דמיינו שמורידים את השאלטר של האינטרנט
בשאר אל-אסד הזכיר השבוע לנו ולעולם כולו, שלאינטרנט יש שאלטר, ושאפשר להוריד אותו. מדינות לא-דמוקרטיות נוספות שרוצות גם הן לשלוט על האינטרנט הגישו בקשה לאו"ם, שאם תאושר, תגביר את היכולת שלהם להשתיק קולות שאינם נושאים חן בעיניהן
דמיינו לרגע שנותקתם מהרשת עד למועד לא ידוע. איך נראים החיים? בלי האימיילים שאתם לא יודעים אם נשלחה לגביהם תשובה; עם המחשבות והסיפורים שאתם לא יכולים להפיץ בפייסבוק; בלי אפשרות לנהל את חשבונכם בבנק; בלי אפשרות לברר איפה נמצא המשרד שאליו אתם צריכים להגיע לראיון עבודה או ללא יכולת להזמין כרטיסים לסרט; בלי אפשרות לקבל הוראות קניה ומכירה בבורסה; בלי גוגל ובלי ויקיפדיה.
מזל שזה תסריט דמיוני. או שלא כל-כך. בשאר אל-אסד הזכיר השבוע לנו ולעולם כולו, שלאינטרנט יש שאלטר, ושאפשר להוריד אותו. הוא ניתק את סוריה מהרשת העולמית. זה קרה לא מזמן גם במצריים כאשר האינטרנט נותק למשך חמישה ימים במהלך מהומות תחריר, קרה גם באיראן בכל פעם שנערכות בחירות וכך גם בלוב בימי המרד בקדאפי.
החששות שמתעוררים כאן הם רציניים הרבה יותר מצ'ט אבוד בגוגל-צ'ט. אילו זוועות היו מתרחשות מבלי שניתן לצייץ עליהן לעולם? אילו תמונות היו מוסתרות מאיתנו ולא משותפות ברשת? אסד מבין היטב שהרשת הפכה לכלי מרכזי בהשמעת קול זעקה של נדכאים ולכן השתיק אותו.
סוגרים את האינטרט
את מה שמנהיגי העולם הערבי הבינו, מבינים משטרים טוטליטריים נוספים, והשבוע הם ינסו להגביר את היכולת שלהם להשתיק קולות שאינם נושאים חן בעיניהם. סין, איראן, רוסיה ומדינות נוספות שהמשטרים שלהן אינם מזוהים עם כיבוד זכויות האזרח והאדם (כן, גם סוריה), הגישו הצעה ברוח זו לועידת התקשורת הבינלאומית (WCIT) של סוכנות האו"ם לתקשורת (ה-ITU) שמתכנסת בדובאי לדיון ולהחלטה על כללי תקשורת בינלאומיים חדשים.
ה-ITU הינו הארגון שאחראי על תקני הטלקומיוניקציה הבינלאומיים (קידומות חיוג בינלאומיות, מודמים, ISDN, פקסמיליה). עד היום הקפיד הארגון להימנע לחלוטין מהתערבות בשאלות של תוכן והתעסק בעיקר בהגדרת תקני טלקומניקציה ותיאום תשתיות תקשורת בעולם המתפתח. את זה רוצות המדינות הלא דמוקרטיות לשנות ויש לא מעט מדינות (מתוך 193 המדינות החברות באו"ם) שתומכות בשינויים אלה.
הן רוצות למשל, שלממשלה תהיה אפשרות לדעת מהי מדינת המקור של כל פריט מידע שמגיע לרשת האינטרנט במדינה. כך למשל, אם היום אין מניעה מאזרחי ישראל להחליף מידע ברשת עם אזרחי איראן, ממשלת איראן תוכל בפועל לחסום כל מידע המגיע מישראל.
המציעות רוצות שלמדינות יהיו כלים לפקח על התכנים ברשת (ובמלה "לפקח" הן מתכוונות כמובן, לצנזר). הן מבקשות שהמדינות ישלטו בהקצאת כתובות IP. הן מציעות שגוף שעד כה פיקח על תקני טלקומיוניקציה בלבד – אותה סוכנות טלקומוניקציה של האו"ם - יתחיל לנצל את היכולות הטכנולוגיות שלו כדי להתערב ברעיונות, במחשבות ובהגיגים שנפוצים לעולם באמצעות האינטרנט.
ישראל עומדת בשורה אחת עם הנאורות שבמדינות העולם, כדי לנסות ולשמור על האינטרנט כפי שאנחנו מכירים אותו היום – כזה שמאפשר פתיחות, שקיפות, יזמות ומסחר חופשי. בנייר עמדה שהגישה ישראל ל-ITU, הדגישה את חשיבות השמירה על האינטרנט פתוח, נייטרלי, גלובלי והמטופל על ידי בעלי העניין (multistakeholders) הרלבנטיים.
מה שקורה בדובאי - לא נשאר בדובאי
רשת האינטרנט מתפתחת מאז הקמתה בשנות ה-60 ועוד יותר מאז תחילת פריחתה המסחרית בשנות ה-90, תוך איזון אינטרסים בין גורמים בינלאומיים מתחום האקדמיה, הממשל, המסחר והמגזר השלישי. ארכיטקטורה זו מאזנת בין האינטרסים השונים של הצדדים, תוך מתן חשיבות גדולה לשמירת רשת האינטרנט כרשת חופשית, נייטרלית וזמינה לכל. בין הגופים הבולטים הפועלים באופן זה כיום ניתן למצוא את ICANN (הגוף האחראי על הקצאת שמות וכתובות באינטרנט) IETF ,(הגוף הטכני היוצר את התקנים באינטרנט) ועוד.
אי אפשר להפריז בחשיבות הקרב שיתחולל בשבוע הבא בכינוס בדובאי. מדובר במאבק איתנים בין העולם הדמוקרטי והמתקדם לעולם חשוך של משטרים שבזים לדמוקרטיה. זהו במידה רבה קרב על אופיה של החברה האנושית באלף השלישי. האם זו תהיה חברה שממשיכה להיפתח, שעמיה ממשיכים לתקשר אחד עם השני ביתר חופשיות, בה הפרט יכול לעמוד בזכות עצמו ולחמוק מכבלים של שלטונות עריצים, או שזו תהיה חברה בה משטרים כאלה יוכלו להמשיך לאחוז בפרט באחיזה הדוקה, לפקח על צעדיו והתבטאויותיו ולקיים שלטון של פחד.
ההחלטות שיתקבלו בדובאי ישפיעו על העולם כולו, ובכלל זה ישראל. כאמור, ממשלת ישראל אינה מבקשת את הכח המופרז שעלול להיות מופקד בידיה אם יתקבלו ההצעות האמורות, ומתנגדת להן. אך הכח משחית, ומרגע שכלים כאלה יהיו קיימים, אין לדעת איך ובידי מי ינוצלו בעתיד לבוא.
על כן, בשבוע הקרוב שאו את עיניכם לדובאי. החזיקו אצבעות שארה"ב, ישראל, מדינות אירופה ומדינות פתוחות נוספות יצליחו לשמור על האינטרנט כפי שאנו מכירים אותו – כלי לפתיחות, הסרת חסמים ופריצת גבולות, ולא כלי לדיכוי, שליטה וחדירה לחיי הפרט.
הכותבת, סמנכ"ל קשרי משפט וממשל של איגוד האינטרנט הישראלי, סייעה בגיבוש עמדת ישראל לוועידת התקשורת הבינלאומית של האו"ם בדובאי השבוע
