WWE 13 - התאבקות כמו פעם
חיו מחדש את תהילת העבר עם WWE 13. המשחק שבו הגבול בין מטופש לאדיר נעלם והכסאות עפים לראש
אחד הדברים שתמיד אהבתי בעולם ההיאבקות הוא שבניגוד לרוב המכריע של ענפי הספורט האחרים – ב-WWE השואו הוא קריטי לא פחות מהיכולות של המתאבקים. אחרי הכל – קרב בין שני עבי בשר לבושים בצורה מגוחכת הופך הרבה יותר מעניין כאשר יש מאחוריו איזה סכסוך הזוי, עטוף בחצי טון של רעש, צלצולים וסבון.
עוד ב-games:
Battlefield 3 Aftermath: טריילר השקה
המנוע החדש של Square-Enix במצב עריכה
דלף סיפור הרקע של המשחק החדש מבאנג'י
WWE 13, הכותר האחרון בסדרה, אוהב גם הוא את השואו. ההיאבקות, כצפוי, עדיין שם, אבל במקום סתם לזרוק שני מתאבקים (או יותר) לתוך הזירה ולתת להם להתגושש עד לנצחון, המפתחים החליטו לקחת ברצינות את כל מה שמסביב ולהעניק לשחקן ערך מוסף מעבר לסיפוק שבהטחת מישהו על רצפת הזירה שוב ושוב. הערך המוסף הזה מגיע בצורת הציר ה"עלילתי" או, אם תרצו, "הקמפיין לשחקן יחיד". הסיבה שהמרכאות מופיעות סביב שני הביטויים נובעת מכך שבמשחקים הקודמים היה קצת מוזר לקרוא לרצף הקרבות ולחוט הקלוש שחיבר ביניהם "עלילה". כל זה השתנה כשגיליתי את מצב המשחק החדש שנקרא "Attitude Era".
עושים פוזות
Attitude Era לוקח אותנו כחמש עשרה שנים אחורה, לנקודת משבר ב-WWE שהיתה אז נחותה משמעותית מהתאחדות ההתאבקות המקבילה, WCW. במקום לצאת לרצף קרבות נטול משמעות עם קטעי קישור דביליים, אנחנו נשלחים לשחזק קרבות עבר שהיוו אבן דרך בהפיכת ה-WWE לשליטה היחידה והברורה של עולם ההיאבקות. האפשרות להכנס לנעליו של שון מייקלס, למשל, ולקחת חלק בקרבות שסימנו את איחוד הכוחות עם HHH ויצירת D-Generation X פשוט מבריקה ומוסיפה המון טעם ועניין למשחק.
בכדי לנסות ולהיצמד לאירועי העבר ככל שניתן, יוצבו לפניכם מטרות משנה. כמו לנצח דווקא באמצעות נעילת קרסול, או להטיח חפץ כלשהו בראשו של Mankind לפחות עשר פעמים. כל מטרות המשנה האלה מיישרות קו עם ההסטוריה ולכן, אם תעמדו בהן – תזכו לרוב גם בקטעי קישור רלוונטים. פה יצוץ לכם ה-Undertaker כדי לעזור לראש שלכם להתפרק על איזה עמוד ושם יגיע Vince McMahon ויבהיר לכם שאולי קוראים לכם סטיב אוסטין, אבל הוא זה שמשלם את המשכורת. בדיוק כמו שזה קרה לפני 15 שנה. כדי לתת לכם תמריץ נוסף להשלים את משימות המשנה, עמידה בהן תפתח בפניכם שלל זכיות – ממתאבקים נוספים, זירות וגם בפריטי לבוש אותם תוכלו להלביש על המתאבק הפרטי שתיצרו לכם.
מתאבק קטן עם זקן
למה אנחנו צריכים ליצור לעצמנו דמות? בתכל'ס – זה לא ממש הכרחי ואם לא אכפת לכם לצאת לקרבות עם מי מהמתאבקים המקוריים – שיהיה לבריאות. אבל אם נהיה כנים – מעטים המקרים בו אדם חש באושר עילאי כמו ברגע בו The Rock מושפרץ לרצפה על ידי מתאבק ירוק עור, הלבוש בגלימה תכולה ועל חזהו מתנופף דגל ישראל בצבע סגול... אני בטוח שאתם איתי בעניין הזה.
אחד החסרונות הגדולים ביותר של משחק מול יריבים אנושיים הוא הפגיעה האנושה באגו שלי בכל קרב שאני מפסיד. היו זמנים בהם התפללתי להתרסקות כללית של הרשת ברחבי תבל, מה שאולי היה מסב לי איזה נצחון טכני בלי כוונה. לשמחתי הרבה, למרות הספרה העגולה המאיישת את עמודת הנצחונות שלי, המערכת בנויה כל כך טוב – שלא היה אכפת לי לחזור ולהתפרק פעם אחרי פעם על הסולם. או על הכסא. למרות שמצאתי תלונות רבות של אחרים על איטיות ושאר בעיות תקשורת – אצלי הכל עבד מעולה. הרשת מאפשרת לא רק להכות את השחקן שלי עד אובדן הכרה, אלא גם לשתף תוכן שיצרתם, כולל דמויות ותסריטים למצב שחקן יחיד.
ועכשיו למשהו חורה לגמרי
יודע כל מי שזכה לצפות בקרבות ה-WWE במהלך חייו, שחלק בלתי נפרד מהחוויה הם הצילום והשדרים: דווקא בתחום הזה WWE 13 נופל בגדול.
בנסיון ליצור את התחושה של השידור, גם פה ה"במאי" יבחר לעבור מדי פעם מזווית הצילום הראשית לכזו אחרת. בפועל השינויים האלה מביאים איתם שתי צרות: האחת היא שלעיתים המעבר ממצלמה אחת לשניה הוא לשלוש ארבע שניות. עד שאתם מתאפסים על הזווית החדשה אתם נזרקים לזווית אחרת זה לא היה נורא כל כך אם השליטה בדמות לא היתה נגזרת של זווית הצילום וזוהי הצרה המשמעותית יותר. הנה, נטה את המוט האנלוגי לשמאל ונסחט את R2 בעדינות. יפה; הדמות שלנו רצה בחמת זעם אל עבר היריב המתנודד לו באפיסת כוחות, והנה... אבל לא! שניה לפני הפירוק הסופי הבמאי החליף את זווית הצפיה והופ, אתם מוצאים את עצמכם רצים אל החבלים. אפשר לבטל את האפשרות הזו בתפריטים, דבר עליו אני ממליץ בחום. אבל לא ברור לי למה שהם יפיצו את המשחק כברירת מחדל ככה.
אולי תהיה בשקט?
Jerry “The King” Lawler הוא אושיית התאבקות רבת זכויות – והאשמה היא לא בו ובשדר שלצידו, אלא בבמאי הסאונד שנתן להם להקריא את השורות שלהם כאילו הם לוקחים חלק בטקס חנוכה בבית הספר. גם כמות המשפטים שהוקלטה קטנה ובעיקר – ההתרגשות הלא מרשימה בה הם נאמרים לא ממש מצליחה לגרום לשחקן להרגיש שהוא חלק מהאווירה. העניין תופס משנה חשיבות לנוכח העובדה שגם הרעשים המגיעים מהקהל הכאילו משולהב נשמעים יותר כמו רסק עגבניות ווקאלי, כך שכל תחושת המקום נפגעת.
למרות פגמי האווירה והמצלמה מערוץ הגיהינום – THQ ממשיכה במסורת משחקי ה-WWE הראויים. אחרי השינויים המשמעותיים בכותר של השנה שעברה, גרף ההתקדמות של הסדרה נשאר מכוון כלפי מעלה. השילוב בין ה-Attitude Era, מנוע יצירת הדמויות ומצב האונליין הופך את WWE 13 למשחק טוב מאוד שיסב לכם הנאה מרובה, בין אם אתם משחקים בו לבד ובין אם נתקעתם ביום שישי בערב בבית והחבר'ה באים להעביר את הזמן.
