זהבה בן: "הלוואי שההצלחה תגיע"
הזמרת זהבה בן מוציאה את בלדת הנשמה "נלחמת", מתוך אלבום חדש שייצא בקרוב, בו היא חוזרת אל הסגנון המוזיקלי שפרסם אותה. "אני לא אשמה במצב של הקריירה שלי. היום אני מתעקשת לעשות שירים שאני אוהבת ושמתאימים לי". ראיון
עוד על מוזיקה מזרחית ב-ynet:
- אתי ביטון: המודל שלי היא שרית חדד
בן תולה תקוות רבות בשיר ומבטיחה שהאלבום הבא עליו היא עובדת בימים אלה, יהיה בסגנון השיר הנוכחי. "בשניה שהוצאתי את המילה הראשונה בשיר אמרתי לאנשים שהיו איתי באולפן שזה השיר שלי. אני מאוד מתחברת למילים שמדברות על אהבה לגבר, לבורא עולם - וגם "לוחמת" שאת זה בוודאי כולם ייחסו לקריירה שלי" מספרת בן בראיון בלעדי ל-ynet.
אחרי שנים של ניסיונות, חזרת לסגנון שהכי מתאים לך. יש שיגידו דיכאון.
"נכון. אני רוצה לעשות אלבום כמו של פעם. נוסטלגי. אבל כזה שיהיה מורכב מחומר מקורי בלבד ולא קאברים. כמו 'לילות בבית' מהאלבום הקודם שהוא מקורי אבל בסגנון טורקי. זה מה שתפור עליי ומה שיושב עליי כמו כפפה.
"הנוסטלגיה היום באופנה והשיר נשמע כמו מה שעשיתי בשנות ה-90. כמו 'טיפת מזל' למשל. זה גם שיר שמאוד קשה לבצע. צריך המון אוויר בריאות והוא לא פשוט בכלל. יש בו גם סיפור וחייבים לשפוך לתוכו המון רגש אבל אני עשיתי אותו צ'ק צ'ק. אחרי שהקלטתי אותו ושמעתי אותו באולפן אמרתי לעצמי שסופסוף קיבלתי שיר שאני מאוד אוהבת, חיכיתי לו המון זמן".
מה למדת בזמן שהמתנת לשיר כזה?
"לעשות רק מה שאני אוהבת וטובה בו. השיר דומה לאלבום 'טיפת מזל' ששלושה חודשים אחרי שהוא יצא הייתי בשמיים. בחלומות הגדולים שלי לא דמיינתי שזה יצליח ככה ועכשיו הלכתי על אותו קו. אני אוהבת שירים שיש בהם נשמה ורגש ורוצה לעשות היום רק משהו שייגע בי".
למדת מטעויות עבר?
"תראה, גם השיר 'אני שטה' שהוא קצבי הביא לי הצלחה גדולה אבל אני רוצה היום לרגש, לגעת בנשמה. עשיתי המון שירים, מי כמוך יודע. גם אם לא אהבתי, אמרתי 'ננסה' אבל זה לא היה זה. היום אני מתעקשת לעשות רק את מה שאני טובה בו. עשיתי שירים שמחים, קאברים, חידושים לקלאסיקות ישראליות, הכל, עכשיו זה הזמן שלי לחזור לנשמה ולשמחתי המנהל שלי מאיר והיח"צנית שלי עדי, חושבים כמוני. אני יכולה לומר לך שהקלטתי עוד שיר בשם 'ואחרי הכל', שממשיך באותו קו - ולדעתי זה אחד השירים היפים שקיבלתי בקריירה שלי ואני מאמינה שהוא יחד עם 'נלחמת' המדהים שיוצא היום, יעשו שינוי".
הרבה זמן את מייחלת לשינוי הזה.
"הלוואי שתגיע ההצלחה. כל שיר והמזל שלו. אני מקווה שהשיר הזה יגע בכל אחד. תראה, בטח שאני רוצה הצלחה. אני לא אשמה במצב של הקריירה שלי וגם לא מחפשת אשמים וכשאני שרה בשיר 'אל תשפוט אותי' אז אני מתכוונת גם לזה. אני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי אבל הטעויות לא היו שלי. אני תמיד אמרתי לבן והיה שחור.
"גדולים וטובים עשו טעויות בקריירה שלהם וכל החיים הם בית ספר, אבל אני רק אומרת לאנשים שאסור לשפוט בן אדם ואי אפשר לשמוע רק צד אחד. התקשורת אוהבת צהוב ואומרת רק דברים רעים ולא מכירה אותי באמת ואת מה שעשיתי כל השנים האלה. לשמחתי בשנים האחרונות יש סביבי צוות שתומך בי ומחזק אותי, ויחד אנחנו הולכים למקומות הנכונים עבורי. למרות שזו דרך לא קלה ופשוטה בסוף אני אגיע, בדיוק כמו שאני שרה בשיר החדש".
בן היא לוחמת ותיקה. הספידו את הקריירה שלה לא מעט בשנים האחרונות, אבל כמו עוף החול, היא תמיד קמה ומזכירה לכולנו שמדובר באחת הזמרות הישראליות הטובות והמרגשות בכל הזמנים. "תראה את מירי מסיקה לדוגמא. היא לא עושה שירים שמחים אבל מופיעה המון בהיכלי תרבות וועדי עובדים ומבצעת שירים יפהפיים. אני מתה עליה ולדעתי היא זמרת מדהימה. אפשר להצליח גם ככה" מחזקת בן את החלטתה לחזור לבלדות הגדולות ולזנוח בינתיים את השירים הקצביים שאמורים היו לספק לה עבודה בשוק החתונות, מקור פרנסתו העיקרי של הז'אנר המזרחי.
יוצא לך לצפות בעונה החדשה של "חי בלה לה לנד 2"?
"ראיתי שני פרקים ומאוד נהניתי. מהניסיון שלי, בסך הכל ההשתתפות בתוכנית הייתה חוויה. למדתי שם לשיר באנגלית, מה שקשה לזמרים מזרחיים, אבל התוכנית טובה בעיקר לזמרים לא מוכרים שלהם זה פותח דלתות. אותי אנשים ראו בתוכנית ולמדו מי אני באמת - וקיבלתי על זה רק פרגון טוב מהצופים. כשהתוכנית שודרה אז היתה טיפה עלייה בעבודה אבל זה נותן בעיקר תקשורת, לא מעבר לזה. בסופו של דבר תמיד זוכרים את העונה הראשונה. אני לא מתחרטת שהשתתפתי".
לפני כשבועיים, בזמן מבצע "עמוד ענן" נפטרה בת שבע ז"ל, אחותה של בן, והיא ישבה שבעה בבאר שבע יחד עם שאר בני המשפחה. "היתה לאחותי מחלה בכבד וכל המערכת החיסונית שלה קרסה. היא סבלה המון וכולנו ישבנו שבעה בדירה הקטנה שלה בבאר שבע. מה שעברנו היה גיהינום ומי שלא חווה את זה לא יודע מה עברו תושבי בדרום. זה היה פשוט סיוט".
זה נשמע נורא, לשבת שבעה כשעפים טילים מעל הראש.
"לא פחדתי ככה בחיים. כל רגע היתה אזעקה ולא היה ממ"ד אז יצאנו למדרגות. בקושי אכלתי כי הייתי לחוצה ואנשים גם לא באו לנחם כי פחדו וגם לא רציתי שיבואו כי היה מסוכן. היה נורא ואיום. הרגשנו כמו ברווזים במטווח וכבר לא יכולתי יותר. הבטן שלי כאבה והיו לי חרדות ופחד ממשי עליי ועל בן שהיה צמוד אליי כל השבוע. הכל גם היה סגור בעיר, ממש כמו יום כיפור ואני לא זוכרת דבר כזה בחיים שלי. שבוע לא ישנתי. לשמחתי, בתוך הבית היתה בנינו אהבה ואחווה וצחקנו וככה העברנו את הזמן".
גם עם אחותך אתי?
"היא אחותי ואני אוהבת אותה. רבנו על שטויות ועכשיו אנחנו בקשר טלפוני. מה שווה לריב? כשאחות נפטרת אתה מבין שקודם כל זה משפחה ומתקרבים".
