"המקור" על ליברמן: עובדות שהדעת לא סובלת

"חברים יקרים, מכיוון שהעלאת הפרומו לא הסתייעה בערוץ, אבקש מכם זאת: דמיינו שהטקסט הבא יוצא ממיתרי הבס של קריין הפרומו המסוקס: "היום ב-21:00 ב'המקור', כל מה שרציתם לדעת על תיק ליברמן, הראיות, החקירות, המסמכים, ועדי התביעה המרכזיים, וגם התשובות הברורות לשאלה: מדוע לעזאזל התיק הזה תקוע?" עכשיו אנא מכם, את הפרומו המאולתר הזה שתפו ככל שתוכלו".

את ההודעה יוצאת הדופן הזאת, היישר מן המקלדת של העיתונאי ברוך קרא מערוץ 10, הפיצה אמש (ג') חברת פייסבוק שלי. מי שיודע כיצד פועל ערוץ טלוויזיה נורמלי, מוזמן לשמוט את הלסת בתדהמה גמורה, שכן לתחקיר בהיקף כזה בתוכנית הדגל "המקור" צריך היה להצמיד עמוד ענן של פרומואים ההולכים לפניו בתופים ובמחולות במשך שבועות ארוכים עד לשידור, למען יידעו הצופים וחלילה לא יפספסו.

מסמך מצמרר ללא פרומו. אביגדור ליברמן ב"המקור"

אלא ש-10 אינו ערוץ נורמלי והזמנים גם הם רעים מאד. ראשית רצו פרנסי הערוץ לקבור את התחקיר לגמרי. על פי דיווחים שונים, התנהל מאבק איתנים בין קרא ורביב דרוקר מצד חופש העיתונות לבין כמה מראשי הערוץ מצד הפחד המוצדק - ובסוף החופש כמעט ניצח: תשדרו, אמרו הפוחדים, אבל תשבו בחושך. כלומר, אף אחד לא יידע מראש שתשדרו! כי לא יהיו פרומואים - ובאין פרומואים זה כאילו שאין בכלל שידור, לא?

ובכן, לא, ובזה לא תמה המלחמה סביב המשדר המושקע לעילא של "המקור", כי הרי את ערוץ 2 ואת ממציא "נאמר זאת כך יונית" לא עשו באצבע, והם ידעו מראש שערוץ 10 ייצאו בתשע בערב בדיוק עם גילויים שונים ומשונים על אודות החקירה הארוכה ביותר בתולדות מאבקי הפרקליטות נגד הפוליטיקאים ולהיפך - והם החליטו לשים רגל.

כך, כבר שמונה ודקותיים לערך, אברמוביץ' התייצב אצל יונית והודיע שעוד מעט קט היועץ המשפטי לממשלה יכריע בעניין תיק ליברמן, ויחליט להעמידו לדין בפרשה "צדדית", הלא היא סיפור המידע שהודלף לו על עצם החקירה המרכזית בידי מי שהיה אז שגריר ישראל בבלארוס. כך שמבחינת ערוץ 2 הושג כאן סיכול ממוקד, זריז וזול להפליא, כי הידיעה האחת הזאת בעצם מייתרת את כל הדיון בחקירתו של ליברמן בנושאים הגדולים, היינו: מאיפה הביא את הכסף הענק שהגיע אליו בעת שהיה שר, ולגמרי בניגוד לחוק?

ועכשיו צריך להגיד שלוש פעמים "לכאורה, לכאורה, לכאורה" ולעטוף את כל הטקסט במילה הזאת, כי הרי מדובר רק בחקירה (שנמשכת 12 שנים!) וברור לגמרי שליברמן הוא טלית שכולה תכלת ומעולם לא עשה רע לאיש, חוץ מלכותבים הסמולנים עוכרי ישראל של "ארץ נהדרת" שמשום מה פוחדים ממנו, אלוהים יודע למה.

אז הנה מה שלכאורה אירע בחקירה, למי שזה עתה שב משליחות במאדים: בין 1999 להיום, רוב הזמן הזה ליברמן היה שרת ציבור נאמן ופוליטיקאי נבחר שכפוף למיני חוקים האוסרים עליו לעשות כסף בזמן שהוא נבחר. אבל, ראו זה פלא, מליוני דולרים לכאוריים הגיעו אליו דרך חברות קש שונות ואנשי קש מרובים, בין היתר נהגו לשעבר שניהל חברה אחת שלו אבל לא ידע מתי רכש אותה או ממתי הוא מנכ"ל שלה, כך על פי מסמכים שחשפו קרא ודרוקר.

עוד דברים מעניינים ולגמרי היפותטיים ותיאורטיים התרחשו בזמן כהונותיו של ליברמן כשר אהוד, בכיר ובכלל לא מאיים: למשל, אחד ויקטור צ'רנוי, גבר מבוקש בכל מיני מדינות ולא בגלל חזותו המצודדת, לכאורה קיבל דרכון ישראלי ואולי גם חסינות מפשפוש בעסקיו אחרי שליברמן תפס את שצ'רנסקי שהיה שר הפנים, זה שאחראי על הדרכונים, לשיחת מסדרון בה נאמר משהו או לא נאמר, ולגמרי במקרה אותו צ'רנוי עצמו העביר לאחת החברות שהיתה או לא היתה בשליטת ליברמן סכום פעוט של חצי מליון דולר, כמקובל בענף.

ארגזים של חומר משובח שכל בר דעת היה מבין ממנו מה שיש להבין

השאלה היא רק על איזה ענף אנחנו מדברים כאן ואיך אפשר להוכיח את כל זה: הגם שבידי הפרקליטות מצויים ארגזים של חומר משובח שכל בר דעת היה מבין ממנו מה שיש להבין, זה לא מספיק לבית המשפט. צריך עדים, וכאן יש קושי: או שהם מתים, או שהם חולים, או שהם גרים בחו"ל ולא ממש רוצים להעיד. ביניהם אפשר למצוא את המולטי מליונר מרטין שלאף, בעל מיזמי קזינו ועוד כמה שועים ורוזנים שכולם היו או לא היו מעורבים בעסקי מנסרות העץ הכושלות של ליברמן. לכל אחד יש סיבות טובות מאד לא להעיד, ואחת מהן, מתברר לכאורה, היא החשש מפני עדות נגד פוליטיקאי כה בכיר ורב כוח כמו ליברמן.

עשרים דקות לתוך המשדר והמיגרנה מזדחלת לראש ומתחילה להכות ברקות. תחילה בפעימות זעירות, אחר כך בבומים מכאיבים. לא, אין לאדם מן היישוב דרך לעקוב אחרי כל נפתולי העלילה. לא, "המקור" לא הצליחו לאייר את מה שהוא בעיקרו תמלילי שיחות ומסמכים באמצעי המחשה טלוויזיוניים מספקים, כך שגם אם כל מה שנטען במשדר הוא נכון לגמרי, עדיין מדובר בפיסת טלוויזיה מאד לא מרתקת מבחינה ויזואלית אבל מאד מצמררת מבחינה אזרחית.

לפעמים אין ברירה והחובה האזרחית, מתוכה נגזר חופש העיתונות, חייבת לגבור על כל שיקול של אסתטיקה ופרזנטציה דוקומנטרית. זה מה שדרוקר וקרא הצליחו להעביר לצופיהם, הללו שנשארו עד הסוף, כשיצרו מסמך מאד מהודק ומלא

בעובדות שהדעת באמת לא סובלת, כולל תמלילי חקירות בהן השר הבכיר אומר דברים מאד תמוהים, מאד לא הגיוניים, כאלה שמעמידים בספק את הדימוי שלו כמי שמסוגל לנהל עניינים מורכבים ועתירי פרטים בהצלחה מרובה.

קרא ודרוקר לא חוסכים את שבטם גם מן הפרקליטות, כי אם יש נבלים לכאורה בסיפור, הרי גם הפרקליטות ביניהם: ייתכן, הם מציעים לנו לחשוב, כי העיכוב הבלתי נסבל ועינוי הדין הקיצוני שנגרם לליברמן הוא גם תולדה של התנהלות יועצים משפטיים ופרקליטות מבוהלת, לא יעילה - או אולי גרוע מזה: אינטרסנטית. השם ישמרנו.

וכל האמור לעיל לא שווה שני ג'יגה של דיסק און קי, כי כאמור - ליברמן לא יועמד לדין בשל מיליוני הדולרים התיאורטיים אלא בגלל פתק ששגרירנו מסר לו, שליברמן קרא וקרע, ואחר כך שתק במיני ועדות שבהן ישב ובהן קודם שגרירנו, עד שעלו עליו. הוא יצא מזה בעסקת טיעון ועבודות שרות. הצדק היבש גורס שבמקרה הכי גרוע זה מה שיקרה גם לליברמן. אחת אפס לחופש העיתונות, אבל יש ערבים טלויזיוניים שבהם גם החירות החשובה הזאת היא בלתי רלוונטית בעליל, כי נפתולי השלטון, כוחו ומשילותו בהווה ובעתיד הם שיכריעו את הכף, ולא זכותנו לדעת מה עושים שליטינו. אפילו אם אכפת לנו, אפילו אם יהיו פרומואים.