שומרים על המשחק מספק גם כשהתחושה היא שהחיסול מרהיב העין הזה - תתפלאו בכמה דרכים אפשר לחסל חייל בריטי - הושג בקלות רבה מדי.

• עוד ב-games: יוצרי "אגדות ג'יימס בונד" מאבדים 150 עובדים
  

מוטו "ניתן לטפס על הכל" ממשיך ל-AC3 והוא עכשיו יותר נכון מבכל נקודה בעבר. מלבד טיפוסים אורבניים לראש כל גג רענן, המתנקש מסוגל עתה לטפס ולדלג גם על אלמנטים טבעיים כגון עצים, סלעים וצוקים. הרגעים המהנים ביותר במשחק הם אלו בהם קונור צד את אויביו באמצעי מלחמת גרילה מיוערת, אורב להם בענפים, מפלצר אותם לעצים גבוהים ומזנק עליהם מהסבך כמו רמבו. קצת חבל שמשימות כאלה נדירות יחסית, ולא תמיד מאפשרות חופש פעולה מלא: פעמים רבות מדי נתקלתי בעץ שהיה מאוד מתאים לי אבל דווקא לא ניתן לטיפוס, או בצוק שהיה אמור להוביל לנחיתה בטוחה במים ובמקום זאת הוביל להתרסקות מכאיבה.

מערכת ההתגנבות של הסדרה, אף פעם לא אחד מהחלקים החזקים שלה, נשארה מעט פגומה, אבל פחות. כמו קודמיו, קונור לא יכול להתכופף ולהסתתר מאחורי מחסה (מישהו חייב להסביר ליוביסופט ולמתנקשים שזה אלמנטרי), אולם לפחות הוא למד להציץ מעבר לפינה, וגם יכול למצוא מחבוא בהרבה יותר סוגי פני שטח עכשיו, כולל שיחים ושדות תירס. אולי אם המתנקש היה מעט פחות כל יכול בקרב, ההתגנבות הייתה הופכת למגנון משחק חשוב יותר, ומשתפרת בהתאם. המצב כרגע הוא שמי שרוצה להשלים את משימותיו - אלה שאפשר - באופן חשאי, יגלה שסט הכלים שלרשותו עדיין לא עומד ברף הגבוה של משחקי התגנבות יעודיים.

האינדיאני הצמחוני הראשון 

מלבד ציר העלילה הראשי, המשחק מכיל כמות מדהימה של תוכן משני שיכולה למלא ביקורת שלמה משלה. קונור יכול להילחם בתגרות רחוב, להשתתף במשחקי הימורים, לצוד אוצרות, לאמן מתנקשים, להקים נתיבי מסחר, לשפץ את האחוזה שלו ועוד ועוד. לא כל התוכן הזה שווה השקעת זמן, ורק מיעוטו מגיע לרמת המצויינות של משימות הקמפיין. תכני צד ראויים לציון מיוחד כוללים את משימות הספנות, שמאפשרות לקונור לפקד על ספינה ולהשתתף בקרבות ימיים מסמרי שיער, שמזכירים מעט את סדרת Pirates! של סיד מאייר; האפשרות לכבוש מבצרי טמפלרים, אשר דומה לכיבוש המגדלים ב-Brotherhood ו-Revelations, אולם מאתגרת בהרבה; ומערכת הציד, שמאפשרת לקונור להטיל אימה על היער ולצוד שפנים, דביבונים, איילים ודובי גריזלי אימתניים. מאחר וקונור שלי הינו פעיל נלהב של זכויות בעלי חיים, ניסיתי להימנע מציד ככל הניתן, אבל קונורים רעבים לבשר ימצאו ברכיב הציד פעילות מעניינת.

רגיל, המשחק מדלג בין העבר להווה של דזמונד, המתנקש בן זמננו והכלי דרכו אנחנו חווים את החוויות האלה, שעל פי סיפור הרקע של הסדרה מבוססות על זכרונות השמורים בקוד הגנטי שלו. למשחקיות עם דזמונד יש הרבה יותר בשר ונוכחות מבכותרים הקודמים: הוא וחבר מרעיו חוקרים מקדש חוצני עתיק, ודזמונד עצמו נשלח למשימות חילוץ של ארטיפקטים מסתוריים מטלפיו של ארגון "אבסטרגו", הגלגול העכשווי של הטמפלרים. המשימות בגילומו של דזמונד הינן מהמוצלחות בסדרה, ומסכמות באופן הולם את הקשת העלילתית שלו.

המשחקיות מרובת המשתתפים, למרות שאף פעם לא הייתה אטרקציה מרכזית בסדרה, דבר שלא ישתנה בעקבות AC3, נותרה מהנה ויחודית. מצב המשחק היחודי יותר דורש מהשחקן לתמרן דרך קהל של דמויות אינטליגנציה מלאכותית על מנת להתנקש במטרה אנושית, בעוד הוא מנסה בו זמנית לחמוק מלהפוך למטרת התנקשות בעצמו. התוצאה מעניינת, למרות שאני עדיין מרגיש שהיא מסתמכת יותר על מזל מאשר על כשרון.

מחכים למהפכה האמיתית

Assassin's Creed 3 חותם את אחד מהמפעלים השאפתניים ביותר של דור הגיימינג הנוכחי בצורה מרשימה, מהנה ואינטליגנטית. פגמי המשחקיות הבסיסיים של הסדרה נותרו בעינם, אולם עולם המשחק הענק והעשיר בתוכן, המשחקיות הזורמת והרקע ההיסטורי המרתק שמשוחזר בתשומת לב אובססיבית לפרטים מפצים על כך ונותנים למעריצים פרק מסיים ראוי בהחלט לסאגת דזמונד ומשחק שאסור לאף חובב הסדרה להחמיץ.

הטוב:

- קמפיין מרכזי ארוך ומהנה

- היסטוריה מרתקת

- עולם ענק, שובה עין ועשיר בתוכן

- מערכת לחימה אפילו ברוטאלית יותר מבעבר

- פארקור גרילה

- ספינות מעץ, תותחים מברזל ובקבוק של רום

הפחות טוב:

- אין שיפורים מהותיים במשחקיות הבסיסית, קרב עדיין אוטומטי מדי

- מספיק באגים, גליצ'ים ותקלות לשני משחקים

- כמות התוכן באה בחלק מהמקרים על חשבון האיכות