יום רביעי לשביתת האחיות: "אין זמן לשתות"
"המצב נורא בדיוק כמו שמספרים", טוענת שירלי זלאיט, סגנית אחות אחראית בסורוקה שמרוויחה 6,500 שקלים בחודש ולא מצליחה לגמור את החודש. גם זהבה יונס-גלאי מספרת על התנאים הקשים: "העומס הוא טירוף, אנחנו לא לוקחים הפסקות"
שביתת האחיות נכנסת ליומה הרביעי והפתרון אינו נראה באופק: אמש (יום ד') נגמרה פגישת המשא ומתן בינן לבין משרד האוצר ללא תוצאות. האחיות דורשות תוספת שכר אולם באוצר טוענים שהדרישה מופרזת והעיתוי שנבחר, פחות מחודשיים לבחירות - בעייתי. אחרי שבמשרד האוצר הציגו תלושי שכר, מספרות האחיות שהשכר שהן מקבלות, אחרי כל התוספות והתגמולים, לא משקף את העבודה הקשה והעומס הבלתי אפשרי שהן נדרשות לעמוד בו.
- עוד עדכוני בחירות - באתר הבחירות של ynet
- כל החדשות הכי חמות - גם בעמוד הפייסבוק
שירלי זלאיט (30) היא סגנית אחות אחראית במחלקה לנירולוגיה בבית החולים בילינסון בפתח תקווה, בעלת תואר ראשון, עובדת 40 שעות בחמישה ימים בשבוע ומרוויחה 6,500 שקל בחודש. "באתי למקצוע מתוך שליחות. אבי נפצע בתאונת דרכים וראיתי כמה המקצוע חשוב. יש לי שני ילדים בבית, בני שנתיים ושלוש, והמצב נורא בדיוק כמו שמספרים לכם. אני מגיעה הביתה באפיסת כוחות, עם כאבים בכל הגוף. ואני עוד בחורה צעירה, תחשוב על אחיות בנות 50 או 60".
לדבריה, היא מתקשה לגמור את החודש. "יש לי משכנתה של 2,200 שקל, גני ילדים 4,400 ועוד הוצאות. מצפים מאחיות לעשות את כל התפקידים הקיימים: אני מתפקדת כרופאה, אחות, כוח עזר שרוחץ את החולים, מחליפה טיטולים, כולבויניק. בשום מקום בעולם אין יחס כזה. חבל שאני לא יכולה להתחלק לארבעה. אני אשאר במקצוע כי זאת הגאווה שלי וזו שליחות".
באשר לתוצאה אפשרית של המאבק, היא אומרת, "אני באמת לא מאמינה שיוסיפו עוד תקנים, אבל לפחות שיעלו את המשכורות. בארץ מצפים לסטנדרט בינלאומי מבחינת טיפול - אבל מבחינת מספר האחיות אנחנו מקום אחד לפני האחרון בעולם".
זהבה יונס-גלאי (39) משמשת כאחות כבר 17 שנה. אחרי שעלתה מאתיופיה ברגל החליטה שהיא רוצה להיות אחות כשראתה שרבים נופלים בדרך ומתים ולא מסיימים את המסע. כעת היא סגנית אחראי מחלקה ומתקשה לגמור את החודש.
"עליתי לארץ בגיל 10, ברגל מאתיופיה דרך סודן. סבתי גידלה אותי ובגיל 19 החלטתי ללמוד את מקצוע הסיעוד כי ראיתי אנשים שמתו בדרך לארץ ישראל ורציתי לראות איך אפשר לעזור לאנשים כאלה. בתום הלימודים הלכתי למחלקה פנימית, המחלקה הכי קשה בבית חולים, 50 חולים על ארבע-חמש אחיות. היום אני סגנית אחראי מחלקה פנימית ד' בבית חולים 'השרון' בפתח-תקווה, אני עובדת חמישה ימים בשבוע, כולל שישי שבת, ומקבלת משכורת של 10,000-9,000. יש לי תואר שני ועשיתי כל קורס אפשרי".
לדברי יונס-גלאי, אם לשלושה ילדים בני 4 ,6 ו-8, "אני ובעלי לא מצליחים לגמור את החודש, כל הזמן במינוסים, מנסים לשרוד וזה מאוד קשה. כל יום לא רואה את הילדים, חוזרת הביתה גמורה ומותשת. העומס הוא טירוף. אני לא זוכרת מתי אכלתי צהריים בעבודה ואני מגיעה הביתה למשמרת ילדים נוספת. לא עוברת לי המחשבה בראש שאולי צריך מקצוע אחר, עשיתי כל מה שאפשר אבל המשכורת לא מתקדמת, כל ההשקעה ואתה פשוט קורס".
היא מקווה שהשביתה תעזור, בעיקר למעמד המקצוע שנראה כי נשחק עד דק ברבות השנים. "אני רוצה שהמקצוע יוכר בציבור, שיתגמלו אנשים, שהמשכורת תעלה וככה יבואו עוד אחיות למקצוע. אנחנו לא מספיקים לתת לחולה תשומת לב, אין זמן לתת לחולים הסברים. אנחנו במשמרות לא אוכלים, לא שותים מים, לא לוקחים הפסקות. אני רק מקווה שהשביתה תעזור".
נשיא המדינה שמעון פרס התייחס אמש לשביתה בכנס בוגרי בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית לציון 60 שנים למחזור הראשון.
"שלושה ימי שביתה בתחום הרפואי זהו זמן ארוך", אמר פרס. "אני רואה את הנשים, הילדים, החולים והאחיות - כולם סובלים". הוא קרא לאוצר ולהסתדרות "מנעו את השביתה, אל תגרמו סבל".
מוקדם יותר זכו האחיות לעידוד מכ-200 סטודנטים ממגמת סיעוד ומאגודת הסטודנטים במכללת עמק יזרעאל שהפגינו בצומת הסמוך למכללה לאות תמיכה במאבק האחיות. המפגינים, שלבשו חלוקים לבנים, אחזו בשלטים שבהם נכתב "אין רפואה בלי סיעוד" ו"אין אחות לרפואה". החוג לסיעוד במכללה נחשב לגדול בארץ ולומדים בו קרוב ל-400 סטודנטים.
לפנייה לכתב/ת 
