"מטרה לילית": הכוח שטמון בסיפור הבלשי

אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים. זאת העצה הטובה ביותר שאוכל לתת לאלו שיקראו את ספרו של ריקרדו פיגליה, "מטרה לילית". אחד מהגיבורים ברומן הוא העיתונאי אמיליו רנסי (המופיע גם בספר "כסף שרוף" שתורגם לעברית, ובספרים נוספים של פיגליה), אך הוא רק דמות אחת מתוך מגוון רחב - שלעתים נדמה כבלתי נגמר - של דמויות מרשימות בעיצובן ובאופן בו הסופר לכד את תמצית הווייתן. הדמויות של פיגליה הן לא הגיבורות האמתיות של היצירה: הן מתווכות, הן כמעט כלי כיבול, לגיבורה האמיתית של יצירתו: סוגיית האמת והכוח.

• בגוף היא כנראה מבינה: ענבר אשכנזי
• פיליפ רות מסיים לכתוב ב"זעם "
• הנס פאלאדה שוב איתנו
  

אל עיירה קטנה במישורי הפאמפה הארגנטינאית מגיע טוני דוראן, אמריקני ממוצא פורטוריקני. דוראן הוא גבר מסתורי ושרמנטי, מהמר והרפתקן, שאיש אינו יודע מדוע הגיע למקום כה נידח. דוראן מעורר מיד את תשומת לבם של התושבים המשועממים, כאשר הוא מתחיל להתרועע עם התאומות סופיה ועדה, יורשות עתידיות של משפחה עשירה.

"מטרה לילית". האמת היא לא העניין בתעלומה הזאת

שתיים הן, ולא יודעות

יום אחד הוא נמצא מת בבית מלון, וכל ההאשמות מופנות כלפי משרתו היפני יושיו (ייתכן והשניים ניהלו מערכת-יחסים). על החקירה מופקדים הקומיסאריו קרוצ'ה ועוזרו, כאשר אל התמונה מצטרף, כאמור, רנסי העיתונאי. במהלך החקירה הכפולה (משטרתית ועיתונאית) נמסרות לנו עדויות ומתוארים סיפורים של תושבי העיירה, ובה בעת גם נחשף סיפורה הדרמטי של משפחת בלדונה האמידה, בעיקר באמצעו מונולוגים של אחת התאומות.

בשני הספרים של פיגליה שתורגמו לעברית, הוא עוסק במרדף של האדם אחר אמת וכוח, וכיצד שני המושגים הללו משנים את טיבם ללא הרף, קורסים תחת ניסיון הגדרתם ועצם השגתם, ואף כוללים בתוכם את הניגוד: השקר והחולשה. כך ב"מטרה לילית", שהוא תערובת חכמה של רומן בלשי-פילוסופי ומותחן, האמת מונחת לכאורה בשלב מוקדם של העלילה, אולם שאלת הכוח נשארת בלתי פתורה. זהו ה"למה?" של פיגליה, ההכרחי כל כך ברומן בלשי. ברגע שביטלנו את "המי", עובר המיקוד למניע, והוא המעניין יותר.

אך בשונה מרומנים בלשים אחרים, המשחקים גם כן עם שאלת האמת, ב"מטרה לילית" לא מדובר בערעור של הנחות מוקדמות או בתפיסה שגויה של הדבר. פיגליה מתוחכם בהרבה, והוא למעשה, אינו מספק פיתרון של ממש.

האמת היא בעיני המתבונן, וכך אצל פיגליה הדמויות מציגות את האמת שלהן, ורצף הפרשנויות אינו מאפשר לקבוע אמת אחת מוחלטת. פיגליה אינו מתעניין בפתירת תעלומות ובעיות, הוא מעוניין בהצפתן, בשיח עליהן; בהצגת מורכבות היחסים שבין המציאות ותפיסתה, בין האירוע ופרשנותו, ובין היעדר אמת אבסולוטית לעובדת השקר הבלתי נמנע. הוא עושה זאת באלגנטיות, כשהוא נע ללא הרף בין קולות רבים, המשתלבים זה בזה.

מציאות קשוחה

סגנונו של פיגליה אינו מקל על הקוראים. בשונה מחקירה בלשית ספרותית, אין ברומן קתרזיס או סגירת מעגל שמאפשרת לקוראים להניח את הספר בתחושת סיפוק. פיגליה מנסה לדמות את המציאות, שהיא משתנה תדיר, לבלתי צפויה - מציאות שנעדר ממנה כל סממן של לכידות.

בהתאמה, הוא כותב מתוך עירוב קולות, בחוסר סדר ומוסיף רשמים רבים בהערות שוליים - חלקן מתייחסות לאירועים היסטוריים, וחלקן לסוגיות פילוסופיות ולביקורת חברתית. הוא מטעין את הספר בהתייחסויות מגוונות, החורגות רק לכאורה מסיפור המעשה הספציפי, ולעתים מטשטשות את הקו הסיפורי, שאינו ליניארי מלכתחילה.

לסגנון זה יש מחיר, וגם אלו שקראו את "כסף שרוף" והתרשמו ממנו, עלולים לדשדש במעין חוסר אונים לאורך חלקו הראשון של הספר. אך להתמדה יש תמורה, וככל שמעמיקים בקריאה, כך נגלה לנו מבנה העומק של היצירה, הקשרים המרתקים הנבנים בין הסיפורים והאופן בו החקירה הבלשית הקונקרטית הופכת למעשה לחקירה של המין האנושי כחברה אלימה וכוחנית. 

כוח, כאמור, הוא אחת הסוגיות המרכזיות ברומן, ולפי היכרותי המצומצמת עם יצירתו של פיגליה, גם בשאר כתביו. ב"מטרה לילית" נידונה סוגיית הכוח במישורים רבים: בסיפור המשפחתי הנסוב סביב ירושה המעניקה כוח; ביהירות של השופט הנכלולי אל מול הקומיסאריו קרוצ'ה, קצין המשטרה, באשר לפיתרון התעלומה; בהאשמת הזר - היפני - ברצח כדוגמא למחטף הכוח המיידי של התושבים והצגת עליונותם על החלש מהם, וכן הלאה.

פיגלה מציג את כל אלו בצורה ברורה למדי: הוא מתמקד במאבקים, בתככים ובטרגדיות שמכוננים את הרצון לכוח ושליטה. אולם גם במקרה זה הוא לא מסתפק בהצגת ביקורתית על מצב כזה או אחר, אלא מערער על עצם המושג "כוח".

הדבר ניכר במיוחד בסיפור המשפחתי, שחושף את אשליית הכוח, הפיננסית, האדונית, האבהית. דמותו של לוקה, אחיהן למחצה של התאומות, ממציא גאון המתנתק מהמשפחה ומקללת הירושה, מציג אלטרנטיבה לכוח הקפיטליסטי והאדנותי, ודווקא גישתו ההומנית, היא זאת שמובילה להתרחשויות אלימות ודרמטיות. פיגלה מצביע על השבריריות של הכוח מצד אחד, ועל ההכרח להשיגו מצד אחר. שני אלמנטים אלו מתנגשים שוב ושוב, ויוצרים דרמה חזקה ומעניינת.

"מטרה לילית" הוא ספר בלשי-פילוסופי אינטליגנטי ומעניין, אשר גורם לקוראיו להטיל ספק בטקסט עצמו. גם לספרות תפקיד מרכזי בסיפור, וקצרה היריעה מלפרט על כך, רק נאמר כי הדמויות משוקעות בספרות (מי יותר ומי פחות), ופיגלה מציג אותה כבעלת אפקט רב. אך גם את אמירה זו יש לסייג מעט, שכן ההישג הגדול של הסופר החכם הזה, הוא שאינו שבוי ברומנטיקה של הספרות. במהלכיו הספרותיים הוא קורא תיגר על כוחה, ותוהה האם מדובר בכוח מדומה, שמעמדו מתערער שוב ושוב.

"מטרה לילית", מאת ריקרדו פיגליה. מספרדית: ליה נירגד. הוצאת "חרגול - עם עובד". 220 עמ'.