העבודה בשמאל - סוף לנשף המסכות

"זאת רשימה מדהימה... גם בחלומותיי הטובים ביותר לא יכולתי להעלות על הדעת הרכב כזה", השתבחה שלי יחימוביץ' בנבחרי הפריימריז של העבודה, ולנו לפיכך לא נותר לנו אלא להתנער ממושגינו הישנים נושנים, ולתהות על קנקנו של הצירוף "חלומותיי הטובים ביותר". שכן קצת קשה לראות איך בחלומות מהמין הנעלה ביותר של רֹאשַׁת העבודה יכולים להופיע נבחרים שהיא עשתה כל שיכלה כדי שלא ייבחרו, למשל מרב מיכאלי.

זאת כמובן במקביל לכמעט אובססיה של השבועות האחרונים לעשות כל מאמץ עלי אדמות ותקשורת, למעט החלפת שמה במרשם האוכלוסין מ"שלי יחימוביץ'" ל"שלי ימינוביץ'", לפזול לימין, ולהימנע כמו מפני אש מצביעת מפלגתה בצבעי שמאל כלשהם, בוודאי לא של שמאל קיצוני.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

לפיד, פוליטיקאי קטן שלי / אבי שושן

הניחו לניצולי השואה, הבעיה תיפתר בלאו הכי / עידו מינקובסקי

אם כך, איך רשימה שמכילה במקום החמישי את מיכאלי, הקוראת שלא לשלוח את הילדים לצה"ל, ואידיאולוגית ממוקמת ברווח הצר והמצטמק שבין מרצ לחד"ש, יכולה להיות אף טובה ממיטב חלומותיה של יחימוביץ'? וכיצד רשימה שכוללת את יוסי יונה, השולל את חוק השבות, לא מתחבר לציונות כדבריו, שחתם על קריאה לסרבנות, וממוקם על השוליים הפוסט ציוניים, יכולה להיות כה מדהימה לשיטת הרֹאשַׁה?

ורשימת שמאלניה הרדיקלים החדשים של העבודה החדשה כמובן אינה מתמצה ביונה, במיכאלי או ביחימוביץ' עצמה, שבעברה, כשלא נדרשה ללקט קולות במרכז ובימין, נתנה את קולה בקלפי לחד"ש. סתיו שפיר, המצויה אף היא בעשירייה הראשונה, טרחה להקדיש לא מעט מעתותיה לחברות בקומונה בעלת אוריינטציה אנרכיסטית מובהקת, להזדהות עם מסתננים, להתנגד נחרצות להפיכת המרכז האקדמי באריאל לאוניברסיטה, ובין לבין גם להעלות חששות כבדים ברשת זרה שמא נתניהו יפתח במלחמה כדי להסיט את תשומת הלב מהמחאה.

הוא הדין במאמי הלאומי איציק שמולי, מעריץ מושבע של המהפכן המרקסיסטי צ'ה גווארה. לזכותו ייאמר כי בשונה ממרבית חבריו להנהגת המחאה הבין שכדי לסובב בכחש את ציבור התומכים בה יש למזער את הנימות המהפכניות שיצאו מהשדרה. הוא הסתיר את הנופך השמאלני שדבק בקברניטיה, ואגב כך סידר לעצמו את דימוי המבוגר האחראי של המחאה תוך שהכשיר את הקרקע לסידור העבודה הפרלמנטרי. "חיפשתי מדריך טיולים ומצאתי מדריך למהפכה", התוודה שמולי אגב קריאת הביוגרפיה של צ'ה, המעלה על נס את החתרנות המדממת של המהפכן הדרום אמריקני.

אם בקרב המועמדים החדשים לא נמצאים מליצי יושר רבים לאותה מסכת מרכז שמבקשת הרֹאשַׁה בשבתה כגב' ימינוביץ' לעטות על פני מפלגתה, עושים זאת בחפץ לב מיטב עמיתיה לשעבר בתקשורת. כמעט ללא יוצא מן הכלל, נפעמו פרשנינו מרעננות הרשימה ומאיכותה האנושית. הס מלהזכיר בטוריהם ובפרשנותם את רוח השמאל הרדיקלי השורה על שורותיה. להבדיל, אותם פרשנים התפלצו מ"ימניותה הסהרורית" של רשימת הליכוד, עד שרזי ברקאי, למשל, נדרש לפואמה "בעיר ההריגה" של ביאליק על "הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" כדי לתאר את אימי הליכוד ורשימתו.

הליכוד עם פייגלין וללא דן מרידור (איש שמאל מובהק כשלעצמו) ומיכאל איתן היא מפלגה שאכן זזה כברת דרך ימינה, בדיוק כפי שהעבודה עם מיכאלי, שפיר, יונה ושות' נעשתה למפלגת שמאל Hardcore לכל דבר ועניין. קצת מצער, ולחלוטין לא מפתיע, שהניסיון החוזר ונשנה בכל אחת ממערכות הבחירות האחרונות להעתיק את העדלאידע לזירה הפוליטית לא רק שלא זוכה לביקורת עיתונאית, אלא לרוב מעצים את המשת"פיות שלה, במיוחד אם המתחפש מגיע ממחוזות השמאל כדי לקושש בכחש קולות בצנטרום הפוליטי.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il