נימוס ברשת: יום הולדת שמח ומעיק
מדור "נימוסים ברשת" חוזר ובקטן. והפעם: מה לעשות שסטטיסטית כל יום הוא יום הולדת שמח של מישהו? האם לזייף לייקים למברכים? וגם; נודניקים ששולחים מיילים במשרד - איך נפטרים מהם?
אחרי תקופת היעדרות ארוכה, מדור "נימוסים ברשת" עושה קאמבק כדי לעזור לכם להתמודד עם שאלות הקשורות בסוגיות נימוס שעולות בעקבות שימוש באינטרנט ובכלל בטכנולוגיה. רוצים להציע תשובה חלופית לסוגיה שעולה? תפתחו אתר ותעשו אתם את מדור "נימוסים ברשת".
עוד במדור נימוס ברשת:
- האם חייבים לשתף תמונות של חתולים פצועים?
- איך מתמודדים עם לייק בכפייה?
- חברים שלי שוכבים בפיד, מה עושים?
עם חברים כאלה
ויטה היקרה,
יש לי כמה מאות חברים בפייס. זה אומר שסטטיסטית, כל יום יש יום-הולדת לפחות לאחד מהם (אם לא לחמישה). כדי לראות מי נולד היום אני רק צריך להסתכל בפיד, קצת מעל הפרסומות לפטריות ציפורנים או כסף מהיר בבורסה, ושם מופיעה התזכורת. לשאלתי: האם אני באמת צריך לשבת כל יום ולכתוב מזל-טובים, כדי לצאת ידי חובה? ואם זה חברים קרובים, אז אני ממש צריך להשקיע באיזו בדיחה או מזל טוב אישי (כמו "מזל טוב אחי, שתצליח השנה, ושיהיה לך הרבה אוכל לנחש שקנית")?
מושי המושון.
הבט מושי, בכל הקשור לימי הולדת בפייסבוק - קרה משהו מעניין. כשהרשת החברתית נפתחה לכלל הגולשים ב-2007, היו לנו מעט חברים, והרבה זמן אותו השקענו בברכות יום-ההולדת מושקעות ששלחנו להם. אלו היו ברכות כנות שבאו מהלב ומטרתן היחידה היתה לשמח את חברינו. היום, כשש שנים אחרי, לרובנו יש מאות (ולעתים אפילו אלפי) חברי פייסבוק, אנחנו מנויים של עמודי הומור ופוליטיקה, עוקבים אחרי ממים ודאחקות רשת - אבל באר ההשראה יבשה.
מושי, תחשוב על החבר או החברה הכי טובים שלך ונסה להיזכר בברכות שהעלית לקיר שלהם. בהתחלה הם בטח היו מילוליים, מרגשים ועמוסים. עם הזמן המילים היפות הוחלפו ב"מזל טוב יא הורס","יום הולדת שמחה יפה אחת" או בלינקים אקראיים לסרטוני "מזל טוב לסבתא" רק בגלל שגם לחוגגת בת השמונים קוראים נטע או אביבה או שושי.
אני לא מנסה לגרום לך להרגיש רע מושון, זה מאוד הגיוני שאחרי שש שנים של ברכות יום הולדת לא יהיה לך יותר מה להגיד בנושא. זה בסך הכל עוד סיבוב של כדור הארץ סביב השמש. לכן, המדור פוטר אותך רשמית מהצורך להרכיב ברכות תוצרת בתיה עוזיאל, ראה באייטם זה אישור רשמי מאמא לא להגיע לסדנת הכתיבה המייגעת ברשת.
תבין מושי, לצערנו, עם הזמן ברכות ימי ההולדת הפכו מחוויה מהנה לעסק אמיתי במסגרתו גולשים מנהלים יומנים. "אני לא מכיר אותה אישית, אבל יש סיכוי שהיא תסדר לי ראיון עבודה בחברה", "אני לא ממש מחבבת אותה, אבל כתבתי מזל טוב לחברה משותפת שלנו שהיא באותה מידת קירבה", "יש לו יותר מידי חברים, הברכה שלי תיעלם בים השטויות", "הוא כתב לי, לא יפה שלא אכתוב לו בחזרה". השאלות שעולות לא קשורות בכלל לרגשי חברות ואחווה, אלא תככים ואינטרסים. הכל, כפי שציינת, כדי לצאת ידי חובה.
אם לא ידעת מוש, בימים אלו נכתבים החוקים החדשים של פייסבוק לפיהם צריך לחזור למקורות. אם מדובר בחברים שאתה אוהב ומפרגן להם, תרים צלצול זריז. תגיד מזל טוב, תשיר שיר וספר בדיחה טובה ששמעת לאחרונה. חברים המשתייכים למעגל הידידות השני יסתפקו במסרון מלא סמיילים וסימני קריאה ואת ברכות ה"מזל טוב גבר/ת" בפייסבוק שמור לאלו שלא באמת אכפת לך מהם.
שים לב מושי, יש לנו רק הסתייגות אחת. יש אנשים שמאוד אוהבים שהחברים הקרובים אליהם מעלים להם ברכות על הקיר. עבור אלו שווה להשקיע ולנסח משהו נחמד, ועל הדרך להקניט אותם שהם נותנים יותר מידי תשומת לב לטפל. מה שלא תעשה, אל תשלח ידך להודעה הפרטית. אתה חושב שאתה הגאון היחיד שחושב על זה, אבל זה רק מעמיס על חתן יום ההולדת שעכשיו צריך לשבת כמו דביל מול המחשב ולענות למיילים כאילו הוא ירדנה ארזי ועכשיו שנות השמונים בחוץ.
לזייף או לא לזייף לייקים
ויטה היקרה,חגגתי השבוע יומולדת וכמנהג הימים האלה כתבו לי על הקיר המון חברים. חלק כתבו סתם מזל טוב וחלק השקיעו מאוד בברכה מרגשת ויש ביניהם שאפילו כתבו חמשיר ("במיוחד לחבר שהוא עשר / שחוגג יום הולדת בדצמבר / אז בהיותך בן שלושים/ קבל צרור איחולים/ וכולנו נאמר - אש יא גבר"). לאלו שכתבו סתם מזל טוב לא התייחסתי ולאלו שהשקיעו כתבתי בתגובה "תודה גבר", "אחלה", "אחלה אחי" האם נהגתי כשורה? או שהייתי צריך להגיב לכל המברכים?
אחלה גבר
גבר יקר. קודם כל מזל טוב על הפיכתך לגבר גדול יותר בשנה. שנית, לחברך המשורר יש בעיות חמורות בחריזה, דאג לשוחח עמו על כך. וכעת לשאלתך. לתת לייק או תגובה מחמיאה למישהו שכתב לך "מזל טוב אחי" זה להמליץ לאישה תזייף אורגזמה עם בן או בת שלה – זה לא מועיל לאיש (או אישה). ההתעקשות שלך שלא לתגמל את המברכים העצלים היא מבורכת, וגולשים נוספים צריכים לחקות אותך.
אבל שים לב גבר נחשק, אם במקרה יצא והענקת לייק לחבר חסר מעוף שכתב לך "יום הולדת שמח. סמיילי" ולא טרח מעבר לכך, תאלץ לעבור דרך כל ילדי הזומבילדת ולתת להם את אותו הלייק.
ואם אנחנו כבר כאן, בואו נדבר על סטטוס ה"תודה לכם חברים, חיממתם לי את הלב ואפשרתם לי לנסח את הסטטוס הזה שמציג אותי כאדם אהוב במיוחד אבל גם צנוע ומוקיר תודה". גבר, סטטוס התודה חייב למות. הוא בנאלי, מאוס ולא מצחיק - במיוחד כשכותבו ניסה להצחיק. אם סטטוסים של עשרות זרים חממו לך את הלב, כדאי שתראה קרדיולוג. תגובה מסוג זה לוקה באותו זיוף וחוסר כוונה בדיוק כמו ברכת ה"מזל טוב, שתמצאי בן זוג".
הערה אחרונה ואשחרר אותך לחגיגות, גבר, המדור אימץ שיטה לטפל בנושא ימי ההולדת המקוונים שאולי תשמח גם לאמץ: דקה אחת לפני חצות, סגור את הקיר שלך לפוסטים של חברים והעלה סטטוס יום הולדת יזום. בצורה זו החברים יוכלו לברך אותך רק באמצעות תגובה ולא יתפרעו עם האהבה החופשית שלהם כמו אחוזי דיבוק וודסטוק או רוטשילד 2011. אה, ומזל טוב.
חה חה חה! כמה שזה מצחיק!(צילום: shutterstock)
מייל פופרית
הי ויטה!
יש לי בעיה שחוזרת על עצמה במקום העבודה שלי - התחכמויות מייל מרובות תפוצה. לדוגמה, אתמול קיבלנו מייל שבמזכירות מחכות סופגניות לכל העובדים. תוך דקות התחילו לזרום תגובות מטומטמות שהעמיסו לי על המייל בסגנון "אתה קראת לי סופגנייה?" ובדיחות מלפני הספירה כמו "תתבעו אותי על הוצאת ריבה". חלופת המיילים הקבוצתית הזו מטרידה אותי ומפריעה לי לעבוד. האם מנומס לבקש להוציא אותי מהלופ?תודה, איה.
איה יקרה, את נמצאת במקום עדין. אם תבקשי לצאת מההתכתבות, חברייך לעבודה עלולים לחשוב שאת לא רוצה לבלות איתם במייל או אפילו לא מחבבת אותם, למרות שלפי הדוגמאות ששלחת לנו – זה כנראה מוצדק. באופן עקרוני, אין לך דרך טובה לצאת מהסיפור כי בעזיבתך תהרסי ללצים את המסיבה, ובמקום הסופגניות הם יתחילו לרכל עלייך.
המדור יכול להציע לך שתי אפשרויות התמודדות. הראשון, אותו לא תאהבי לשמוע, הוא להיכנע. פשוט לנשום עמוק ולהתעלם מהמיילים, ובסוף היום למחוק אותם תוך כדי לחישת קללות אינדיאניות נוראות.
אפשרות נוספת היא באמת לבקש שיוציאו אותך מהתכתבות, אבל לעשות זאת בנימה מתנצלת ופייסנית. לשימושך המדור מציע נוסח למייל הימלטות:
היי כולם :)
הרגתם אותי מצחוק! במיוחד הבדיחה על מי שיגמור בשיר מזמור. משה – אתה ענק!
עם זאת, אני מחכה למייל ממש חשוב, וכל פעם שנכנסת הודעה חדשה, אני בטוחה שזה זה, ומגלה שזו בעצם עוד בדיחה מצוינת על הטונר הריק שהספיק לשמונה ימים. ענק!
אשמח אם תוציאו אותי מההתכתבות לפני שאשתגע.
שלכם, איה המטורפת.
תודה :)
נסיים עם שאלת נימוס אליכם המטקבקים: האם זה יפה לרדת על מי שכתב את האייטם?
