חודש לפטירתה של "האמא של בעלי החיים"
"במשך השנים גידלה הילדה עשרות כלבים, והקפידה כי גם תזונתם תהיה צמחונית. פרידשטיין התעקשה לאמץ כלבים מבוגרים, שסיכוייהם למצוא בית מאמץ קלושים". שלושים למותה של הילדה פרידשטיין ז"ל, יו"ר אגודת צער בעלי חיים בישראל, שכיהנה בתפקיד בהתנדבות בין השנים 1970-2005
בשנת 1970 קיבלה הילדה פרידשטיין על עצמה את תפקיד יושבת ראש אגודת צער בעלי חיים בישראל, תפקיד אותו מילאה בהתנדבות מלאה במשך 35 שנים. בשנים בהן נושא בעלי החיים לא עמד על סדר היום הציבורי, היתה פרידשטיין לפעילה הבולטת ביותר בתחום והביאה לשינויים תפיסתיים רבים.
בין השאר היתה פרידשטיין הראשונה לעודד ולסבסד ניתוחי עיקור וסירוס לחיות מחמד, הובילה מאבקים ציבוריים ומשפטיים נגד ניסויים בבעלי חיים ונגד התנאים הקשים שהם מנת חלקם של בעלי החיים בתעשיות המזון, והקימה את בית המחסה המודרני הראשון בארץ למען בעלי חיים נטושים בתל אביב. בית המחסה של האגודה, הבנוי על פני שבעה דונמים, משמש עד היום כמקלט לסוגים רבים של בעלי חיים שננטשו או שסבלו מהתעללות ומהזנחה.
במשך השנים גידלה הילדה עשרות כלבים, והקפידה כי גם תזונתם תהיה צמחונית. פרידשטיין התעקשה לאמץ כלבים מבוגרים, שסיכוייהם למצוא בית מאמץ קלושים, מאחר ולתפיסתה למזון הצמחוני שהם צורכים השפעה גדולה על בריאותם ועל תוחלת חייהם. לראייה - כל כלביה של הילדה הגיעו לגיל מופלג, רבים מהם לגיל 20 או קרוב לכך.
הפרויקט האחרון בו לקחה פרידשטיין חלק היה לוח השנה האחרון של אגודת צער בעלי חיים בישראל, שהוקדש לקשר המיוחד הנרקם בין בני הגיל השלישי וחיות מחמד. פרידשטיין צולמה בו לפני שלושה חודשים עם שתי כלבות מבוגרות שאומצו באגודה - מזלי, כלבת פודל מתוקה ועיוורת בת 14 וטינה, כלבת פינצ'ר מעורבת חירשת בת 16.
על שמה של הילדה פרידשטיין הוקמה קרן פעילות "הקדש" לאגודת צער בעלי חיים בישראל לדורותיה, ובזכות קרן ה"הקדש" הצלה ייחודית זו יכולה האגודה להמשיך את פעילות המפעל רב השנים, למנוע סבל, להציל ולסייע לאלפי בעלי חיים נטושים בכל שנה.
קטעים מראיון שנערך עם הילדה פרידשטיין בו היא מספרת על האגודה:
הספד שנשאה הילמה שמושקוביץ יו"ר האגודה:
כיצד אומרים "תודה לך" למישהו שהלך לעולמו ואינו יכול עוד לשמוע אותך? למעשה, אני מקווה שכן אמרתי תודה להילדה בעודה בחיים, כמו גם "אני אוהבת אותך". אבל הייתי רוצה ששמה של הילדה ימשיך להתקיים ולא יישכח מלב, מאחר ואנחנו, בעולם רווחת בעלי החיים בישראל, חייבים לה לנצח.
כמובן שהיו פעילים אחרים לפניה באגודת צער בעלי חיים בישראל, אך הילדה, בדרכה המיוחדת, לקחה את היותה מתנדבת לרמת הרצינות הגבוהה ביותר. לא רק בכך שהקדישה את כל זמנה לאגודה, לא פעם על חשבון חיי המשפחה ותחביבים שבהם הצטיינה כמו משחקי טניס ונגינה בפסנתר, אלא בחיפושיה המתמשכים אחר מציאת דרכים לצמצם את הצער והסבל של בעלי החיים והיתה בקשר מתמשך עם ארגוני בעלי חיים בעולם.
מכל האמור לעיל ובשל התקופה הארוכה שבה היתה פעילה באגודה (מאמצע שנות החמישים ועד לשנת 2005), האגודה היתה הילדה ולהיפך. ויש עוד הרבה דברים שמרבית האנשים לא יודעים; למשל, היתה זו הילדה שהתחילה וקידמה בישראל את המאבק נגד ניסויים בבעלי חיים.
"האגודה היתה הילדה ולהיפך" - צער בעלי חיים. צילום: חיים שוורצנברג
הילדה הביעה בפני אנשים בדרום אפריקה את רצונה להציג את הרעיון בפני הציבור בישראל ולהתחיל להיאבק, ודרכם היא הכירה וטרינר דרום אפריקאי צעיר, שלטענתם יכול להתאים לפרויקט. וכך הילדה יצרה קשר ד"ר אנדרה מנשה, הציעה לו תפקיד באגודה ובאופן עקיף אף הקלה על תהליך העלייה שלו, כשלנגד עיניה עומד כל הזמן המאבק נגד הניסויים.
פגשתי את הילדה לראשונה לפני כשלושים שנה, ובמשך השנים חלקנו אינספור חוויות משותפות, חלקן משעשעות. באחד מימי שישי אחרי הצהריים, לפני עידן הטלפונים הסלולריים, הילדה ואני יצאנו מהאגודה והודענו לבעלים שלנו שאנו בדרך הביתה. בדרך, כמו שקרה פעמים רבות, התעכבנו בשל כלב משוטט שמצאנו, חזרנו אתו לאגודה ויצאנו שוב לדרכנו הביתה, ואותו תרחיש קרה פעמיים נוספות.
החשיכה החלה לרדת, וסמוך למושב חמד הרכב של הילדה נתקע. אף אדם לא נראה באופק ולא היה לנו ממי לבקש עזרה. לפתע רכב גדול שחור עם וילונות כהים נעצר לידנו וממנו יצאו שני גברים. הכל נראה כאילו נלקח מסצינה של "הסנדק" ולא ידענו למה לצפות.
קצת צחקקנו ממבוכה וממתח, עד שאחד הגברים הראה לנו כי ברכב נמצא טלפון והציע לנו להתקשר, כל אחת לבעלה. עד שהם הגיעו לא הפסקנו לצחוק, ולא פלא שהם קצת כעסו כשהם ראו אותנו וחשבו לעצמם ששתינו...
במהלך 20-25 השנים האחרונות דברים רבים השתנו בישראל. רמת החיים עלתה, יותר רכבים חדשים נרכשים מדי שנה, יותר אנשים נוסעים לחופשה בחו"ל, ועם הרווחה הזו יותר אנשים מבקשים לאמץ בעלי חיים.
המשרד לאיכות הסביבה הוקם ומקדם פרויקטים שונים, והנושא מקבל במה בסדר היום הציבורי. באופן אישי, אני מרגישה כי המצב היום בכל הנוגע לאופן שבו אנו רואים בעלי חיים ומתייחסים אליהם בחמלה, דומה למתרחש במדינות המערב.
ולהילדה, ללא ספק, יש חלק נכבד בתהליך זה.
תודה לך, הילדה! יהי זכרך ברוך.
הילמה שמושקוביץ
יו"ר (בהתנדבות), שהוכשרה על ידך למשימה