מיליון בישראל עניים מרצון. להמשיך לעזור להם?

עת השתחררתי מהצבא, כמו רבים, נסעתי לראות עולם במזרח, והמקום השונה ביותר מישראל (כך חשבתי אז) הוא הודו. כולם התרשמו מהרוחניות, ואני, שזרעי הקפיטליזם הנצו כבר אז בתוכי, ראיתי ראשית את העוני והעליבות אך גם את היופי והפראיות.

כתבות נוספות מאת יהודה מודעי :

• דעה: למה אני מגייס רק את מי ששירת בצבא?
• משכנתא או שכירות: על מה לזרוק את הכסף
• המדינה החליטה: לא יתנו עבודה - יקבלו דיור
  

במיוחד התרשמתי מהמעמדות השונים בהודו. מסתבר שמי שנולד בן לקבצן, דינו אחד - להיות קבצן, וגם אם אתן לו מיליון דולר כנדבה, ייקח אותו, יפקידו בבנק או באיזה חור באדמה, למחרת יישב באותה קרן רחוב ויקבץ נדבות. כי כך הוא - עני מבחירה. הוא לא ילך ללמוד, ולא ינסה לפתוח עסק, כי הוא קבצן וגם ילדיו יהיו קבצנים.

הודו. קבצן נשאר קבצן(צילום: AP)

גם אם תיכנס הודו לארגון המדינות המפותחות בעולם - ה-OECD, ויילך ה-OECD להודו וינסה להכניס אותם למגירות שלו ולטבלאותיו זו תהיה איוולת, כי אין טעם לשפוט בסולם ערכים מודרני (מערבי?) את התרבות ההודית ואת רצונם העז של חלק מתושביו להישאר עניים. האם יהיה נכון לקרוא לקאסטת המקוללים בהודו "עניים" או שמא יהיה נכון לקרוא להם עניים מרצון או אמונה?

הסתכלו על הלאפה, לא על הדיאט קולה  

קריאת דו"חות העוני שהתפרסמו לאחרונה על ידי הביטוח הלאומי היא חגיגת ענק של גלגולי עיניים והתחסדויות והזדמנות פז לכל ה"חברתיים" לקנות כרטיס חינם להצגה הגדולה של הבחירות. פורסם באותיות קידוש לבנה כי 20% מהמשפחות העובדות הן עניות, וזו עליה מ-19.2% ל-19.6%. פורסם גם בהבלטה העובדה שבמשפחות עם שני מפרנסים תחולת העוני עלתה בקיצוניות ב-2% לכדי 4.6%.

וואלה? לא שכחנו משהו? כלומר, איפה המסה של העניים? איך נהיים עניים? באילו קבוצות אוכלוסייה הן מסתתרות? הכותרות התעסקו באחוזים הקטנים ולא באחוזים הגדולים.

למה הדבר דומה? לאיש (מן הסתם מאותגר משקלית), אשר מזמין לאפה טובה עם בשר כבש והרבה צ׳יפס ומזמין בסוף דיאט קולה. והוא גאה על הדיאטה הרצחנית שלו שבה הוא מתמקד בדיאט קולה. הי, לא שכחתם משהו? צריך להסתכל על הלאפה ולא על הקולה.

הרבה ילדים וקצת עבודה. איך לא תהיה עני? 

בואו נתחיל לקרוא את הדו"ח כפי שצריך לקרוא אותו ולא כפי שנוח למגזרים מסוימים להקריא לנו אותו. מסתבר כי בישראל, כמו גם בהודו, ישנם עניים מבחירה, עניים שבחרו בצורה מודעת בדרך חיים הגוררת אותם לעוני.

בלוח 9 שבעמוד 27 של הדו"ח (אותו תוכלו לראות כאן) מתבהרת התמונה. לפני תשלומי קצבאות, 76% מהמשפחות בעלות חמישה ילדים ומעלה יהיו עניות. 91% מהמשפחות שבהן ראש המשפחה הוא בגיל העבודה ולא עובד - יהיו עניות. 67% מהחרדים ו-60% מהערבים נמנים על אוכלוסיית העניים. כשאנו מתעסקים בנתונים כל כך גדולים, סביר להניח כי הרבה מאוד משפחות ונפשות נמצאות בכל שלושת המעגלים שציינתי גם יחד.

המגזר החרדי. העוני מקבל פרספקטיבה אחרת(צילום: shutterstock)

כלומר, אם נתבטא באופן בוטה, בסיכוי רב מאוד, אם אתה בוחר להביא לעולם מספר רב של ילדים ואתה בוחר שלא לעבוד למרות שאתה בגיל העבודה, אלא נניח ללמוד - אתה בוחר בחירה רצונית ומודעת להיות עני. ההחלטות של מספר ילדים רב ותעסוקה הן החלטות של התא המשפחתי הקטן ופחות של המדינה והיא איננה גזירת גורל אלא החלטה מודעת.

בביקורת ה"סמויה" הזו אני פונה בעיקר לאוכלוסיית החרדים ופחות לערבים. למה? אצל אוכלוסיית הערבים לא ראיתי שם קדושה של ערכי העוני. לא שמעתי מנהיגים ערבים מהללים את הבטלה מעבודה ולימודים עד גיל הפנסיה, אלא רצון להשתלב במעגל העבודה. החרדים גם מביאים לידי אידאליזציה את ערך המשפחות מרובות הילדים (ע"ע פרו ורבו).

אין לנו במה להתבייש 

ברגע שהחלטנו על חלוקה מתבקשת בין עניים מבחירה לבין עניים אחרים - פתאום כל נושא העוני מקבל פרספקטיבה אחרת. האם ישראל צריכה להתבייש בגלל מקומה הנמוך ב-OECD לגבי תחולת העוני? לא בטוח! כמו הודו, אין טעם להשוות בין אוכלוסייה המקדשת עוני לבין עניי שאר המדינות המפותחות.

מה כן ניתן לעשות? הרבה. למשל, להעביר תקציבים אל העניים מוכי הגורל. צריך להוציא ממעגל העוני את הנכים, החולים, ניצולי השואה, את אלו אשר לא בחרו להיות עניים, אלא שהגורל/המזל/החיים (כל אחד לפי אמונתו) זימנו לו.

הבחירה צריכה להיות (בהינתן תקציב מסויים) בין לתת קצת לכולם או לתת כמה שצריך למי שבאמת צריך. אגב זה גם כתוב בדו"ח. בתרשימים 5,4 שבעמוד 16 מובהר במיוחד כי הכספים אשר ניתנים לזקנים ולנכים הם אלו בעלי המשמעות הרבה ביותר והיעילים ביותר להוצאה מקו העוני.

בכל הדו"ח של הביטוח הלאומי אין תשובה לשאלה המסקרנת של חלוקת העניים לפי מגזרים, לפי סוגי משפחות, או שאר פרמטרים, כל החלוקות נעשות על פי משקל באוכלוסייה הכללית. בארץ יש לפי הדו"ח 1.8 מיליון עניים, מכיוון שאוכלוסיית החרדים והערבים היא בערך 2 מיליון, ו-60% ממנה הם עניים. אזי, אפשר להעריך כי לפחות חצי מהעניים הינם עניים מבחירה ולא מגורל. לכן, עדיף להשקיע בחלק שלא בחר בעוני על מנת להוציא אותו ממעגל זה.

רחוק מציונות 

ואם כמה טוקבקים ישאלו מה אשמים הילדים של אותם הורים שבחרו במודע להיות עניים? אענה  - ומה אשמים הילדים של הנכים וניצולי השואה שמקבלים קצבאות זעומות אשר לא נותנות להם את התשובה האמיתית הראויה?

ואם יטיחו בי שהאוכלוסיות האלו מביאות שוויון דמוגרפי - אענה שאני לא בטוח שזו תשובה ציונית באמת, היות וחלקן הגדול לא משתתף - לא במשחק הכלכלי ולא במגרש הבטחוני.

לכן, בכל פעם שמשווים אותנו למדינות המפותחות בעולם ומכים על חטא, עלינו לזכור שיש כאן אוכלוסייה (י)הודית אשר כחלק מצו דתי שהיא מאמינה בו הולכת במודע אל העוני, ועדיף להתמקד בעזרה לאוכלוסיות אשר באמת מעוניינות בו.

ואם אהבתם את הטור וגם אם לא אהבתם אותו - בואו לפחות נזכיר לעצמנו (וגם לעצמי) שלפחות בדיאטה צריך להסתכל על חיסכון בקלוריות של הלאפה ולא במשקאות דיאט, ולא משנה כמה פרסומות יעשו להם.

יהודה מודעי הוא שותף בחברת "אימפקט" לחשבות, ניהול כספים וייעוץ כלכלי - Yehudam7@gmail.com