המינהל סילק חקלאי מהקרקע - בכמה פיצה אותו?
חקלאי שהקים משתלה על קרקע שחכר ממינהל מקרקעי ישראל, נאלץ אחרי כ-20 שנה לפנות את הקרקע. אף ששמאים מטעם המינהל קבעו שהקרקע שווה פיצוי ראוי, בפועל הוא קיבל סכום מזערי. החקלאי לא נשאר חייב ותבע פיצוי של כ-3.5 מיליון שקל - אך המינהל התנגד וטען כי החלטתו ראויה. מה קבע ביהמ"ש?
חקלאי שהקים בשנת 1979 משתלת דקלים על קרקעות שחכר ממינהל מקרקעי ישראל, קיבל בשנת 1996 הודעת פינוי מהמינהל. בעקבות זאת החלו להתנהל הליכים משפטיים בין הצדדים, שהסתיימו בהסכם פשרה - שבו התחייב המינהל לפצות את בעל המשתלה תמורת הפינוי.
פסקי דין נוספים בערוץ הנדל"ן :
- סכסוך שכנים בשרון: חנה בחניה של השכן - ונורה
- סכסוך שכנים בבני ברק: למי שייכת החניה בחצר
- סירבה לקבל דירה מקבלן: "לא ראויה למגורים"
בהתאם, פינה בעל המשתלה את הקרקע והגיש לוועדת הפיצויים של המינהל תביעה כדי לקבל את הפיצוי שהגיע לו. לטענתו, עמד הפיצוי על 9,136,680 שקלים. אך לבסוף אושר לו פיצוי של 850 אלף שקל בלבד.
לפיכך הגיש בעל המשתלה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד המינהל, בה דרש פיצוי של 3,246,893 שקלים בגין שווי ההשקעה שלו בקרקע, לרבות הצמחייה הרבה שטיפח. התביעה הוגשה על ידי עו"ד אילן רובינשטיין ממשרד אנגלסמן ושות' ועל ידי עו"ד רועי נחום ממשרד זמיר, נחום ושות'.
בעל המשתלה טען כי למרות שיום לפני הפינוי הגיעו שני שמאים מטעם המינהל, אשר ערכו ספירת מלאי ובדקו את מצב המשתלה - והעריכו את שווייה במיליוני שקלים, הגיש המינהל לוועדת הפיצויים חוות דעת של שמאי אחר לחלוטין. שמאי זה הגיע לביקור במשתלה רק למעלה מחודשיים לאחר פינויה, כשהצמחייה כבר הייתה מוזנחת, ולאחר שנגנבו מהמשתלה שתילים רבים.
המינהל טען מנגד כי הביקור של השמאים טרם הפינוי נועד רק לשם מתן הצעת מחיר, ולבסוף החליט להזמין את חוות הדעת משמאי אחר - שיש לקבלה. בנוסף, הגיש תביעה נגדית להשבת 750 אלף שקל מתוך הפיצוי ששילם לתובע.
"טעם לפגם" בחוות הדעת של המינהל
השופט אבי זמיר קיבל את התביעה של בעל המשתלה ודחה את התביעה הנגדית שהגיש המינהל. השופט ציין כי אין חולק שחוות הדעת של שני השמאים טרם הפינוי הוזמנה על ידי המינהל, בניגוד לטענתו; אולם בעוד שחוות הדעת שלהם מעידה על כך שהצמחים במשתלה היו בריאים, ירוקים ומטופלים (מצב שאושר אף על ידי המפקח מטעם המינהל), הרי שבחוות הדעת המאוחרת, שנערכה כחודשיים לאחר הפינוי, תוארה המשתלה באופן שלילי למדי.
"אני סבור כי הערכת שוויה של הצמחיה במשתלה, למעלה מחודשיים לאחר מועד הפינוי, היא בעייתית - בלשון המעטה", כתב השופט. הוא הוסיף כי יש טעם לפגם בעריכת חוות הדעת המאוחרת, משום שעל הפיצוי לשקף את שווי הצמחים בעת הפינוי, ולא חודשיים לאחריו, במהלכם לא טיפל המינהל בצמחייה והזניח אותה.
התנהלות זו של המינהל, כך נקבע, אינה ראויה ונגועה בחוסר תום לב, המפחית באופן משמעותי את היכולת להסתמך על חוות דעת השמאי מטעמו. על כן, על המינהל לפצות את בעל המשתלה בסכום שביקש.
לפיכך נפסק כי המינהל ישלם לבעל המשתלה 3,246,893 שקלים, ובנוסף יישא בהוצאות של 500 אלף שקל.
"המינהל רצה, למעשה, לאכוף את הסכם הפיצוי כלשונו, כלומר לשלם לתובע פיצוי בכפוף לחוות דעת - בלי קשר למועד בו ניתנה", מסבירה עו"ד סנאית מרקוביץ', העוסקת בתחום המקרקעין, "אלא שבתי המשפט לא מכירים בשמירה דווקנית על לשון החוזה, ורואים בכך פעולה הפוגעת ברוח העסקה ומטרתה, העומדת בניגוד לדרישת תום הלב בקיום חיובים על פי הסכם".
לדבריה, "בענייננו, צדק בית המשפט שעה שחייב את המינהל במלוא הפיצוי שהוערך על ידי השמאים, ערב עזיבת התובע את המקרקעין. אך יחד עם זאת, חסרה, לטעמי, התייחסות עניינית לחובת הקטנת הנזק הרובצת על התובע".
לפנייה לכתב/ת 
