"פרנסוס על גלגלים": ללכת שבי אחרי הספרות

הוצאת "זיקית", שיסדו אוריאל קון ושירה חפר, סקרנה אותי מהיום הראשון. כה נדיר למצוא היום בתי הוצאה עם אג'נדה ברורה ומניפסט ספרותי וחברתי נחרץ, כפי שהציגו המייסדים והעורכים. בהתאמה, גם הספר הראשון שפרסמו, שרואה אור בימים אלו, עורר אצלי סקרנות רבה: האם הוא יעמוד בציפיות הגבוהות ויחשוף את הקהל לספרות מעולה?

ב"פרנסוס על גלגלים" שכתב כריסטופר מורלי האמריקני וראה אור ב-1917, יש בדיוק את מה שציפיתי לו, ואף יותר מכך. זהו ככל הנראה הספר הטוב ביותר שקראתי מזה זמן רב; יצירה קצרה ומלבבת, מהנה לאין שיעור ומחייה את הנפש. אכן, הפאתוס במקומו שכן הספר כולו מלא חדווה: חדוות הספרות, חדוות ההרפתקה, חדוות העצמאות, חדוות האהבה וחדוות החיים.

"פרנסוס על גלגלים". ספר שנותן תקווה

זהו ספר מרומם, מלהיב ומצחיק. הוא אינו מעורר תוגה או דכדוך, למרות שעלילתו ומסריו עומדים בניגוד כמעט גמור למציאות העכשווית. הסיבה לכך היא שמורלי כותב בקלילות, ברוחב לב ומתוך תשוקה, והדבר חודר אל לבות הקוראים ועושה את מה שסופרים עכשוויים רבים כבר שכחו: הוא נותן לנו תקווה.

חייה של הלן מק'גיל בת ה-39 מתמצים בניהול החווה ומשק הבית בעיירה קטנה באמריקה. אחיה מגלה - ממש במקרה - שהוא יודע לכתוב, וזוכה להצלחה רבה ("היינו מאושרים להפליא עד שעלה בראשו של אנדרו הרעיון הרה הגורל לספר לעולם כולו עד כמה מאושרים אנו"). על הלן הוטל להתמודד עם השיגעונות של האמן הכפרי, וספר זה מתואר מנקודת מבטה ונכתב, כפי שהיא מציינת בפתיחה, על מנת "להשיב לאנדרו כגמולו".

אישה וקוץ בה

אין טעם להרחיב בדיבור על עלילת הספר, משום שנדמה כי כל פרט שיוזכר, עלול לעמעם את חדוות הגילוי של הקוראים. ולא משום שמתרחשות בו דרמות גדולות (עובדת הנישואין של הלן ורוג'ר נמסרת כבר בפתיח, למשל), אלא כיוון שתיאור מסע הנדודים הקצר ב"פרנסוס על גלגלים" הולם את המסע עצמו - הוא רווי בחדוות הגילוי הראשוני, היציאה להרפתקה וההתרגשות המלווה את המפגש הבלתי אמצעי עם העולם והחוויות הבלתי שגרתיות שהוא מזמן.

רוג'ר מיפלין הוא מטיף ספרותי, מיסיונר של הספרות הטובה. הוא חדור תשוקה אמתית וכנה לספרות, ובכך גם כוחו כמוכר ספרים. הוא רואה בעבודתו שליחות, אך לרגע לא שוכח את ממד ההנאה הכביר הטמון בה. באחד מנאומיו הדרמטיים הוא אומר: "התיאוריה שלי היא שלאנשים הפשוטים - כלומר, לאנשי הכפר - מעולם לא היתה הזדמנות להשיג ספרים, ומעולם לא בא אדם והסביר להם מה יכולה להיות משמעותם של ספרים.

"זה טוב ויפה שנשיאי קולג' יבנו להם מדפים של ספרות נהדרת בגובה חמש רגל וחצי ושמוציאים לאור יפרסמו סדרות של קלאסיקות מצופות לינוליאום, אבל אנשים צריכים את החומרים הטובים, הביתיים, הכנים, משהו שיידחק אל בין צלעותיהם, יגרום להם לצחוק ולרעוד". אך אם חשבתם לרגע שמיפלין (או מורלי) כותב מתוך התנשאות כלפי אותם אנשים פשוטים, הרי שאין זה כך משום שהוא עצמו "אדם פשוט", שכל חטאו לכאורה הוא רצונו לצאת לשטח ולהביא ספרות טובה עבור אלו שאינם מכירים אותה.

זוהי אמירה חזקה למדי, גם במציאות העכשווית (ובספר נמצא שלל דברי ביקורת על התנהלות הממסד ובתי ההוצאה לאור), ובעיקר, היא חודרת מיד ללב העניין, ללא מיסוכים: יש ספרות טובה אבל גם בורות, וכל אדם שייחשף לספר טוב ירצה לקרוא עוד כי אין תחליף לספרות. אמירה כה בהירה וברורה, שאינה מסתתרת מאחורי קישוטים ספרותיים, קשה למצוא בספרות העכשווית, ומורלי, באמצעות דמותו של רוג'ר, מצליח להציג אלטרנטיבה חיננית, מבדרת ומלאת חיים למצב הקיים.

המסתורין של העולם

הלן הולכת, בדרכה שלה, שבי אחר רוג'ר והלהט שלו. מעצם המעשה הקיצוני משהו: רכישת פרנסוס ויציאה לנדודים - היא קוראת תיגר על תפקיד האישה הכפרית המסורתי, בעוד האקטיביזם הפרטי שלה גורם לה להרהר בסוגיות הרות גורל הקשורות למקומה של האישה. כך למשל היא תוהה, לאחר שיופיה של הארץ נגלה בפניה לראשונה: "למה כל זה הוסתר ממני בעבר? מדוע המסתורין הנשגב של אפיית לחמים עיוור את עיניי זמן רב כל כך למסתורין של השמש, של השמים ושל הרוח בעצים?"

דמותה של הלן שובת לב, מבדרת ומעלה חיוך. בתודעתה היא אינה זונחת את עברה ואת משלח כפייה כעקרת בית, ויוצרת אנלוגיות נפלאות בין בישולים לספרות (המוצלח ביניהם הוא עריכתה של "אנתולוגיית ככרות לחם"), כאשר אינה בזה לרגע לחשיבות האומנות אל מול האמנות. היא לא שוברת את כל המוסכמות כגיבורות רומנטיות או טרגיות, אלא עושה זאת בדרכה החביבה אך התקיפה, תוך גילוי עצמי הדרגתי ומשכנע, ועם המון הומור עצמי.

"אני תוהה אם כל ההשכלה הגבוהה הזאת אינה אלא ערמה של בלבולי מוח", היא כותבת בפתיחת ספרה. "מעודי לא ראיתי אדם מלומד בלוגריתמים או בסוגים אחרים של שירה ששוטף כלים או מטליא גרביים במהירות מיוחדת...אבל ראיתי המון אנשים טובים ומעשיים שהידרדרו בגלל יותר מדי ספרות טובה. וחוץ מזה, קריאת סונטות עושה לי תמיד שיהוקים". סיפורה של הלן אינו סיפורה של אלייזה מ"גבירתי הנאווה". לא מצילים אותה מבורותה, ומחבר הסיפור אינו שולח את חציו כלפי המלומדים בהקשר שכזה.

להפך, הלן היא אישה עצמאית וחזקה, ומורלי שם את סיפורו בפיה,

והפליא לעצב את נקודת מבטה של אישה כפרית פשוטה וחובבת ספרות בלבה, המגלה את העולם. ניסוחיה אינם מסוגננים (וניתן לראות זאת בהבדלים בינה ובין רוג'ר), והם טבעיים, מלאי חיים ולעתים גם מלאי הומור ודמיון: "העלמות הקולוניאליות שבטרקלין התעוררו לחיים ונמלטו אל האולם כמו מקקים". המתרגם, יהונתן דיין, עשה עבודה מצוינת שאין די שבחים עבורה, בהעברת סגנונה של הלן, ותרגום כתיבתו הקולחת של מורלי, אשר מתגלגלת בנוחות כאותם גלגלים של פרנסוס.

הוצאת "זיקית" הבטיחה וקיימה: "פרנסוס על גלגלים" הוא יצירה חכמה ונעימה, שעושה בדיוק את מה שמוכר הספרים הבדוי מטיף אליו - היא גורמת לנו לרצות לקרוא עוד, ומשיבה לנו את האמון ביצירה ועשייה אלטרנטיבית. זו יצירה מהימנה, כנה ומשחררת, שתגרום לכם לצחוק בהנאה כל הדרך אל הספר הבא.

"פרנסוס על גלגלים", מאת כריסטופר מורלי. תרגום: יהונתן דיין. הוצאת זיקית. 200 עמ'.