היא רווקה, אז מבחינתה "כל הגברים דפוקים"
תשאלו רווקה מדוע היא לבד, והיא תשיב לכם ש"כל הגברים דפוקים". האומנם כל הגברים דפוקים? מובן שלא. אז מדוע התשובה הזאת הפכה שחוקה כל כך מרוב שימוש, עד כי גברים התחילו להשתמש בה בעצמם?
כששואלים בחורה המחפשת זוגיות מדוע היא עוד לא מצאה אותה, קרוב לוודאי שהיא תשיב: "כל הגברים דפוקים". אחר כך היא תיגש למלאכת הפירוט הכוללת סקירה של שלל הבחורים איתם היא יצאה, החל מזה שנעלם אחרי שבוע, המשך בזה שהתגלה כנכה רגשית, וכלה בבחור שלא מאמין במערכות יחסים. לא עם בחורה אחת, כלומר.
עוד בנושא:
דמות הרווק הנצחי: מניאק שימות לבד
העצובות והשרוטות: נשים שישברו לך את הלב
גבר תמיד נמצא בסטטוס של "צריך להשתנות"
בין אם מדובר בסקירה יבשה או בסאגה סוחטת דמעות, בסיומה תגיע אנחה מיואשת וקביעה נחרצת, לפיה כל הגברים דפוקים. האומנם כל הגברים דפוקים? אם נסתכל סביבנו, נראה כי מרבית האנשים מוצאים זוגיות בסופו של דבר. גם הבחור שהכריז שהוא לא בנוי לקשר, למרבה העלבון דווקא כן היה בנוי לקשר עם הבחורה איתה יצא מיד אחריך.
ובכל זאת, הסברה הרווחת בקרב נשים היא שהאשם לרווקותן נעוץ בגברים עצמם. ההסבר הזה הפך כה נפוץ, עד כי גברים משתמשים בו בעצמם כדי להסביר את התנהגותם.
"זו לא את. זה אני. אני דפוק", הוא משפט שאימצו גברים רבים שהחליטו לחסוך זמן הסברים יקר, ולנצלו עבור הדייט עם הבחורה הבאה. אין בדברים אלה בכדי לרמוז שגברים הם טלית שכולה תכלת. יש גברים "דפוקים", בהחלט, בדיוק כפי שיש נשים "דפוקות".
אולם המוסכמה הגורפת הזאת, שיש משהו פגום בגברים באופן אינהרנטי, המונע מחלק גדול מהם להיכנס לקשר רגשי מחייב - בודאי אינה עומדת במבחן המציאות. מדוע, אם כן, נוטות נשים להאשים את האופי הגברי במקום לחפש גורמים נסיבתיים לכישלון הקשר? פניתי אל הפסיכולוגיה החברתית בכדי לחפש הסבר אפשרי לתופעה.
יחוס פנימי וחיצוני
לפי תיאורית הייחוס בפסיכולוגיה חברתית, בני אדם מסבירים התנהגויות ואירועים בסביבתם דרך שני סוגים של גורמים: גורמים פנימיים (כמו תכונות אופי, יכולת אישית או מאמץ שהושקע) וגורמים חיצוניים (מאפיינים של הסיטואציה שאינם בשליטתם, מקריות או מזל). הם מפרשים את ההתרחשויות סביבם ומייחסים להן סיבות, כך שיתאימו לערכיהם ולעמדותיהם.
כשאנשים מחפשים סיבות להתנהגות, הם לרוב סובלים מטעות הייחוס הבסיסית. הם נוטים לייחס להתנהגותם של אחרים סיבות פנימיות, ולהמעיט בערכן של סיבות חיצוניות. הם יתמקדו באישיותו, בכוונותיו ובתכונותיו של האדם, ויתעלמו מאפיוני המצב בו התרחשה ההתנהגות.
אם ננסה להבין יחסים בין המינים דרך משקפי תיאורית הייחוס, הרי שכאשר מסתיים הקשר מצד בן הזוג הפוטנציאלי, תיטה האשה לחפש את הסיבה לכך במאפיינים האישיים שלו - הוא לא "רציני"; אין לו את מאפייני האישיות המתאימים לקשר; או שבאופן כללי - "משהו בו פגום", ותמעיט בערכם של מאפייני הסיטואציה. למשל, אולי הם פשוט לא מתאימים להיות ביחד?
אפשר להבין מהיכן טעות זו נובעת. הסיבות החיצוניות לעיתים אינן ידועות לנו, ואנחנו סבורות שאם ראינו שם פוטנציאל סביר לקשר, סימן שהוא באמת היה קיים. לא נשאר לנו אלא לתלות את האשם באדם העומד מולנו ולקבוע כי משהו בו פגום ללא ספק.
אולי אני הדפוקה?
אם אנחנו נוטים לייחס סיבות פנימיות להתנהגות אחרים, האם ניטה גם להאשים את עצמנו בכישלון הקשר? התשובה, באופן לא מפתיע, שלילית. עיוות ייחוס נוסף בשם "שמירת האגו", הוא הנטייה שלנו לנכס לעצמנו הצלחות ולייחס אותן לסיבות פנימיות, אך את הכישלונות לזקוף לחובת הסיבות החיצוניות. אם נחבר את שני העקרונות הללו ביחד, נקבל שכאשר הקשר מצליח - נזקוף זאת לזכותנו, בעוד שבמידה והוא נכשל - נחפש סיבה שאינה קשורה אלינו אבל קשורה לאדם השני.
קשה להאשים אותנו על עיוות הייחוס הזה, שכן אנחנו זקוקים לו כדי להגן על האגו שלנו וכדי לשמר תחושת שליטה על החיים שלנו. לו היינו מייחסים את הכישלונות לעצמנו, תחושת הערך העצמי שלנו היתה נפגעת, והדבר היה מחבל ביכולתנו לחתור לעבר מטרות בחיים, כמו לעבר מערכות יחסים עתידיות.
מנגד, גם הקביעה "כל הגברים דפוקים", מחבלת ביכולת להיכנס לתוך מערכת יחסים. היא יוצרת נבואה שמגשימה את עצמה, ומגדילה את הסיכוי לכישלון הקשר עוד לפני שנפגשתם לדייט. למעשה, יש נשים שהתייאשו והפסיקו לצאת לדייטים, מכיוון שאיבדו אמונה בכך שתמצאנה גבר ראוי.
אם הוא לא פגום - הוא תפוס
אצל נשים רבות מתקיימות שתי התחושות הללו במקביל. מחד, כל הגברים הפנויים הם פגומים, בעוד אלו שאינם כאלה - תפוסים. מאידך, חלק מתחושת הכישלון בכל זאת מחלחלת פנימה וזורעת את המחשבה "אולי גם אני פגומה? אני בטח עושה משהו לא בסדר, הרי בי הם אינם חפצים". שתי התחושות האלה אינן קונסטרוקטיביות במידה שווה.
עיוות ייחוס נוסף, בשם "אשליית השליטה", גורם לנו להערכת יתר של יכולתנו ויכולתם של אחרים להשפיע ולשלוט על הסביבה. אולם, כאשר מדובר על התאהבות, לרוב אין היא בשליטתו או באשמתו של איש מהצדדים. לפעמים אתם פשוט לא מתאימים.
לעיתים נשים רוצות קשר עד כדי כך, שהן מנסות לכפות בכח את הסיטואציה עם האדם הלא נכון. הן שוכחות שהתאהבות היא דרך ולא מטרה בפני עצמה, ומרגע שישחררו את האשמה, הייאוש והכעס, הן תהיינה פנויות להכיל אהבה, כשהיא תגיע בזמן הנכון עבורן.
לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
