הציבור חולה, אז איך זה ששטייניץ ונתניהו חוגגים?
בעוד שאנו עסוקים בלגמור את החודש, הממשלה "עובדת" עלינו עם נתונים סטטיסטיים מוטעים שנוח לה להציג. בינתיים, הציבור כורע תחת הנטל ולא בודק את אמיתות הנתונים. דעה
"מצבה הכלכלי של ישראל מצוין" הכריזו יותר מפעם אחת ובמגוון ניסוחים מובילי הקואליציה הנוכחית, ביניהם גם ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר שטייניץ. לרוב, מלוות את ההצהרות הללו השוואות למדינות ה-OECD וארה"ב המדגישות עד כמה טוב מצבנו ביחס לשאר העולם המערבי. זאת בזמן שלא בדיוק הרגשנו אור לגויים - היינו עסוקים בלגמור את החודש.
דו"ח מצב המדינה שפרסם מכון טאוב לפני מספר ימים שופך אור על מרכיבי הדיסוננס שמתקיימים במדינה זה לצד זה: ציבור החש כי התעצמות הנטל שעל גבו מגיע לממדים בלתי נסבלים, לצד נתונים אמפיריים המראים כי מצבנו טוב. עיון מעמיק במרכיבי הדו"ח מאשר את החשש כי תחושת הבטן והכיס שלנו משקפת באופן נאמן יותר למציאות את מצבנו.
נתונים סטטיסטיים חולקים מאפיין משותף עם עולם הנקניקים - אלו שמתרשמים מהם עד מאוד, לרוב אינם יודעים איך מכינים אותם. ניקח לדוגמא את שיעור האבטלה הנמצא בישראל במגמת ירידה, על פניו בשורה טובה. אך יש לזכור כי נתוני האבטלה מודדים את שיעור העובדים מתוך המשתתפים בכוח העבודה. בישראל, גודל הקבוצה שאינה משתתפת בכח העבודה (חרדים, למשל) עצום ביחס למדינות ה-OECD, נתון שלא זוכה להתייחסות.
דוגמא נוספת מתייחסת לאחד ממדדי החוסן הינו יחס החוב לתל"ג. בשפה פשוטה זהו היחס שמציג את ה"אוברדראפט" ביחס להכנסה. אם נבדוק את מצבנו על פי פרמטר זה נגלה שהוא נפלא ועומד על כ-74% בישראל מול למעלה מ-107% במדינות ה-OECD. בדיקה יותר מעמיקה תראה כי הריביות שמשלמת ישראל על החוב גבוהות משמעותית מריביות המשלמים במדינות ה-OECD. למעשה, נטל תשלום הריבית ביחס לתמ"ג בישראל גבוה פי 2 מממוצע ה-OECD.
חול בעיניים, מקלות בגלגלים
מטרידים במיוחד ממצאי הדו"ח הנוגעים לאוכלוסיה היהודית ילידת הארץ והצעירה, זו שהובילה את המאבק החברתי של קיץ 2011. הצעירים שלמרות שמצבם על הנייר כל כך טוב, בחרו לישון באוהלים.
בנתוני הדו"ח ניתן לראות כי ההכנסה הריאלית של אוכלוסיה זו דשדשה במקום או נשחקה משך מרבית העשור האחרון. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה בקרב העשירון החמישי עלה ב-16 משכורות שלמות בין השנים 2006 ל-2009 בלבד. כלומר, גם אם הצליח זוג צעיר ממעמד זה לחסוך שליש מסך ההכנסה המשותפת ריאלית, הוא לא עשה צעד משמעותי אחד לכיוון השגת דיור.
מחירי המזון בישראל היו ונשארו גבוהים ב-80% מאשר במדינות ב-OECD, עלייה ריאלית מתמדת במחירי התחבורה ואחזקת הרכב, עלייה במספר מקרי האלימות, צלילה מתמדת בהישגי החינוך היסודי והתיכוני, פערי שכר מהגבוהים בעולם המערבי, ואלו רק עיקרי הממצאים.
ובכן, אם זה המצב בפועל, מדוע תיאורטית מצבנו כל כך טוב? בניגוד למצופה כאן התשובה היא פשוטה - הוא לא. לרובנו פשוט אין זמן להבין את זה. אנחנו שומעים שברי משפטים כמו "ירידה באבטלה", "כלכלה חזקה", "התחזקות השקל" ועוד סיסמאות המייצרות אסוציאציות חיוביות. זה גורם לנו להניח שאכן כך המצב, קצת כמו לקנות באינטרנט על סמך "תמונה להמחשה" מבלי לבדוק את המפרט הטכני. צלילה לעומק המפרט הטכני מספקת הסבר ברור לתחושות שהציתו את מחאת אשתקד.
כל מי שהלך והפגין בקיץ 2011 וזכה לשמוע שהוא מפונק או נצלן או סתם מדמיין קושי בשל עצלות ויכול לקרוא את הדו"ח ולהתנחם בכך שהוא שפוי, המצב באמת רע.
הכותב הוא כלכלן במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה
לפנייה לכתב/ת 
