צפו: מחלה נדירה גורמת לבני 40 לנהוג כתינוקות
עד לפני כמה שנים ניהלו מייקל ומת'יו קלארק חיי משפחה וקריירה, אך אז תקפה אותם מחלה גנטית שמחזירה את מוחם לאט ובעקביות לילדות. היום, כשהם בוכים ומשחקים במשחקי ילדים, אפשר לשכוח שהם בני 39 ו-42, מדווח "ידיעות אחרונות"
כמו כל הורים לזוג פעוטות, הוריהם של מת'יו ומייקל קלארק מהעיירה הבריטית הול צריכים להשגיח עליהם כשהם משחקים, לעזור להם לאכול ולהרגיע אותם בלילה. אלא שמייקל ומת'יו כבר מזמן לא תינוקות - הם בני 39 ו,42- ועד לפני כמה שנים הם היו נורמליים לחלוטין.
עוד חדשות בריאות ב-ynet:
- 'קיוויתי שיגלו אפילו סרטן'; המחלה הנדירה של טלי
רוב חייהם של האחים קלארק הם התנהלו כמו כל זוג אחים בריטים רגילים, ואף נחשבו למבריקים. מייקל שירת בחיל האוויר המלכותי, ומת'יו קיבל מלגות אקדמיות מהמוסדות היוקרתיים בבריטניה. הם היו נשואים, ולשניהם כבר היו ילדים.
לאחרונה, אגב, אף הפך מייקל לסבא כאשר בתו בת ה19- ילדה בן.
"פצצת זמן" במוח
אלא שלפני כחמש שנים, ב,2007- הכל השתנה. אמם של השניים, כריסטין, מספרת שהחלה להבחין בסימנים חשודים בזמן חופשה משפחתית בספרד.
שני האחים, שהיו אז בשנות ה30- לחייהם, החלו לקרוא קריאות שמחה ולמחוא כפיים כשהמטוס המריא. לאורך החופשה הם שיחקו ביניהם משחקי ילדים, דיברו בצורה ילדותית ונראו מנותקים משאר בני המשפחה.
האחים עברו שורת בדיקות, ומהן עלה כי במוחם שוכנת "פצצת זמן:" תסמונת גנטית נדירה וסופנית בשם לויקודיסטרופיה, אשר פוגעת בתפקוד "החומר הלבן" במוח - וגורמת לו להשמיד את עצמו לאט ובהדרגתיות. בדרך היא גורמת לחולים לחזור ולהתנהג מבחינה רגשית ואינטלקטואלית כילדים, וגם לאבד בהדרגה את יכולת הדיבור והתנועה.
ברוב המוחלט של המקרים התסמונת מאובחנת בסמוך ללידה. אולם במקרים מעטים, כמו זה של מייקל ומת'יו, היא מתפרצת בגיל מאוחר יותר - ומחזירה את החולים לילדות, עד למותם.
סיפורם של האחים קלארק, ששודר שלשום בערוץ 4 הבריטי, הזכיר לרבים במדינה את שובר הקופות "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן," בכיכובו של בראד פיט, המספר על אדם שנולד זקן מבחינה פיזית, ובמקום להתבגר - הופך צעיר יותר.
האם, כריסטין, מתרעמת על ההשוואה לסרט. "יש הבדל מהותי," היא אומרת, "הבנים שלי, בניגוד לבנג'מין באטן, לא הופכים להיות תינוקות חמודים וקטנים. הם נשארו גברים גדולים ומבוגרים, אבל הצרכים שלהם הם צרכים של ילדים".
המשפחות התפרקו
כאשר ההידרדרות של האחים נמשכה, נשותיהן התגרשו מהם. באותה תקופה, כדי לנסות להתמודד עם המחלה, הם עברו להתגורר יחד בדירה שכורה. אלא שגם שם נמשכו הבעיות, ועובדי הרווחה התקשרו להוריהם, כריסטין ואנתוני, ודיווחו על בעיות התנהגות שנבעו מהאופי הילדותי של הבנים.
ההורים, בשנות ה60- לחייהם, יצאו לפנסיה מוקדמת והחליטו להקדיש את חייהם לטיפול בשני הילדים. כיום איבד מת'יו גם את יכולת ההליכה, והוא זוחל על הרצפה בבית ההורים או מתנייע בכיסא גלגלים. מדי פעם סובלים שניהם מהתפרצויות זעם - ממש כמו ילדים קטנים.
האם כריסטין מספרת שמייקל, האח הבכור, הוא דווקא הילדותי מבין השניים. "הוא זקוק להשגחה מתמדת," היא אומרת, "ואי-אפשר להשאיר אותו לבד בחדר אפילו לרגע אחד, אחרת הוא מתחיל לצעוק או לבכות."
מת'יו, לדבריה, "לא מפסיק לדבר ואומר כל דבר העולה על דעתו. הם אוהבים אחד את השני מאוד ולעיתים מחבקים אחד את השני ומייקל אומר: 'זהו אחי הקטן'. הם מתעוררים כמה פעמים בלילה, ואני צריכה להתעורר לקריאותיהם ולהרגיע אותם.
"בערב הם מתעייפים וכמו ילדים קטנים הם מכחישים שהם עייפים עד שהעיניים שלהם נעצמות".
לפנייה לכתב/ת 
