ילדים עניים, בנקים עשירים

בזמן שמפלגת העבודה הולכת לקלפיות על סדר יום כלכלי-חברתי, היכו בשולי החדשות של הזירה הפוליטית שתי ידיעות. האחת תמשיך ליצור גלי הדף במשך היום ובתוכניות הכלכליות גם בערב ומחר, והיא עוסקת בבנקים.

הבנקים הכריזו היום על רווחי שיא. לאומי "עשה" פי שלושה, הבינלאומי "גרף" פי 16 (!), דיסקונט הגדיל את שורת הרווח ב-82%, הפועלים הרוויח ברבעון השלישי 825 מיליון שקלים, חברות הביטוח חזרו לקו חיובי. הדיונים המלומדים יימשכו באולפנים וכולם יהללו וישבחו את יכולותיהם הניהוליות של ראשי המערכת הפיננסית.

במקביל התפרסמו היום, באיחור בלתי אופנתי, נתוני דו"ח העוני. הדו"ח יספר לנו את מה שאנחנו יודעים ממילא. משנה לשנה הנתונים מחמירים. 860,000 מילדי ישראל חיים מתחת לקו העוני. אחוז הילדים העניים זהה לאחוז הקשישים העניים, אך הנתון הזה זוכה לתשומת לב פחותה.

מצגת יפה ומצג שווא  

במצגות המהודרות של ממשלת ישראל אין זכר לנתוני העוני. הסרטון שהפיקה ממשלת נתניהו במלאות לה שלוש שנים, הראה כמה ילדים יתחילו לקבל חינוך חינם, מתישהו בעתיד. הסרטון לא הראה כמה ילדים חיים בחרפת רעב, וכמה מהם יגיעו בבריאות תקינה לשלב שבו הם יתחילו לקבל חינוך "חינם".

הפער העצום בין התעמולה הממשלתית לבין המציאות שאותה חיים אזרחי ישראל, אינו מקרי. זו מדיניות ממשלתית שתכליתה להפנות את הזרקור להצלחות ולהעלים את הכישלונות. כשלעצמה, המדיניות הזו אינה המצאה של הממשלה הנוכחית. כל הממשלות, מאז ומעולם, בישראל ובעולם כולו, נוהגות להתרברב בהצלחותיהן, ולהעלים את כישלונותיהן. המיוחד בממשלת ישראל הנוכחית אינו במודל של הבלטה מול הסתרה, אלא בתרומתה הייחודית ליצירת המצב שבו המערכות הפיננסיות מרקיעות שחקים עם רווחיותן, בזמן שהציבור צולל לתהומות שאול כלכלי.

טרור כלכלי בחסות הממשלה

מדיניותה הכלכלית של ממשלת ישראל עושה נכון בכך היא מעודדת את העקרונות הכלכליים המאפשרים צמיחה כלכלית של המשק. אך מדיניות זו של מאקרו-כלכלה חייבת לבוא יד ביד עם מדיניות מאקרו-חברתית, ומדיניות מיקרו-כלכלה בדמות מנועי רווחה.

בהיעדר התערבות ממשלתית במשק, המאזנת את שיעורי הרווחיות אל מול המציאות החברתית, נוצר פער הולך וגדל עם קיטוב קיצוני בין עושר לעוני. רווחיות המערכות הפיננסיות מצביעה על כך שהקרקע ליצירת צמיחה כלכלית נמצאת, וזוהי הצלחה של ממשלת ישראל.

מאידך, הפערים המתעצמים בין שיעורי העושר לשיעורי העוני מצביעים על כשל מערכות טוטלי ביכולת לתרגם את הצמיחה הכלכלית של המשק, להישגים לטובת החברה הישראלית. העושר יודע לדאוג לעצמו, זה העוני שזקוק ליד מסייעת וללב פתוח. זה עוני שפוגש את ההיפך מממשלת ישראל. הוא פוגש יד קפוצה ולב אכזר.

מלחמת העצמאות החברתית

מאז 1977 היו בשלטון ממשלות ימין בהרכבים שונים, ומאז 1996 מתנהלת כלכלת ישראל בהתאמה למודל הכלכלה הימנית-קפיטליסטית של נתניהו. כמעט 35 שנים מאז נעלם הסוציאליזם מחיינו ויותר מ-15 שנים מאז התחיל נתניהו לנהל את המשק הישראלי. העשירים מתעשרים והעניים מתרבים.

יאיר לפיד שאל "איפה הכסף" כשאלה רטורית. הוא יודע את התשובה. שלי יחימוביץ' בחרה לעלות על מסלול "סוציאל-דמוקרטי" (בערוץ הכלכלי בלבד), משום שהיא רואה את הסכנה הראשונה במעלה לחוסן החברה הישראלית. ציפי לבני סימנה את הליכוד ונתניהו כיעד להחלפה, ואמרה במפורש: "לישראלים מגיע לחיות ולא רק בין סבב לסבב".

מדינת ישראל הוקמה לפני יותר מ-60 שנה. החברה הישראלית נלחמת עכשיו על עצמאותה מול ממשלת ישראל והמערכת הפיננסית, מול גל גואה של טרור כלכלי-חברתי. בהיעדר מנהיגות בשלה לשלב "תקומה חברתית" להבדיל מ"תקומה מדינית", לאחר הבחירות האלה שוב ילכו הישראלים כצאן לטבח הכלכלי בידי הקפיטליזם החזירי, הלוקח מהמשק את הדבש, וחולק עמו רק את העוקץ.