הסיבה להפחתת הפיצוי: "סטירה פה, סטירה שם"

רגב שובר נעצר לפני 13 שנה בחשד לאונס ילדה בת 11 ולאחר שהוגש נגדו כתב אישום הודיעה הפרקליטות כי בשל טיפול רשלני ביותר מצדה של המשטרה - כתב האישום נגדו מבוטל. אחרי שישב במעצר במשך שלושה חודשים, הגיש שובר תביעת נזיקין שבה טען כי עבר בחקירותיו התעללות פיזית ונפשית ובעקבות כך נפסקו לו פיצויים בסך 1.8 מיליון שקלים. היום (ג') הפך בית המשפט העליון את ההחלטה, קבע כי העוול שנגרם לו היה קטן מכפי שתיאר והפחית את הפיצויים לסך 200 אלף שקלים בלבד.

הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

אחרי הגשת כתב האישום בגין אונס אכזרי, הודיעה כאמור הפרקליטות כי המשטרה ביצעה בדיקה רשלנית ביותר, התעצלה בחיפוש ראיות שהיו עשויות לזכות את שובר ואף רמסה את כבודו. כתב האישום בוטל ואחרי 88 ימים במעצר הוא שוחרר לחופשי.

ב-2004 החליט שובר להגיש תביעה אזרחית וביקש לפצותו על מעצרו, אולם בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה אז את תביעתו. שנתיים לאחר מכן הגיש שובר תביעת נזיקין לבית המשפט, ובמקרה זה הוחלט לקבל את טענותיו.

"לא אטעה אם אקבע שבמקרה זה לקחתה משטרת ישראל בליקוי מאורות, והחליטה מראש כי התובע הוא הפושע המבוקש", כתבה השופטת דליה גרנות בפסק הדין החמור שניתן ב-2010. "מרגע זה והלאה פעלה המשטרה ללא לאות כמכונה משומנת על-מנת לחלץ מפיו הודאה". השופטת גרנות קבעה אז שהשוטרים התעללו בשובר ובין היתר אילצו אותו לאונן בפניהם - ופסקה פיצוי בסך 1.8 מיליון שקלים.

"לא העלה את הטענה החמורה" 

הפרקליטות ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי וטענה בין היתר כי הראיות לעניין האליבי של שובר הועלו על-ידו באיחור. גם שובר עצמו ערער על ההחלטה וטען כי הסכום שנפסק לו קטן מדי. בית המשפט העליון החליט לקבל את הערעור ברוב של שני שופטים מול שופט אחד. השופטים יצחק עמית ועדנה ארבל תמכו בערעור ואילו השופט ניר הנדל תמך בפיצוי גבוה.

בית המשפט קבע ששובר לא נעצר לשווא וציין שעל אף שהיו ליקויים בהתנהלות המשטרה, עדיין הובאו בפני בתי המשפט שדנו בהארכות המעצר ראיות רבות לכאורה שתמכו בהשארתו במעצר. בית המשפט אף קבע אין חובה לפצות את שובר על עצם המעצר. השופטים אף דחו את טענותיו של שובר על התעללות וקבעו כי הוא לא העלה את טענותיו באף שלב, כולל בתביעות הפיצויים הראשונה שהגיש.

"קשה להלום כי בכל הליכי המעצר, שבהם העלה המשיב טענות כי הוכה על ידי החוקרים, הוא נמנע מלהעלות את הטענה החמורה ביותר כי אולץ לאונן בפני חוקריו", כתב השופט עמית וציין כי בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה רק בשל העובדה שלא הייתה חקירה נגדית בעניין.

יחד עם זאת, השופטים קבעו כי שובר חווה אלימות לא קשה

 ואיומים במעצרו וכי היו פגמים בהתנהלות החוקרים. בפסיקת העליון נכתב כי "המסקנה העולה מחומר הראיות מאירה חלק מהתנהלות המשטרה באור שלילי למדי. יש לקבל דברי המשיב שנאמרו למדובבים בזמן אמת, ומהם עולה כי ננקטה נגדו אלימות ואיומים מצד השוטרים. התנהלות זו חומרתה רבה, ויש להוקיעה מכול וכול".

שופטי העליון גם ציינו את העובדה שהנאשם הגדיר למדובב את האלימות שהופעלה כלפיו במהלך מעצרו וחקירותיו כ"לא רצינית" ותיאר אותה כ"סטירה פה, סטירה שם". השופטים דחו את טענות שובר על התארכות מעצרו, שלילת חירותו, התעללות והשפלה.