אם היה לי שקל

אם היה לי שקל על כל פעם שאמי אמרה לי במהלך לימודיי, לאחר שחלקתי עמה חלק קטן ממה שעבר עליי ביומי המלחיץ, את הדברים הבאים: "את בטוחה שבחרת במקצוע הנכון? את עוד יכולה להתחרט, אבא ואני לא נכעס, תתחילי ללמוד משהו אחר במקום אחר. אז הלכו שנתיים, זה לא סוף העולם".

אם היה לי שקל על כל פעם שבאמת ובתמים חשבתי שאם אני אחראית ל-13 מטופלים וחלוקת תרופות הבוקר נעשית בשמונה בבוקר, הגיוני שכולם יקבלו תרופות בשמונה בבוקר.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

חוזר לישראל, ואל תגידו שאני משוגע / דקל עובדיה, ניו יורק

האם המשטרה אינה כפופה לחוק?  / בועז סנג'רו

אם היה לי שקל על כל אדם שהגיב להיותי אחות באחת מהצורות הבאות: "מה? את? אבל את צעירה. למה בחרת לעסוק בזה? זה לא קשה מאוד? למה בחרת להיות דווקא אחות?"

אם היה לי שקל על כל פעם שבה סיימתי את המשמרת באיחור משמעותי כי פשוט לא היה לי זמן לעמוד בכל הדרישות המצופות ממני בזמן שניתן לי, דבר המעמיד אותי בפני קונפליקט - עודף מטלות מול זמן נתון.

אם היה לי שקל על כל פעם שבה נחשפתי לאלימות פיזית או מילולית כלפי הצוות הסיעודי או הרפואי בגלל אותה כמות מטלות שפשוט לא הגיוני לדרוש מאדם אחד לבצע.

אם היה לי שקל על כל פעם שמטופל או משפחתו אמרו לי "מה, גם היום את פה? היית פה כל אתמול וכל שלשום, מתי את בבית? המשפחה שלך בכלל זוכרת איך את נראית?"

לשתות במשמרת זו בקשה מוגזמת

אם היה לי שקל על כל פעם שחשבתי שמה שקרה עכשיו כל כך הזוי שאני יכולה להקים קבוצה למספרי סיפורים ולעמוד בראשה. או כמו שאחות אחרת אמרה בצורה יותר עדינה "עם האירועים שמתרחשים פה, אני יכולה לכתוב ספר".

עומס ניכר בבתי החולים. השביתה באיכילוב (צילום: אמיר לוי)

אם היה לי שקל על כל פעם שמטופל או משפחתו שאמרו לי "העבודה שלכן היא עבודת קודש, אתן כל הזמן על הרגליים, מתרוצצות, צריכות להיות סבלניות. כל הכבוד לכן".

אם היה לי שקל על כל פעם שבה חצי שעה לאחר אותה שיחת הערכה, אותם אנשים כעסו ואף התפרצו במחלקה על כך שהמתינו פרק זמן מסוים הנראה להם לא סביר או על חוסר היחס שקיבלו.

אם היה לי שקל על כל פעם שהסתבר לי שלשתות בזמן משמרת זו בקשה מוגזמת מדי.

אם היה לי שקל על כל פעם שבה הרהרתי האם הצורה שבה עבדתי היום עומדת בתקני העבודה.

אם היה לי שקל על כל פעם שחברים סיפרו לי כמה מרוויחה אחות במדינות אחרות.

אם היה לי שקל על כל פעם שבה חשבתי שאין טעם לחזור הביתה כי בלאו הכי בעוד כמה שעות מתחילה עוד משמרת.

אם היה לי שקל על כל פעם שבה חשבתי שאם הייתה רק עוד אחות אחת במשמרת או אם רק היו ארבעה מטופלים פחות, פני המשמרת היו נראים שונים לגמרי.

נתקלים במראות קשים שלא עוזבים

אם היה לי שקל על כל פעם שחייתי מחדש את המשמרת (מחוץ לכותלי בית החולים) ושחזרתי כל דקה ודקה ממנה בגלל הרגשת הלחץ שלא עזבה אותי על כך שאולי שכחתי לדווח על משהו. שכן, המקצוע דורש מיומנות מקצועית אדירה ואחריות כבדה.

כל עבודה מכבדת את בעליה. האמנם? (צילום: שירה קידר)

אם היה לי שקל על כל פעם שהוקפצתי למשמרת שבה לא הייתי אמורה לעבוד כי יש עומס של חולים במחלקה או מחסור בצוות.

אם היה לי שקל על כל פעם שבה אמי הפכה ל"סמי-פסיכולוגית" כאשר הייתי זקוקה לאוזן קשבת בסיום משמרת מתישה, שיחה שבה פרקתי את אשר על לבי. קשה להבין, אבל המציאות היומיומית שלנו קשה. אנו נתקלים במראות ומקרים קשים. חייבים לאוורר! במעמד זה, אם תרשו לי: תודה אמא.

אם היה לי שקל על כל אדם שלא ידע שאחיות לומדות כל כך הרבה.

אם היה לי שקל על כל מכר או שכן שסיפרו לי כי אדם יקר להם אושפז, ליד מיטתו שהו שעות רבות ועכשיו מבינים איזו עבודת קודש אני עושה.

אם היה לי שקל על כל פעם שבה פתחתי את תלוש המשכורת ולא הופתעתי לטובה.

אם היה לי שקל על כל פעם שבה דיברנו בינינו האחיות על נטישת הרפואה הציבורית.

אם היו לי את כל השקלים הללו. אני אעצור פה ואתן לכם להחליט איך היו יכולים אותם שקלים לתרום למערכת הבריאות הציבורית בישראל. אסיים במילותיה של אמי "כי כל עבודה מכבדת את בעליה". האמנם?

שירה קידר, אחות מוסמכת, פנימית ג', בית החולים "מאיר" בכפר סבא 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il