"הבעיה זו הבורות". כך נראה שיעור ממורה עיוורת

מי שיתבונן מהצד בשיעור שמעבירה המורה רינת משולם כמעט לא יבחין בהבדל. במבט ראשוני הכל נראה רגיל: כיתה, מורה, תלמידים, חוברות לימוד. אך במבט שני כבר מתגלה טפח מן הסיפור המיוחד כל כך: משולם יושבת בשולחן יחד עם חמישה תלמידים. אין לוח. אין גיר. אין הפרעות. יש חוברת בכתב ברייל, יש כלבת נחייה בשם מייסי ויש המון למידה.

כל עדכוני הבחירות - באתר הבחירות של ynet

הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

משולם, 32, עיוורת מלידה, היא בוגרת תואר ראשון בחינוך מיוחד וסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה ומחזיקה בתעודת הוראה. פעמיים בשבוע היא משמשת כמורה מתגברת לתלמידי כיתות ג' ו-ד' בבית הספר בן צבי בחולון, במקצועות עברית (הבנת הנקרא) ואנגלית.

במהלך השיעור קראו משולם ותלמידי ג'-1 את משל "הזמיר והעורב". היא מעבירה את אצבעה על גבי חוברת הברייל ומקריאה לתלמידים את הכתוב. כשמגיע תורם לקרוא היא מתקנת אותם במידת הצורך. בשיעור של רינת, יודעים התלמידים, לא מצביעים. "אני אוהב את זה, זה מעייף", מודה מאור. לדבריו, "מעודד לפגוש עיוורת שהיא מורה". על כישורי ההוראה שלה נדמה שאין עוררין. מאור הסביר: "בהתחלה היה לי קצת קשה לקרוא, אבל עכשיו אני כבר לא מתבייש. רינת מורה טובה. היא לא צועקת".

מור, תלמיד נוסף בכיתה, מודה כי עד שפגש ברינת כלל לא ידע על קיומו של כתב ברייל. "לא ידעתי איך היא תצליח ללמד אותנו. אבל אחרי שראיתי, הבנתי שזה אפשרי". נתנאל הצטרף גם הוא לדעת חבריו לכיתה: "בהתחלה זה היה קצת מוזר, אבל התרגלנו. כשצריך לחכות שבוע עד לשיעור הבא אנחנו מתגעגעים לרינת. יותר כיף בשיעורים שלה מאשר בשיעורים עם מורה רגילה". גם כלבת הנחייה זוכה לאהדה בקרב התלמידים. "במהלך השיעור היא בעיקר ישנה, נוחרת", סיפרו. "היא לא ממש מקשיבה לנו, אבל בסוף השיעור אנחנו מלטפים אותה".

"רוב השיעור הכלבה נוחרת, בסוף מלטפים אותה"(צילום: ירון ברנר)

"קשה לי לקבל את העובדה שפסלו אותי בשל העיוורון ולא בדקו את היכולות שלי. זו הבעיה במדינה שלנו, הבורות. עבורי מדובר במגבלה טכנית בלבד. ביום-יום אני עושה בדיוק אותם דברים שעושה אדם רגיל, כשאני נעזרת באמצעים יחודיים".

רינת היא הדוגמה להצלחה

לפני כשנה וחצי הוקמה עמותת פעול"ה התומכת בעיוורים, ומשולם הפכה להיות מנהלת הלשכה של היו"ר, אלי שרוני. את אחת ההרצאות, במסגרת פעילות העמותה, קיימה בבית הספר בן צבי בחולון, והמנהל אלי גבאי החליט לקבל אותה לשורותיו. בבית הספר היא עובדת כמתנדבת, ואת שכרה מקבלת מהעמותה.

"ילדים תמיד ניגשים לעזור לי עם מייסי"(צילום: ירון ברנר)

"אחי הבכור הוא חירש-אילם. אני זוכר איך זה לגדול עם אח שהוא שונה", גילה גבאי. "הקושי הגדול שלו היה במציאת עבודה, והבטחתי שכשאהיה מנהל ותהיה לי אפשרות לבחור את העובדים שלי, אעשה אפליה מתקנת. רינת היא סוג של אפליה מתקנת. אם אתה לא שונה, אז מה זה שווה?".

השתלבותה של משולם בבית הספר התאפשרה הודות לרפורמת "אופק חדש", במסגרתה המורים מקיימים שיעורים פרטניים בקבוצות למידה קטנות במגוון תחומי לימוד. היתרון הוא שקצב השיעור והתכנים מותאם לאופי הילדים והמורים יכולים לעקוב אחר הקשיים ולתת לתלמידים דגשים. "אני חושב שמעבר להיותה מורה מצוינת, הערך המוסף שהילדים מקבלים כאן הוא עצום", הוסיף גבאי, "יש נכות אחת - והיא בראש. אם תאמין שתצליח, אתה תצליח. רינת היא הדוגמה לכך".

מנכ"לית משרד החינוך דלית שטאובר ציינה כי היא שמחה על השתלבותה של משולם בבית הספר. "מערכת החינוך רואה בשילובם בהוראה של אנשים בעלי מוגבלויות מסר ערכי ממעלה ראשונה. כמי שמחנכים את הילדים לסובלנות לאחר ולשונה, חובה עלינו לדאוג לכך שבתי הספר יהוו דוגמה ליכולתו של כל אדם להשתלב באופן תורם בחברה".

משולם סיפרה כי התקבלה בבית הספר באופן שלא הייתה יכולה לצפות לו, בעיקר מצד התלמידים. "זה עדיין לא דבר רגיל כשמורה נכנסת לכיתה עם כלב נחייה. בהתחלה היו המון שאלות, וחלק מהתלמידים אפילו ביקשו שאסיר את משקפי השמש. הייתי מאוד פתוחה איתם", סיפרה. "אני מסתדרת עם מייסי באופן מאוד עצמאי ועדיין ילדים תמיד ניגשים ומבקשים לעזור לי".

גם בחדר המורים ניתן לראות שמשולם איננה שונה. בזמן שהיא מספרת לחברותיה לעבודה על חוויות השיעור, הן דואגות למים ואוכל עבור מייסי. "זה נותן סיפוק עצום", היא מודה, "המסר שלי הוא שאין דבר העומד בפני הרצון. זו לא קלישאה. אם אתה מאמין במשהו, לך איתו עד הסוף, למרות הקשיים שניצבים בדרך".