ימים של הצלחה: מאיה בוסקילה כובשת

הרעיון מאחורי הדוקו-ריאליטי "חי בלה לה לנד" פשוט לכאורה: שישה זמרים ישראלים, מצליחים פחות או יותר, מנסים להשיג חוזה הקלטות בינלאומי. העונה, חמישה מתוך שישה מתמודדים, כמעט ולא מוכרים לציבור הרחב ובטח שלא נחשבים למצליחים.

סיפורים נוספים מעיר המלאכים בערוץ הטלוויזיה של ynet:

אלן קאמינג: "כיף לי לשחק את הרשע"

ניית'ן פיליון: "אני אנג'לה לנסברי רק בלי הנאחס"

"הישרדות הזכירה לי את מלחמת העולם השנייה"

יוצאת מהכלל היא מאיה בוסקילה, שידעה הצלחה מהי, אך ניהול בעייתי ובחירות מוזיקליות משונות, הפכו אותה למשתתפת ריאליטי סדרתית והשאירו אותה בתודעה בעיקר בזכות הופעות באירועי השקה ואזכורים במדורי רכילות. המוזיקה לעומת זאת - כמעט ונשכחה.

אף פעם לא התרשמתי במיוחד ממאיה בוסקילה (שהפכה השבוע לאם ועל כך מזל טוב ענק). על אף הקול הייחודי, האמנתי שמדובר במוצר מפלסטיק, מסוג האנשים שמחפשים את הפרסום והמעמד על חשבון הכשרון ומעדיפים את הקמפיינים וידיעות הרכילות על פני האמנות. אם תרצו, ליהיא גרינר רק עם אלבום זהב בקיר.

ומי באמצע? מאיה בוסקילה(צילום: קרייג דה אריסטו)

השינוי היה ערב ההכרזה לגבי זהות הנציג הישראלי לאירוויזיון השנה. בוסקילה השיקה את מופע הבכורה שלה ערב קודם ואני נשלחתי לסקר אותו. בכותרת הביקורת שפורסמה למחרת נכתב: "לא דוּז פואה, אבל בדרך". לתחרות כאמור היא לא נשלחה, אבל הופתעתי לטובה מהזמרת שנעמדה על הבמה. שובת לב, מלאת בטחון ובעלת קול גדול. כעת, שלושה שבועות לאחר פתיחת העונה השניה של "חי בלה לה לנד", אני חייב לומר בפה מלא ובלי שמץ מבוכה: אני מאוהב במאיה בוסקילה.

אני מאוהב בבוסקילה כי ערב ערב היא מזכירה לי את הדבר הבסיסי ביותר - שמדובר בזמרת מצוינת. אם זה קאבר לוויטני יוסטון שהיא מבצעת בדיקנות מרשימה או ההמנון האמריקני אותו היא שרה כמו ילידת קליפורניה מבטן ולידה. כל ביצוע בוסקילה מוכיחה מחדש שהיא התברכה בקול עוצמתי, חזק ומרגש. בודדות הזמרות הישראליות שיכולות להגיע לאוקטובות כמו שלה ואולי בפעם הראשונה (בזכות התוכנית) הבנתי שלפני הכל מדובר בזמרת אדירה.

אני מאוהב בבוסקילה כי היא שמה קצוץ על מה שחושבים עליה. אלה שלצידה בתחרות ואלה שבבית. היא תמיד תצטלם אך ורק מהזוית הטובה שלה. רוצים לקרוא לה דיווה? בבקשה. מעדיפים פרינססה? אין לה בעיה, היא תמשיך להתעקש על שמונה שעות השינה כי הקול שלה זקוק להן.

עונה לו. אורי פסטר(צילום: קרייג דה אריסטו)

צוחקים על המיינרות שלה? זכותה לעשות פן גם כשהיא עייפה וחולה, וגם אם לכאורה זה מצייר אותה כמלאכותית ולא חכמה במיוחד. המנטור אורי פסטר נובח עליה? היא תדרוש ממנו לדבר אליה בנועם ותבהיר לו ש"דרך ארץ קדמה לתורה", גם אם מדובר באדם מבוגר ומנוסה ממנה שכן היא מאמינה ובצדק ש"דברי חכמים בנחת נשמעים". ונכון, אולי היא לא יודעת לקבל ביקורת ומתעסקת לפעמים בטפל ולא בעיקר, אבל ביננו, כמה מאיתנו באמת יודעים לקבל ביקורת?

נלחמת כמו לביאה

וזה ההבדל הגדול בינה לבין לשאר משתתפי התוכנית. בניגוד אליהם, שלוקחים חלק בתוכנית בשביל להתפרסם בארץ הקודש, להגדיל את הביקוש להופעות ולהעשיר את חשבון הבנק, בוסקילה באה לכבוש את העולם. לפרסום והכרה היא כבר זכתה והיא מבינה שמעבר לקאמבק הישראלי, זו אולי הפלטפורמה היחידה שיכולה לעזור לה לקדם את חלומה - לקבל הכרה בשוק האמריקאי.

עם ההבנה הזו הגיעה בוסקילה לחודש של עבודה מוזיקלית קשה. לא לבישולים במטבח כמו ליאת בנאי או טיול לווגאס כמו זולטא. הכל למען מטרה אחת ויחידה אותה היא רואה לנגד עיניה - זכייה במקום הראשון.

הוא בא לוגאס, היא לכבוש את העולם. אלי זולטא ובוסקילה(צילום: קרייג דה אריסטו)

בוסקילה היא דמות מורכבת שיכולה לעורר אנטגוניזם, אבל מי שצופה בסדרה, ודאי שם לב שהיא עובדת בשביל להשיג את מה שהיא רוצה. מה זה עובדת? מזיעה. היא לא מרימה ידיים, אלא מלכלכת אותן. היא נלחמת כמו לביאה כדי לזכות במה שכבר היה שלה ונעלם בשנים האחרונות.

היא לא דופקת חשבון אבל גם אנושית ואמפטית. היא דיווה לא קטנה אבל חשוב מזה היא זמרת גדולה. היא מתעקשת על סטנדרטים בינלאומיים בהפקה ישראלית ומאמינה בדרך שלה. אחרי שנים בהם לא טרחתי כלל לשמוע אותה, אני יכול לומר דבר אחד – "חי בלה לה לנד" גילתה לי את מאיה בוסקילה. עכשיו שמים הם הגבול, והיא יכולה לגעת בהם. אם רק תרצה.