צומת נחלים: כאן התחילה מלחמת העצמאות

קשה לומר שהפעם יש לי פינה חמה לנושא ה"פינה החמה", כי ה"פינה" הפעם לוקחת אותי למקום שמקובל לראותו כ"המקום שבו נפתחה מלחמת העצמאות": צומת נחלים בכביש 40.

לא רק נוסעי טיטניק חוו את המהפך החריף משמחה מרנינה למאבק על חייהם. גם יהודי ארץ ישראל המנדטורית רקדו וצהלו עד בוקר, לאחר החלטת האו"ם ב כ"ט בנובמבר, כדי להתעורר בבוקר המחרת ליריות הראשונות שפתחו את מלחמת העצמאות, החודש לפני 65 שנה.

עוד פינות חמות בערוץ התיירות:

• ה"לידו": שמים את ארץ ישראל על המפה
• בעקבות הקבר שטלטל את רכבת העמק
• שדים ושודדים בחוף כנרת: סיפורו של עמוד בזלת
• עמק המעיינות: מתוק, מלוח, ובעיקר מרענן
  

מלחמת העצמאות נדחקה לאחור מגודש האירועים שבאו בעקבותיה, בארץ "או סקנדל או פסטיבל", שאין בה אף לא רגע דל. אולי לא נסכים בינינו על מה היה האירוע החשוב ביותר מאז ועד היום, אבל נסכים שהמלחמה ההיא פתחה דף חדש וחשוב לא רק בחיינו בארץ אלא בהיסטוריה החדשה שלנו.

אוטובוס והיסטוריה, במוזיאון הרכב ההיסטורי בחולון(צילום: דודו דיין, טבע הדברים)

פה נורו היריות הראשונות של תש"ח

והנה, בנסיעה כמו שגרתית לאורך קטע בכביש 40, בין נתב"ג לפתח תקווה, אמרתי לעצמי: רבאק, פה נורו היריות הראשונות של תש"ח. מה שהיה לפני בוקר 30 בנובמבר כבר לא יהיה. ואין - אין באל"ף גדולה - שום סימן, שום זכר, שום נקודת הנצחה/תזכורת/זיכרון למקום שממנו יצאנו לדרך חדשה?

אני מכיר את הסיפור בזכות עבודתי רבת השנים ב"במחנה" ובגלי צה"ל, שבמהלכה עסקתי רבות במלחמת העצמאות. אני יודע, כפי שיודעים בני דורי שהיו אז בארץ, ששני אוטובוסים של אגד הותקפו באש מהמארב באותו בוקר, בזה אחר זה, כשנסעו לירושלים בכביש זה. שבעה מנוסעי האוטובוסים נהרגו. רבים נפצעו. מהלילה החלומי של החלטת האו"ם התעוררנו למציאות אחרת, קשה וכואבת.

ממרחק הזמן הפרטים לא חשובים, כמו העובדה שבזמן שרקדנו על ההזדמנות להקים מדינה בחלק מן הארץ, קמו ערביי הארץ לממש את אחת ההבטחות שלהם: "הנהרות ימלאו דם ופלסטינה לא תהיה ליהודים".

תמצית האירוע היא זו: שני האוטובוסים יצאו לירושלים. אחד מהם, שמספר הרישוי שלו 3344, יצא מחדרה, ובין נוסעיו היו גם מרדכי אולמרט, אביו של... שלמרבה המזל לא נפגע, וגם נחמה זלטובסקי, הנושאת את התואר הכואב: החלל הראשון של מלחמת העצמאות.

האוטובוס השני, שמספרו 2094, יצא מנתניה. דרומית לפתח תקווה ולכפר הערבי פג'ה שהיה שם, ירו אנשי כנופיה ערבית על האוטובוס החדרתי. הנהג, טוביה הורוביץ, הגביר את מהירות נסיעתו ויצא מטווח האש. שניים מנוסעיו נהרגו. חמישה מנוסעי האוטובוס הנתנייתי, שנהגו אריה הלר זיגזג וירד מהכביש, נהרגו. רכב של הצבא הבריטי שהזדמן למקום הבריח את התוקפים, אך החיילים סירבו לפנות את הפצועים. איש מעשרות הנוסעים לא העלה בדעתו שכך תסתיים הנסיעה בבוקר הראשון של המהפך ההיסטורי.

האוטובס שמייצג את המארב ליד נחלים(צילום: דודו דיין, טבע הדברים)

המלחמה ששינתה את חיינו

אכן, לעומת אירועי הימים הבאים התקפה זו כמעט שאינה נספרת ונזכרת. מאות נהרגו אז במלחמת הדרכים.

המלחמה ההיא שנמשכה שנה וחצי הסתיימה כפי שהסתיימה (לדברי יצחק רבין, בריאיון שערכתי עמו ב-1988, מלחמת העצמאות לא נסתיימה והיא נמשכת בהפוגות ארוכות).

היא שינתה את חיינו והיא התחילה כאן, בכביש 40. אלפי הנוסעים בכביש, שרובם לא היו כאן באותם ימים, אינם יכולים לדעת זאת, כי רק שלט הנצחה ישן, של משרד הביטחון, המצוי בתחום תחנת הדלק שבצומת נחלים-צפון, מספר את הסיפור.

אין בזה די. כפי ששלדי משורייני תש"ח בשער הגיא (ובמקומות נוספים, כמובן) מזכירים את הראוי להיזכר, כך יש להציב לצד כביש 40 אוטובוס אחד בן הזמן ההוא, שיציין את המקום של המארב ההוא ויזכיר לנו,

הרוקדים מאז, שאנשי המארב הכריחו אותנו להילחם.

מוזיאון הרכב ההיסטורי בחולון. מלפני תש"ח ועד היום(צילום: דודו דיין, טבע הדברים)

שני האוטובוסים ההם כבר אינם. במוזאון הרכב ההיסטורי של אגד בחולון מוצגים עשרות אוטובוסים, מלפני תש"ח ועד היום. אוטובוס מעלה העקרבים, ואוטובוס כביש החוף, ואוטובוס קו 300, ואוטובוס קו 405 שדורדר לתהום ועוד ועוד.

אוטובוס מק מייצג שם את המארב ליד נחלים, נותן מושג על גודלם (כלומר קוטנם) של האוטובוסים ההם. פינה חמה? לא בטוח, אבל בעיניי פינה חשובה.

הכתבה פורסמה בגיליון נובמבר 2012 של הירחון "טבע הדברים "

מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד