"לקחו אותם לגדת נהר והוציאו אותם להורג"

נולדתי ב-1933 באלכסנדריה שבמצרים, אחות קטנה לרינה ושמשון, וכשהייתי בת חצי שנה עברנו לוולוס שביוון. אבי עבד במסחר ואמי הייתה עקרת בית. גרנו ליד בית הכנסת, בשכונה שלא היו בה הרבה יהודים. למדתי בבית ספר יווני והייתה לי חברה יווניה. באותה תקופה היה עוני ביוון והממשלה חילקה מנות מזון. דודי מצד אמי עבד במסחר ועזר לנו כלכלית.

בזמן המלחמה נדדנו מכפר לכפר כדי להימלט מהגרמנים. הייתי עם אחיי ואמי. אבי נשאר

בוולוס עם אמו וקיווה לטוב. גרנו במקומות קטנים בכפרים שונים, בחלקם היו עכברים. לאחר מכן חזרנו לוולוס. שם הגרמנים תפסו את הרב הראשי ודרשו רשימת שמות כל היהודים במקום.

אותו רב נלקח מהמקום בידי הפרטיזנים, אבל הרב אחריו מסר את כל השמות. לנו היו תעודות עם שמות מזויפים. בוקר אחד הגיעו הגרמנים ושלחו את היהודים לאושוויץ. שכנה אחת הזהירה אותנו וברחנו לכפר אחר, שם שכרנו חדר אצל משפחה נוצרית. אותה משפחה פחדה מהפרטיזנים, ולכן לא הסגירה אותנו לנאצים.

אבי נתפס והוכה בידי הנאצים, אך בכל זאת לא היה מוכן לספר איפה אנחנו. סבתי מסרה את עצמה לידי הנאצים, כששמעה שתפסו את אבי. לקחו אותם לגדת נהר והוציאו אותם להורג.

אחרי המלחמה חזרנו לוולוס. הבית היה ריק ולא נותר בו כלום. הגיעו אנשי הסוכנות מארץ ישראל והתחילו לשכנע אותנו לעלות ארצה. אחותי ואחי עלו בעליית הנוער, ואמי החליטה שהיא רוצה להיות קרובה אליהם.

"נלחמנו בבריטים ונשלחנו לקפריסין"

הגענו לנמל במסווה של בית הבראה ומשם הפלגנו באוניית "הנרייטה סולד". לאחר ארבע עשר ימים הגענו לנמל חיפה, שם נלחמנו בבריטים ונשלחנו לקפריסין. במחנה בקפריסין הייתה הפרדה בין צעירים למבוגרים ובין בנים לבנות. לאחר כמה חודשים נסענו ארצה.

"התגוררנו בבת ים בדירת חדר יחד עם עוד ארבע משפחות". אסתר הולצמן

הגענו לקרית שמואל ומשם לעתלית. לפני שהגענו ארצה אחי היה בקיבוץ 'משק הפועלות' ואחותי בעפולה ואחר כך בתל חי. כשעלינו ארצה, הם הצטרפו אלינו, ויחד התגוררנו בדירת חדר בבת ים יחד עם עוד ארבע משפחות. התחלתי ללמוד בבית ספר, אך אז החלה מלחמת העצמאות, ועברנו לגור במכבסה בתל אביב.

אחותי עבדה במשק בית אצל רופא, ואני טיפלתי בילדה. הכסף שהרווחתי נתתי לאמי. שירתי בחיל אספקה בתל השומר, ובמסגרת השירות הצבאי למדתי עברית. אחותי התחתנה, ואחרי שנתיים הציעו לבן דוד של בעלה להתחתן איתי. התחתנו ועברנו לירושלים. בעלי עבד בקולנוע ובמוזיאון ירושלים, ואני עבדתי בטיפול בילדים. אמי ואחי עברו לירושלים בעקבותינו.

נולדו לנו שלושה ילדים - משה, יצחק ויונה. יש לי אחד עשר נכדים. בשנת 1988בעלי חלה בדלקת ריאות ונפטר.

ראיון: שירה שמואל. ירושלים. עריכה: אלינה נאור

מתעדים את סיפורי ניצולי השואה החיים בארץ

במסגרת התכנית הממשלתית להכרה והוקרה בניצולי השואה החיים בישראל, החליטה ממשלת ישראל על תיעוד סיפורי חיים של ניצולי שואה החיים עמנו. כחלק מתכנית "לדורות", המשרד לאזרחים ותיקים ויד ושם הקימו אתר אינטרנט בו מרוכזים סיפוריהם של ניצולי שואה אודות קורותיהם בתקופת השואה, כיצד שרדו את מוראותיה, עלו ארצה וחיים בישראל עד היום.

איסוף הסיפורים מבוצע על ידי מערך מתנדבים ייחודי של המשרד לאזרחים ותיקים, המגויס, מוכשר ומופעל באמצעות עמותת רוח טובה והסוכנות היהודית, המתנדבים מקבלים הכשרה מתאימה ופועלים בפריסה ארצית. בפני הניצולים עומדת, במקביל, הבחירה להעלות את סיפורם על הכתב גם בכוחות עצמם, או בעזרת בני משפחותיהם. מדינת ישראל, באמצעות המשרד לאזרחים ותיקים ובסיוע הסוכנות ויד ושם, מעניקה אות ותעודת הוקרה לכל המשתתפים שסיפורם תועד במסגרת התכנית.

קיימת חשיבות רבה לאסוף ולתעד את קורות חייהם של ניצולי השואה, לשמוע ממקור ראשון מפי הניצולים את שחוו על בשרם בתופת. לצד סיפור השואה, במיזם מתעדים את התקומה של ניצולי השואה, ואת תרומתם של האבות המייסדים לבניית המדינה. כמובן שהסיפורים מפי אלה שהיו "שם", ישמשו את הדורות הממשיכים במלחמתם בהכחשת השואה, המתגברת ברחבי העולם.

ניצולי השואה,בני משפחה -נכדים נינים וחברים, מוזמנים להיכנס לאתר "לדורות" ולתעד את סיפור חייהם של ניצולי השואה.

• ניצולי שואה? קרובים לניצולים? כדי להעלות את סיפורכם לאוויר היכנסו לאתר "לדורות" או פנו למשרד לאזרחים ותיקים במוקד 8840*.
  

• דרושים מתנדבים עם לב: עמותת רוח טובה מזמינה אתכם לקחת חלק בתיעוד סיפורים מרגשים נוספים כאלה ובסיוע לניצולי שואה במיצוי הזכויות המגיעות להם. למעוניינים נא לפנות לרוח טובה ב-1700-505-202 או דרך אתר האינטרנט.