גם הצד ה"חזק" ביחסים סובל מחוסר ביטחון

העולם הוא ראי ענק שמשקף לנו את מה שבתוכנו, וזה לא משנה כמה מאמצים נעשה כדי לבחור אדם שהינו בדיוק ההפך מאיתנו, בסופו של דבר נמצא את עצמנו עם אדם שאולי נראה שונה על-פני השטח, אך מצבו הרגשי זהה לשלנו, עוצמת הכאב שהוא נושא דומה לשלנו, תחושת חוסר הערך שבו עמוקה כשלנו, הוא שביר ופגיע בדיוק כמונו, צמא לאישור ולקבלה בדיוק כמונו, ועוצמת הכעס שהוא מדחיק זהה לזו שאנו מתקשים להסתיר.

עוד בנושא:

היא רווקה אז מבחינתה "כל הגברים דפוקים"

גבר תמיד נמצא בסטטוס של "צריך להשתנות"

במקום בו מצוי פחד - אין קיום לאהבה

בשל תחושת חוסר הערך שטבועה בתרבותנו, רובן המוחלט של מערכות היחסים מבוסס על הצורך בחיזוק עצמי ובעליונות. במערכות יחסים אלה אחד הצדדים נתפס כ"חזק" והשני כ"חלש".

החלש נושא עיניים אל החזק, עוצם עיניים לחולשותיו, וחש שעצם הקשר עם אדם מוצלח שכזה מוסיף לערכו העצמי. החזק נוטה לייעץ לחלש, לטפל בו ולבקר תכופות את דרכיו, ובעצם ניזון מחולשתו לחיזוק דימויו העצמי.

אך הצד שנחשב כחזק אינו כזה באמת ואת זאת ניתן בקלות לזהות - לאדם שמכיר בערכו אין צורך או עניין לטפל באדם אחר או לשמש לו כיועץ (בשונה מלהקשיב ולהיות נוכח עם אדם אחר ללא ניסיון לתקנו). אדם שכזה לא ינהג באופן פוגעני ולא ישתמש במילים מכוערות ומזלזלות.

מעבר למסכה

בסיפור חייו של "החזק" יסתתרו גם מערכות יחסים בהן ידו על התחתונה - היענות מתמדת לדרישותיה של אם כוחנית, אקסית שהיה עבדה הנרצע עד ששברה את ליבו, או אב עמו אינו מתקשר כי כל מילה שלו עדיין מרסקת אותו לחתיכות. אם תביטו מעבר למסיכה תגלו אדם נוקשה ופגיע שאינו מתיר לעצמו לחוש כל רגש, כי בתוך-תוכו הוא חושש שזה עלול למוטט אותו.

אך למרות התיוג כ"חלש"/"חזק"; "טוב"/"רע"; "אשם"/"קורבן", פוגעים שני בני-הזוג זה בזה בדיוק באותו האופן. את שני הצדדים תוכלו לשמוע מלינים על חוסר הבנתו וחוסר התחשבותו של השני, שניהם יפנו מלוא החופן האשמות כלפי שותפם, ימצאו דרכים אלגנטיות 'להחזיר' על פגיעה שנגרמה, ישתמשו במילים בוטות ובביטויים מקטינים ומשפילים, ובעת מריבה יגיעו לאותם הטונים.

מרבית הזמן ינהגו שני הצדדים כעיוורים לחלקם במצב (בשל הפחד מתחושת האשמה שבתוכם), בעוד בינם לבין עצמם יעסקו תדיר בהלקאה עצמית מכלה, מכאיבה וחסרת תועלת. כל מי שבתוכו עדיין נרדף על-ידי תחושת חוסר ערך, ימצא את עצמו תמיד באחת משתי הקיצוניות: כשיהיה בעמדת הנחיתות - יעריץ את בן/בת הזוג ויחוש פחוּת, ובעמדת העליונות, משום שאינו אוהב ומעריך את עצמו, יחוש זלזול כלפי זה שמוכרח להיות מספיק טיפש בכדי לרצות בו. הוא לעולם לא ימצא את עצמו במערכת היחסים לה הוא שואף - מערכת יחסים של כבוד הדדי בין שני שותפים שווים.

נחזור לעובדה שהעולם תמיד משקף לנו את מה שבתוכנו. אשה שחשה חוסר הערכה כלפי עצמה - שמסתפקת בשאריות של אהבה כי היא פוחדת שלא תשיג משהו טוב יותר, שפותחת את הדלת האחורית לזה שסגר בפניה את הדלת הקדמית, שמבליגה שוב ושוב על הדברים שמכעיסים אותה ובמקום זה מאשימה את עצמה על רגשותיה המטופשים - תאשים את הגברים "האיומים" על איך שהעזו להתנהג אליה, בעוד היא זו שהציבה את גבולותיה במקום המתיר פגיעה בה. וכל עוד היא עסוקה בכעס ובהאשמה, היא אינה בוחנת מה עליה לשנות בעצמה, בכדי להימנע מיחס דומה להבא.

אז מה ניתן לעשות?

בכדי לשנות את המצב אין טעם לבזבז אנרגיה בלשכנע את האדם שמולנו שהוא "פשוט חייב טיפול". לא ניתן להכריח אדם שאינו רואה צורך בכך לקבל עזרה. גם אם תצליחו בכך זה לא יביא לשינוי מכיוון ששינוי מתרחש רק במקום בו קיימת מוכנות פנימית. כשאנו מכירים בכך שהאדם שמולנו בסך הכל משקף לנו את הכאב שאנו נושאים בתוכנו, הטוב ביותר שנוכל לעשות זה לטפל בעצמנו ולנוע למקום שיביא לנו תוצאות שונות ביחסים.

כיצד בכל זאת ניתן לזהות זאת מלכתחילה? לא ניתן להימנע לחלוטין מטעויות, שכן רק מתוך ניסוי וטעייה אנו יכולים ללמוד על המקום הפנימי בו אנו נמצאים.

כל שכן, לא אחת יקשו עלינו הסובבים לקבל החלטות נבונות, ומתוך פחדיהם יעודדו אותנו לשמור על הקשר בכל מחיר, לא משנה עד כמה הרסני הוא. מה שניתן לעשות זה לצמצם את זמן הלמידה וההתאוששות ולהפסיק להטיח את הראש בקיר בניסיון לגרום לאדם שאינו מסוגל לכך - להשתנות.

רק ממקום שקט, נקי ונטול פחד, כשאנו בוחנים את עצמנו בבהירות ומתמקדים בשאלה הלא פשוטה אך היחידה שבכוחה להביא לשינוי: "מה משקף לי האדם שמולי?", נוכל לעשות בחירות נכונות ומיטיבות, כאלה שיביאו לזוגיות מכילה ומעצימה, לשלווה ולאושר.

לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים

שרון שחף היא מאמנת אישית, מומחית לאימון רגשי.