תערוכת קרל לגרפלד: צילומי אופנה לא אופנתיים
תושבי ברלין לא ממש התרשמו מפרויקט הצילומים של המעצב קרל לגרפלד - כנראה שאופנה ואבק כוכבים לא עושים להם את זה. ולמרות זאת, התערוכה בה לובשים ידוענים את החליפה השחורה של שאנל, שווה הצצה. ובניגוד לבגדים, היא בחינם
מדובר במיצג שאפתני, לפחות ברמת הליהוק, שהושק ברעש גדול בטוקיו באפריל השנה: לגרפלד התקשר לכמאה חברים טובים (ביניהם שרה ג'סיקה פרקר, קנייה ווסט, אנה ווינטור ועוד) וביקש מהם להצטלם עם הז'קט השחור האיקוני שעיצבה מייסדת בית האופנה קוקו שאנל בתחילת המאה הקודמת (אותה שאנל שברחה מפריז בזמן מלחמת העולם השנייה, לאחר שיוחס לה רומן עם קצין נאצי בכיר).
הפרומו לתערוכה בברלין. עד סוף השבוע
התערוכה המרשימה מורכבת ברובה מצילומי שחור-לבן יפהפיים שמנציחים את המפגש החד-פעמי בין הבגד לאדם, כאשר כל אחד מעשרות המצולמים לובש או מחזיק את הז'קט בדרך יוצאת דופן, בליווי סטיילינג מרהיב של קארין רויטפלד, לשעבר עורכת "ווג פריז". זאת, לצד כמה צילומים שטופים בצבע וכמה עבודות המשלבות זכוכית (תחביב של לגרפלד), ועבודת וידאו-ארט משעשעת אחת, בכיכובה של יוקו אונו.
התוצאה המוקפדת מעוררת מחשבות על מיניות ומגדר - מדובר, אחרי הכל, בז'קט לנשים - אבל גם על כסף, מותגים ודמוקרטיזציה של האופנה. האם סוד המשיכה של התערוכה הוא המעצב האיקוני, הז'קט האיקוני, או שפע הסלבס שהעמיסו אותו על כתפיהם? האם כסף יכול לקנות טעם טוב, והאם יש משמעות לאופנה שאינה בת-השגה?
לגרפלד עצמו, שהגיע לפריז מגרמניה בגיל 14 ומיד החל לעשות את צעדיו הראשונים בעולם האופנה, התפרסם בין היתר בזכות הפה הגדול שלו ובזכות הדיאטות הבלתי נגמרות שלו. מעצב הבית של "שאנל", "פנדי" ושני קווים הנושאים את שמו, התראיין בתחילת השנה למגזין ניו-יורקי וחיווה את דעתו המאוד לא תקינה פוליטית על הזמרת הבריטית אדל ("יש לה פנים יפות, אבל היא קצת יותר מדי שמנה"). בעבר אמר כי הוא חושב ש"אופנה היא המוטיבציה הבריאה לירידה במשקל".
גם אם אתם מצוידים (ובעיקר מצוידות) בגזרה הנכונה, סביר שאת הז'קט השחור של שאנל רובכם לא תוכלו להרשות לעצמכם - אך התערוכה דווקא נפתחה לציבור הרחב לגמרי בחינם. כך שאם אתם מזדמנים לבירת גרמניה בשבוע הקרוב, שווה מאוד לקחת הפוגה משווקי חג המולד והשלג הכבד, ולהקדיש שעה קצרה להתבוננות בצילומים שמוצגים בגלריה זמנית בשטח תחנת הרכבת התחתית בפוטסדאמר פלאץ. אנשי הביטחון והסדרנים נראים כמו דוגמנים של שאנל, ולמרות מספר הצילומים הגדול, החלל האורבני הקטן (והשחור כמובן) מחייב צפייה זריזה וממוקדת בעבודות. חצי שעה ואתם בחוץ.
אגב, למרות הגימיק החביב שעומד מאחורי התערוכה, החיבור בין עיצוב אופנה
לצילום אופנה אינו המצאה של לגרפלד. אלבר אלבז הישראלי, מעצב הבית של "לנוון", מקפיד לצלם בעצמו את הקמפיינים שלו.
את הספר שמלווה את התערוכה הנודדת חיברו יחד לגרפלד ורויטפלד (שמצולמת על השער כמחווה לקוקו שנאל). מחירו הרשמי של האלבום עומד על 98 דולר (באמזון כבר מציעים אותו בהנחה יפה), אולי כדי ללמד אותנו שלהביט ביופי כולם יכולים - אך לנכס אותו לעצמנו בו זה כבר עניין אחר לגמרי.
לפנייה לכתב/ת 
