נשים מבשלות, גברים אוכלים. הפוליטיקה כקציצה
כל פוליטיקאי מחזיק תיק צילומי "המופלטה ואני", אבל לא תתפסו אותם מבשלים. לעומת זאת, יחימוביץ' ולבני נכנסו למטבח ויצאו עם מסר יח"צני ופוליטי. מה אפשר ללמוד מהמתכונים של גלאון, חוטובלי ולבנת, ומהכיבוד שהביאו אנשי העבודה?
לפעמים קציצות הן רק קציצות, אבל בהתקרב הבחירות, כששלי יחימוביץ' ניצבת במטבח ביתה כשידיה עטויות כפפות סטריליות ומשגיחה על ההכנות לגיבושון של 25 המועמדים הראשונים לעבודה - אפילו הקציצות הטעימות ביותר עלולות להיתקע בגרון.
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
זכותנו ללוש ולדוש בהן, בקציצות הכבש שיחימוביץ' הכינה עבור חבריה למאבק. איך שלא תסתכלו על זה, עבור ארוחת הערב הזאת שילמנו כולנו. בין מכספי מימון מפלגות, בין מכספי המסים שלנו, ובין ממשכורתה האישית של יחימוביץ', שהיא גם כן מהמסים שלנו. יש הבדלים, כמו שיש הבדלים בין הקציצות הצנועות לבין הקייטרינג המפואר שהזמין בנימין נתניהו בדיוק לאותה מטרה. אבל לכך נידרש עוד מעט. אוכל תחילה.
"זה לא אירוע יח"צני בכלל", אמר גורם בכיר במפלגת העבודה לעיתונאים, שכמובן הוזמנו להיכנס למטבחה של שלי, לגבות ממנה את המתכון, לצלם אותה מחייכת בסינר, ולהביא את הדברים ואת התפריט לידיעת כל גולש וקורא. אם זה לא אירוע יח"צני, תקראו לי קציצה.
אבל זה כמובן גם אירוע פוליטי במיטבו. בימים הרעים האלה, מי ששואפים לשלטון מתנהלים באופן מחושב ומדוקדק, ולא יתנו לשום מחווה ספונטנית לחרב להם את התדמית. אם תתבוננו בתפריט של יחימוביץ', הקציצות מצליחות לשדר דמות של מאמא מזרחית ועממיקית, שכן מה יותר אימהי מקציצות ביתיות חמות ומה פחות אשכנזי מכבש, ומצד שני, מה יותר טרנדי מתפריט של מסעדת שוק וקניות בשוק הכרמל הסמוך לביתה הקט של יושבת ראש המפלגה?
ומה יותר גולדה מאיר ("אין עם פלסטיני") ופחות יצחק רבין משלי יחימוביץ', המאמינה בכל לב שהפלסטינים לא מעניינים את הציבור. אולי רק חומרי הגלם של האוכל שלהם טעימים לכולנו: גם כבש, גם סלט עדשים וגם טחינה ביתית בארוחה אחת בהחלט משדרים השתלבות במרחב, וחבל שרק ראלב מג'אדלה ייהנה מזה.
מובן שעצם העובדה שיחימוביץ' מבשלת היא בעלת משמעות ציבורית קריטית. "אני אגרסיבית ומרחיקה אנשים? הפוך!" אמרה לא מזמן, לפני או אחרי שכתשה את סיכויו של יריב אופנהיימר לחבור אליה לעפר ואפר. ליחימוביץ' דחוף להצטייר עכשיו כמזינה ומחבקת, מלטפת ומנחמת את צאן מרעייתה, ואת כל מרכיבי התדמית הזאת אפשר להגיש בארוחה אחת.
עוד אפשר להתווכח דרך הארוחה עם ביבי, וזה כבר בונוס: בדו"ח המבקר מ-22 באוקטובר השנה, ננזף ראש הממשלה על הגיבושון הראוותני שערך מכספי מימון מפלגות ל-120 מוזמנים בעלות של 50,212 שקלים, שזה יוצא 418 שקלים למנה. ביבי למד את הלקח והחליט להגיש הפעם כיבוד קל ל-100 אנשים בלבד בעלות של 210 שקלים לאדם. גם זה המון בשביל בורקס ובמבה, ואפילו קציצות, כך שהאקט של יחימוביץ' הוא גם התרסה כלפי ביבי שטוב לעשירים – אותו ביבי שמבזבז כספי ציבור על שטויות.
התדמית המנחמת והמבשלת אינה של יחימוביץ' לבדה. ציפי לבני, צמחונית אדוקה, נצפתה לא מזמן בכתבת פרופיל ב"עובדה" כשהיא שולחת אל התנור נתח צלי מרשים, ובעברית, חתיכת פרה מתה. למה היא עושה את זה? כי מסביבה חיים קרניבורים, כי היא אומנית של פשרנות וגם היא צריכה לחבב את עצמה על ציבור שמזהה בישול עם נשיות ואימהיות ומפסיק לפחד מפוליטיקאיות ממולחות. כן, כן כמו בימים של גולדה.
מנהיגת המפלגה השלישית שונה מציפי וגם משלי. בישירות האופיינית לה זהבה גלאון עונה לשאלות בדבר עסקי המטבח הנשיים ההכרחיים בשלוש מילים : "אני לא מבשלת" אם תחפשו בגוגל "זהבה גלאון מתכון" תמצאו ש"כניסה של צה"ל לעזה היא מתכון להסתבכות". האם זה תורם לאהדה ואמפטיה לגלאון? ספק גדול. האם אכפת לה? ספק גדול עוד יותר.
בערב הגיבושון בעבודה נערך אירוע מקביל ביקום מקביל, הלוא הוא בית שאול מופז: לביבות, גבינות ולחם, ירקות וסופגניות. "האירוח הוא שלי כי שאול הגיע רק עכשיו" הצהירה אורית, רעייתו של המנהיג. לפוליטיקאים אין נשים, רק רעיות. כשנשאלה אם שאול קילף גזר, אמרה: "הוא לא עזר לי אבל כשהבעל לא מפריע זה גם משהו". הנה לכם תפיסה מסורתית על יחסי הכוחות ויחסי המינים. הפוליטיקאי מזמין, הרעיה מארחת. הפוליטיקאי מצהיר "אנחנו סיירת מטכ"ל ונסתער על היעד בכל הכוח", אבל המוזמנים לא אכלו מנות קרב ואני מוכנה לנחש שגם לא שטפו כלים. העיקר שלא הפריעו.
מכל זה צריך לצאת גם אל פוליטיקאיות ופוליטיקאים אחרים. ציפי חוטובלי שלחה לא מזמן מתכון לאתר דתי תחת מחאה: הגיע הזמן שנשים ישלחו דרשות ולא מתכונים, כתבה יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ובכל זאת הוסיפה עוגת ביסקוויטים. 250 גרם ביסקוויטים, קפה, קצפת צמחית או חלבית,
אינסטנט פודינג, חבילת ג'לי בזק - אלה המרכיבים. ספק אם חוטובלי מבינה עד כמה העליבה את הגולשות ואת הבוחרות המבשלות שאליהן התייחסה כאל רפות שכל ותינוקיות. כידוע לכל אישה שאי פעם ביקרה במטבח, את המתכון הזה לומדים בגן שרה בגיל חמש, וגם מבצעים יפה בלי עזרה.
מרק ירקות כפרי של לימור לבנת מצאתי במקום אחר, ובו גם הדגמה מופלאה להבדל בין אמת לבין ספין. הכפר של לבנת מגיע מקופסת שימורים של שעועית, מקופסה של רסק עגבניות ומשקית של סנפרוסט. כל זה כמובן מסייע לרווחי הטייקונים אבל ממש לא למושבניקים שמגדלים ירקות.
גברים לא נקלטים בעדשת המצלמה כשהם מבשלים בחייהם הפוליטיים, אבל זה בעיקר מטעמי מעמד רם. את יחימוביץ' לא יצלמו מכינה תה, כי זהו הרי תפקיד נשי מסורתי. לעומת זאת, שמעון פרס בפינת התה בהיכל הנשיאות הוא מחזה מדהים מבחינה ויזואלית, וכשאהוד אולמרט מכין קפה לעליזה לבנו איתו, כל עוד הוא ראש ממשלה. מופז, כבר אמרנו, לא עושה ולא מפריע ויאיר לפיד מבין באוכל אבל לא נהנה מיצירתו כמו אביו המנוח טומי. את המתכונים במשפחה נידבה ליהיא, רעייתו של, בטורים שכתבה במשך השנים.
נשים מבשלות, גברים אוכלים: כל פוליטיקאי מחזיק תיק צילומים של "המופלטה ואני", כולם חייבים לנעוץ שיניים בעגבנייה עסיסית בשוק, כולם נהנים ממזון מצולם ויש כאלה שנהנים יותר. אריק שרון ופואד, למשל, מחזיקים בלא מעט תמונות שבהן הם נראים תוחבים קציצות לפה. אלה לא הקציצות של יחימוביץ'.
ארוחת ערב היא גם דרך להודיע לעולם את מי את לא רוצה אצלך בבית. רק 25 אנשים הוזמנו לגיבושון של שלי. המספר מייצג אולי את השאיפה למספר המנדטים שהמנהיגה מקווה לקושש בבחירות הבאות,
אבל גם את סלידתה ממספר 26 ברשימה, יריב אופנהיימר. כפרס תנחומים אשלח לו כמה קציצות כבש מעשה בית אחרי הבחירות, שידע שלא הפסיד כלום.
מכל הארוחה הזו כדאי לזכור את מה שהביאו בוז'י הרצוג ומרב מיכאלי. שקית אשכוליות מבית הרצוג היא סמל לכך שמפלגת העבודה היא אולי בריאה ומלאה בכל טוב, אבל טעמה העכשווי נורא נורא מר. מיכאלי תרמה לאירוע משקה עשבים צ'כי אלכוהולי. זהו דיז'סטיף: משקה שרצוי ללגום בסוף הארוחה כדי להקל על העיכול. זה עוזר גם לא להקיא. מהפוליטיקה, לא מהאוכל.
לפנייה לכתב/ת 
