7 עסקים קטנים עם פוטנציאל גדול. מי יזכה?

כשאוסי לנקרי מאופקים נרשמה לתחרות העסקים הקטנים היא לא שיערה שמספר ימים לאחר מכן היא תיאלץ לעצור את כל הפעילות העסקית שלה. מבצע "עמוד ענן" שיתק את כל האזור, רבים מהתושבים עזבו צפונה ואף מטייל לא בא להתארח. אבל גם בזמן הזה הסירים במטבחה המשיכו לבעבע, לאחר שלנקרי בישלה בהתנדבות לכ־200 החיילים בשדרות, ויצאה לחלק ממתקים במקלטים ולעזור לנזקקים.

"אוסי אירועים" של לנקרי (43, נשואה+3) פועל כבר יותר משלוש שנים, לאחר פירוק מיזם "נשים מבשלות" באופקים. המיזם הוקם על ידי המתנ"ס המקומי והסוכנות היהודית במטרה לאפשר לנשות אופקים לתת ביטוי לכישרון הבישול שלהן, בדגש על אוכל ביתי. אלא שהמיזם התפרק ולנקרי, שהייתה חלק ממנו, המשיכה בעקשנות בדרכה שלה. "החלטתי להשקיע בשיפוץ הבית והגינה ופתחתי מסעדה ביתית. היום כל מי שמגיע לאופקים עובר אצלי".

המאפים של אוסי בדרך לתנור(צילום: חיים הורנשטיין)

המסעדה הביתית היא היום רק חלק מהעסק. לנקרי הפכה לקייטרינג מבוקש, והיא מוזמנת עם מטעמיה לכל הארץ: לאירועים מטעם הסוכנות וקק"ל, לימי גיבוש של חברות ומפעלים ולאירועים בבתים פרטיים. היא מגיעה לכל מקום: ליער ולמשחקייה, לסלון הפרטי ולאולמות אירועים. 

"העיקרון שלי הוא אוכל ביתי שמתבשל על הכיריים הפרטיות ושומר על צביון משפחתי חמים, גם אם מדובר בכמות גדולה של אנשים", מדגישה לנקרי, "הבישול שלי הוא חצי מרוקאי וחצי עיראקי. למדתי לשלב בין המטבחים, והתוצאה נהדרת". בין המנות הפופולריות: ממולאים, קוסקוס ביתי, פרגיות ממולאות וכל סוגי הבשרים "אבל לא על האש".

לנקרי עובדת לבד. זה כולל לא רק בישול, אלא גם את ההיערכות הלוגיסטית הכרוכה בכך וניהול מערך ההזמנות בסלולרי שלה. זה לא מונע ממנה להיות פעילה ב"אופקימה", עמותה התנדבותית של בני המקום למען העיר ותושביה. "החלום שלי הוא לגדול עוד ועוד כדי שכמה שיותר אנשים יכירו אותי ואת העיר שלי, בלי לאבד את הריח והחום של הבית", היא מצהירה.

המתפרה הביתית שצמחה למפעל

המתפרה קטנה עם חמש תופרות, ששכנה מתחת לבית מגורים בכפר הדרוזי בית ג'אן בגליל, צמחה למפעל המעסיק יותר מ־150 עובדים ומגלגל יותר מ־10 מיליון שקל בשנה. ההצלחה של "מקט טקסטיל" מקורה בהישענות על הזמנות ממשרד הביטחון.

המפעל מייצר מדים ומוצרי טקסטיל לצה"ל, למשטרה ולשב"ס. "בשנות ה־80 עזב אבא את תפקידו במשמר הגבול והקים עם אמא מתפרה בחצר", מספר הבן הממשיך ומנכ"ל המפעל קנג' קבלאן (32), "הם ייצרו מעילי עור באמצעות חברה מעכו בשם 'מקט ספורט', שאחר־כך נסגרה. אחר־כך ייצרו דובונים, ובהדרגה הגענו לכל המגוון: מדים, סרבלים, מעילים ועוד".

המתפרה פתחה עוד ועוד "סניפים" בבתי התופרות בכפר, וב־2002 עברה לבניין. לצידו נפתח מעון לילדי העובדות. "אחרי הרשות המקומית, אנחנו המעסיק הכי גדול בכפר", אומר קנג', "כמעט כל צעירי הכפר מתגייסים לצבא, ומבחינתנו זו גאווה לתפור לכוחות הביטחון". והתוכניות לעתיד? "להמשיך בקו החדשני כדי לנצח בתחרות מול סין ולייצר לצבא האמריקאי ולצבאות נוספים".

דבר המומחה - רונן שטיין, מנהל אגף בנקאות קמעונאית בבנק הפועלים: "זו דוגמה לכך שיזמות מוצלחת יכולה להיות גם בתעשיות מסורתיות ולא רק בהיי־טק. עם זאת, העסק מתבסס על לקוח גדול אחד וזה סיכון, לכן הם נוהגים נכון כאשר הם מנסים ליצור בידול, לחפש טכנולוגיות חדישות וחושבים אפילו לייצא לצבאות בעולם. יש לתכנן זאת בזהירות, עם תוכנית עסקית מפורטת. מכיוון שהמשפחה השקיעה לאחרונה במפעל, מומלץ לפרוס את ההשקעות הבאות לטווח ארוך כדי לא ליצור בעיה בתזרים".

הכורדי הגרעיני פיצח את השיטה

"הוריי נהגו להכין פיצוחים בבית ולמכור אותם בפחים לתושבי ממילא בירושלים. אני זוכר שכילדים היינו רבים מי ישטוף את הגרעינים ומי יפרוש בשמש כדי שיתייבשו", מספר יורי יעקבי, שלפני 22 שנה החליט לקחת את הידע שרכש אצל ההורים, כולל שיטת הקלייה הסודית של אמא שלו, והקים בית קלייה קטן ליד הבית.

משם זה כבר היסטוריה: היום כבר יש לו מפעל שמספק גרעינים ופיצוחים לכל חלקי הארץ, ובשנים האחרונות התחיל לייצא גם לצרפת. "בתחילת הדרך היו ימים שעמדתי ברמזורים וחילקתי שקיות פיצוחים לאנשים. ככה עודדתי אותם לטעום מהסחורה שלי והזמנתי לבוא לקיוסק שהיה לי בצומת קטמונים בירושלים. אני ממזר גדול בשיווק. כל פעם עולה רעיון אחר ואני מיישם אותו בעצמי. הכל אני עושה לבד", הוא מספר בגאווה.

יעקבי מספר שהקים את העסק ללא עזרה במימון ועבר תקופה לא קלה בגלל שנקלע לחובות. רק לפני 3 שנים, כשעבר לבית־שמש, קיבל לראשונה מימון בנקאי לרכישת מכונות אריזה ותנור.

"החלום שלי", הוא אומר, "הוא שהכור־די הגרעיני יצליח לחדור גם לניו־יורק ולוס־אנג'לס. יש שם מיליון ישראלים".

דבר המומחה - אמיר ברמלי, מנכ"ל קבוצת רוביקון: "זו דוגמה לבעלים של עסק שעשה הכל בשתי ידיו, אבל כדי לצאת מהמעגל של עסק משפחתי עליו להשקיע ולהגדיל את הצוות הניהולי של העסק, כלומר להאציל סמכויות. רק כך יוכל להגדיל משמעותית את הרווח. אתר אינטרנט בלבד לא יעזור. כדי שאתר יניב רווח צריך לגייס מישהו מקצועי שיעסוק רק בזה. יש מקום לשקול מינוי מנכ"ל מעליו - הוא הבעלים ממילא - או לפחות מנהל נוסף לידו, עם ניסיון ניהולי ומומחיות במנע"ס כדי להוביל את החברה קדימה. לעשות הכל לבד זה בלתי אפשרי כי זה משאיר את העסק נתון לחסדי המזל".

מהנדסים צעירים

"אני רוצה להגיע למצב שבו לכל ילד תהיה הזדמנות 'לטעום' מעולם ההנדסה באופן חווייתי ומעשיר, ותוך כדי להפוך את החברה לספקית תוכניות הלימוד הגדולה ביותר בעולם". כך אומר אמיר עשור (27), שהקים את "מהנדסים צעירים", עסק שמתמחה בפתרונות חינוכיים באמצעות בידור. לדבריו, "אנחנו מלמדים ילדים חשבון, פיזיקה, הנדסת תוכנה והנדסת מכונות מגיל 6. תוכניות המהנדסים הצעירים משלבות משחק כך שהילדים סופגים תכנים באפקטיביות".

עשור, בעל תואר ראשון בכלכלה ומדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה, החל ביוזמה אחרי ניתוח בברכיו: "שוחררתי מהצבא להתאוששות, והתנדבתי בפרויקט פר"ח שם עבדתי עם ילדים. הופתעתי שילדים בכיתה א' יכולים ממש להבין עניינים ברומו של עולם כשמסבירים להם נכון וכאשר מנגישים להם את המידע. יצא לי להיחשף לתוכנית עבודה של לגו והבנתי שעם הקוביות אפשר לבצע אינטגרציה יעילה של משחק ולימוד תכנים מורכבים. אז התחלתי בגיבוש תוכנית לימודים".

בדרך להקמת העסק היו קשיים פיננסיים: "הבנק לא היה מוכן לתת הלוואה ולכן נעזרתי ב'קרן שמש' לעידוד עסקים צעירים. אחרי שהבנק ראה שיש מכירות הוא נתן כסף. התחלתי לייצר דגמים בקצב מסחרר והצמיחה הייתה מטאורית. הצלחנו לפרוץ לשווקים כמו סינגפור, ניגריה, סין, שווייץ, ובקרוב יוון, ארה"ב ועוד".

דבר המומחה - אמיר ברמלי, מנכ"ל קבוצת רוביקון: "עסקים עם חזון חינוכי זה יפה אלא שלעיתים, כשיש לך חזון לעסק שאיננו נטו כלכלי, הוא מקשה להסתכל עליו כעסק נטו. לכן, חשוב להחליט על מודל כלכלי שהוא מפתח להצלחה. לא הייתי ממליץ למשל לעשות הפצה עצמאית, אלא להיעזר במפיצים מקומיים. הקדשת תשומת לב למודל כלכלי תאפשר למתעניינים במוצר לרכוש עוד ועוד ממנו".

מותג אופנתי מצליח לנעלי גברים

"תמיד אהבתי נעליים. בהתחלה בפן הצרכני, ומאוחר יותר כמעצב. יש משהו מאוד מספק ביצירה של מוצר תלת ממדי ששומר על הזהות שלו בפני עצמו, גם ללא דמות שמכילה אותו – בניגוד לבגד", אומר עודד ארמה (34), בוגר תואר ראשון בעיצוב אופנה במכללת שנקר ולימודי עיצוב נעליים בלונדון, שהקים ב־2010 מותג נעלי גברים בעבודת יד על שמו.

"הרעיון התבשל הרבה זמן", הוא מספר, "בלונדון למדתי בכיתה עם אנשים שרובם יזמים בנשמתם, וכבר בשיחות הקפה שלנו גילגלנו רעיונות. במהלך אחת החופשות בארץ, בנסיעה על כביש החוף, הסתכלתי על אתרי בנייה והרגשתי שאני צריך לחזור הביתה ולהתחיל כאן משהו חדש. בעזרת חסכונות, עזרה מהמשפחה והלוואה מהבנק הצלחתי להקים את העסק.

המטרה היא לשלב אלגנטיות ומודרניות, ולתת חוויית מוצר טובה. כל פרט, מצללית הנעל, דרך בחירת החומרים, הגימור והמארז מדגישים אסתטיקה גבוהה וייחודיות". כדי להגדיל את החשיפה למוצר פועל ארמה גם בחו"ל: "חשוב לי להשקיע זמן ומשאבים בשיווק לחו"ל: יצירת שיתופי פעולה, יציאה לתערוכות. אני רוצה לפתח את המותג גם בחו"ל. כל יום צופן בחובו אתגרים, זה היופי בלהיות יזם".

דבר המומחה - עורך הדין והיועץ לעסקים יורם אורגד: "ארמה, מהמעצבים הצעירים והמוכשרים בשנים האחרונות, נתקל בקשיים שמאפיינים יזמי עיצוב רבים: פער בין ההכרה והפרגון בקרב אנשי המקצוע בארץ ובחו"ל, לבין היכולת לממש את הפוטנציאל מהבחינה העסקית. האפשרויות הפיננסיות המצומצמות מגבילות את יכולתם להגיע לקהל רחב דיו ולהיקפי פעילות שמאפשרים לעסק לכלכל את בעליו ולהמשיך להתפתח. גם תנאי המסחר עם החנויות, המכתיבים תנאי תשלום ארוכי־טווח וקונסיגנציה (תשלום רק לאחר שהסחורה נמכרת לצרכן), מכבידים רבות על תזרים המזומנים.

"המפתח לשלב הבא בהתפתחותו של ארמה טמון ביכולתו לגייס את המימון שיאפשר לו לצאת מהסטודיו הביתי לסטודיו־חנות, שבה יוכל להציג את עיצוביו לקהל הרחב. במקביל, עליו לפעול להעמקת החשיפה וליצירת קשרים בשוק הבינלאומי, שם מצוי המנוף האמיתי למיצוי הפוטנציאל העסקי שלו".

תמונה של הצלחה

"הבנתי שיש צורך חזק של חובבי צילום ללמוד יותר לעומק את התחום, לרכוש ידע ולהתקדם. החלטתי להקים בית ספר מיוחד שיהיה פתוח לכל מי שרוצה ללמוד". כך מספר רועי גליץ (32) שהקים בסוף 2007 את "גליץ – בית ספר לצילום", הכולל היום חמש חברות. "העסק הוקם באפס מימון, אפס סיכון ואפס הוצאות פרסום", אומר גליץ, שגם מרצה על יזמות ועסקים קטנים, "את החדרים והמרצים שכרתי לפי שעות, ופירסמתי רק באתר ובפייסבוק. הכל זרם מפה לאוזן". כיום נחשב בית הספר לגדול בישראל עם כ־2,400 בוגרים בשנה וצוות של כ־40 מרצים, כולם צלמים מקצועיים.

ב־2009 החל גליץ להוציא מגזין צילום אינטרנטי ("קומפוזיציה") ובהמשך הקים את "פוטוטבע", שמספקת מענה לחובבי צילום שרוצים לצאת למסעות מיוחדים בעולם. "החלום שלי הוא שהצילום יהפוך לנחלת הכלל, שכל אחד יגלה את הכיף בזה וייצור זיכרונות לכל החיים", אומר גליץ.

דבר המומחה - רונן שטיין, מנהל אגף בנקאות קמעונאית בבנק הפועלים: "הסיפור של גליץ מלמד על יכולת לחבר תחביב לעסק מצליח, תוך התרחבות למספר פעילויות. צמיחה שמתבססת על פעילויות שקשורות לליבת העסק היא נכונה, אך חשוב לבחון רווחיות של כל פעילות בנפרד. המלצה נוספת היא להכין תוכנית עסקית. חשוב גם שעסק בשלב הצמיחה יבחן את מהלכיו ויגדיר חזון, יעדים ותוכניות עבודה לעתיד. נראה שההתבססות על צוות עובדים קטן יחסית ומדריכים שעובדים על בסיס פרילאנס מעניקה לעסק שליטה על הוצאות השכר".

נאצ'וס ישראלי כבר טעמתם?

בילדותו גר יגאל יהודה בארה"ב, שם למד להכיר את החטיף המקסיקני הפופולרי נאצ'וס שנמכר בתחנות הדלק. אחרי הצבא יצא עם חברו רועי אלון לטיול בקליפורניה, ואז החליטו לייבא לישראל חטיפי קמח תירס בתוספת רטבים מתאימים.

יהודה (37) ואלון (35), בעלי "פאן פוד – חוויית הטעם המושלם" (הוקמה ב־2004), עשו מאז דרך ארוכה ומוצלחת. "התחלנו בארץ עם חטיף בטעם טבעי, המקובל בארה"ב, אבל זה לא תפס. הבנו שצריך להתאים את החטיף לטעם הישראלי". הם מצאו את היצרנים המתאימים בבלגיה: "רק שם יכולנו להשיג את המרקם והטעם המתאימים".

השניים החליטו לחדור לבתי הקולנוע, והיום Nachos שולט בכל הקולנועים בארץ, לצד הפופקורן. "בנינו מכונות מיוחדות שמחממות את החטיף, התאמנו רטבים בטעמים ולימדנו את המוכרים איך להגיש". היום אפשר למצוא נאצ'וס גם במתחמי באולינג, מזנונים בבריכות שחייה וחופי ים, בתי מלון ועוד.

ומה התוכניות לעתיד? "נפעל לשווק נאצ'וס בשקיות על המדפים ברשתות השיווק", אומר אלון, "במקביל, נכניס נאצ'וס טו־גו במנות אישיות לחנויות נוחות בתחנות דלק".

דבר המומחה - עורך הדין והיועץ לעסקים יורם אורגד: "ניכרת כאן יכולת לבנות מיזם שמבטא את יתרונות העסק הקטן: היכולת לתת מענה איכותי וזמין לצורך נישתי. הם עשו זאת בתבונה יזמית, בעזרת מערכת 'רזה', לצד פיתוח עסקי וצמיחה בקצב נכון. הכניסה לרשתות קמעונאיות וחנויות נוחות בפורמט שונה של מוצר תדרוש התארגנות ניהולית, תפעולית ולוגיסטית שונה וגדולה, לצד מערך שיווק מקצועי".