נאבקים נגד סחר בבני אדם

"היינו בדרך למחנה פליטים בסודן. בדואים חטפו את שנינו עוד בטרם הגענו למחנה הפליטים והביאו אותנו למדבר סיני. היכו אותנו ודרשו שהמשפחה שלנו תשלח להם כסף תמורת השחרור שלנו. במחנה הראשון ביקשו 5,000$. המשפחה שלנו הצליחה להשיג את הכסף. למרות שהבטיחו לשחרר אותנו, מכרו אותנו למחנה אחר ושם כבר ביקשו 30,000$ עבור השחרור של כל אחד מאיתנו.

עברו חודשים ארוכים בטרם הצליחה המשפחה שלנו לגייס את הסכום הזה. במהלך התקופה הזו הם אנסו אותי וסיפרו לו על כך. הם היכו אותנו ולא הרשו לנו להביט אחד בשני. מעת לעת הם שחררו את השלשלאות בהם הייתי קשורה כדי שאוכל לכבס את בגדיהם ולנקות את בתיהם. הכסף ששלחה המשפחה הספיק לשחרור אחד מאיתנו בלבד. הוא התעקש שאני אשוחרר. הוא עדיין שם."

א', האישה הצעירה שעברה את החוויות המצמררות הללו, היא מבקשת מקלט מאריתריאה הכלואה מאז תחילת ספטמבר 2012 בכלא סהרונים שעל גבול מצרים, על פי החוק למניעת הסתננות.

הדו"ח העונה לשם "עונו בסיני, נכלאו בישראל", שפרסמו לאחרונה מוקד סיוע לעובדים זרים ורופאים לזכויות אדם מבקש לעורר את תשומת לבו של הציבור הישראלי ומקבלי ההחלטות כלפי א', חברתה למחנה העינויים בסיני, ועוד עשרות ויתכן שמאות אזרחי ואזרחיות אריתריאה שכלואים בישראל על פי החוק למניעת הסתננות למשך שלוש שנים. זאת, למרות שרבים מהם נחטפו והגיעו לישראל בניגוד לרצונם ולמרות שהם ניצולי עינויים וקורבנות עבדות.

זכויותיהם של ניצולי מחנות העינויים בסיני נגזרות מחתימתה של מדינת ישראל על האמנה נגד עינויים, אותה לא טרחה כנסת ישראל לעגן בחוקיה. א' וחברותיה לעומת זאת, מוגדרות, אם תתקבל עדותן, כ"קורבנות עבדות", הגדרה המזכה אותן בשחרור ממעצר, שהות במקלט וזכויות נוספות, לא רק על פי החוק הבינלאומי, אלא גם על פי החוק הישראלי.

חלפו תשעה שבועות מעת שנכלאו ועד שהתגלה לנו שהן ככל הנראה זכאיות למעמד של "קורבנות עבדות". זאת משום שמערכת זיהוי הקורבנות בישראל אינה מתפקדת כראוי. המערכת אינה מתפקדת כראוי, שכן במתקן כליאה שבו למעלה מאלפיים מבקשי מקלט, מועסקים בפועל ארבעה עובדים סוציאליים בלבד שרק אחת מהן דוברת טיגריניה, שפתם של העצורים.

הדו"ח מפרט כיצד כל "תחנה" בה עוברים ניצולי העינויים, תורמת את חלקה למחדל הזיהוי, אך די להביט בהשוואה אחת קטנה כדי להעריך את גודל המחדל: ההשוואה בין מספר ניצולות העינויים שזוהו וטופלו על ידי ארגון רופאים לזכויות אדם לבין מספרן של אלו שזוהו וטופלו על ידי רשויות מדינת ישראל:

במהלך שנת 2011, בעוד 54 נשים התלוננו בפני הרשויות הישראליות בכלא על תקיפה מינית שעברו, ומתוכן 23 זכו בטיפול גניקולוגי, רופאים לזכויות אדם הפנו 1,585 נשים (רובן מבקשות מקלט מאפריקה) לגינקולוגים וסייעו בביצוע 21 הפלות.

"נלחם עבור צדק חברתי במסירות נפש וללא מורא"

"מוקד סיוע לעובדים זרים הרים תרומה מכרעת למאבק בסחר בבני אדם למטרות זנות ועבדות. פעילותו החלוצית של המוקד החלה ב-1998 כשהחל להושיט סיוע לנפגעי הסחר בבני אדם לזנות ועמל לעורר את מודעות רשויות המדינה והציבור להתפתחות הנגע. במשך השנים, פעילות המוקד הסתעפה וחבקה תחומי פעילות מגוונים, עד כי אין תחום שבו נעדר חותמו.... מוקד סיוע לעובדים זרים מרים תרומה נכבדה לפסיקת בתי המשפט ולחקיקה בתחום הסחר בבני אדם.....

השפעת המוקד על מדיניות הסחר בבני אדם היא הרבה מעבר למספר עובדיו ומתנדביו. ברוח נביאי ישראל, הוא נלחם עבור צדק חברתי במסירות נפש וללא מורא, מתוך אמונה במחויבותה המוסרית של המדינה כלפי נפגעי עברה חמורה זו..... בלי מאמציי מוקד סיוע לעובדים זרים, אין ספק כי מדינת ישראל לא הייתה מגיעה להישגים אליהם היא הגיעה בשנים האחרונות. המוקד מהווה אבן פינה של המאבק בסחר בבני אדם מתחילת המאבק ועד היום".

אלו היו אחדים מנימוקי הוועדה הציבורית להענקת עיטור הנשיא למאבק בסחר בבני אדם בשנת 2009. השנה הראשונה בה הוענק העיטור.

בעשור שקדם להענקת העיטור, תחת שוט הדו"ח השנתי של משרד המדינה האמריקאי המדרג מידי שנה את מאמצי מדינות העולם למיגור הסחר בבני אדם, פעלו רשויות מדינת ישראל באינטנסיביות: בשנת 2000 נחקק חוק האוסר על סחר בבני אדם למטרות זנות ועם השנים הוחמרה ענישת הסוחרים, ב- 2004 נפתח מקלט לניצולות הסחר ומאוחר יותר נפתח גם מקלט לגברים ניצולי עבדות. ב-2006 תוקן החוק כך שיאסור גם על סחר למטרות עבדות ונטילת איברים וכן יעניק לנפגעי העבירה זכויות (סיוע משפטי, אשרות עבודה ומאוחר יותר גם טיפול רפואי).

על אף נכונות רשויות מדינת ישראל לפעול למיגור הסחר בבני אדם, ארגוני זכויות האדם מוצאים עצמם שנה אחר שנה מזהים דפוסי סחר חדשים ומשתנים ונאלצים לצאת למאבק ברשויות כדי לסחוט הודאה בקיומם של דפוסי הסחר החדשים והכרה בקורבנותיהם.

רשויות מדינת ישראל התרגלו כנראה לזהות כקורבנות סחר רק נשים צעירות ויפות שהובאו לישראל ממדינות חבר העמים דרך מדבר סיני לעיסוק בזנות.

אולם, ב-2005 הצליחו פעילי המוקד לשכנע את הרשויות שגם אזרחית סרילנקה שהגיעה לישראל כחוק עלולה לפול קורבן להעסקה בתנאי עבדות, גם אם עבדה בניקיון בלבד ולא נאלצה לעסוק בזנות.

ב-2006, מאמצי ארגון זכויות האדם קו לעובד הביאו לכך שגם עובדי חקלאות מתאילנד, בעלי אשרות עבודה כשרות, הוכרו כקורבנות עבדות וכן עובדי סיעוד.

ב-2010, מוקד סיוע לעובדים זרים וקו לעובד, בסיועה של ח"כ אורית זוארץ, יו"ר וועדת הכנסת למאבק בסחר בנשים, גרמו לרשויות להכיר בכך שגם מבקשי מקלט מאפריקה עלולים ליפול קורבן לסחר והעסקה בתנאי עבדות.

חשד לדפוס סחר נוסף שהתגלה לאחרונה, נובע מההחלטה שלא לדרוש אשרות תייר מתיירים המגיעים ממדינות חבר העמים. כך הובאו לאחרונה כתיירות נשים ממדינות חבר העמים שנתפסו כשהן עובדות בישראל בזנות ויתכן שתוכרנה כקורבנות סחר.

על אף שמשטרת ישראל מסרבת להכיר בכך, יש בין הנשים הישראליות המועסקות בזנות על ידי סרסורים, גם נשים שעלולות למצוא עצמן עונות על ההגדרה של קורבן סחר ועבדות.

המציאות מלמדת שדפוסי סחר ועבדות חדשים מתגלים מעת לעת ושנדרש מאמץ רב כדי לגרום לרשויות המדינה להכיר בדפוסים המשתנים הללו ובקורבנותיהם.

• מופע של להקת תיסלם יתקיים מחר, יום שני ה-17.12 בבארבי בת"א וכל הכנסותיו קודש לסיוע לקורבנות סחר ועבדות. להזמנת כרטיסים התקשרו ל: 03-560-2727 או 054-317-7852, או שלחו מייל ל event@hotline.org.il .  
  

• הכותבת סיגל רוזן היא רכזת פעילות ציבורית במוקד הסיוע לעובדים זרים.