"בהחלט הפכתי לאדם טוב יותר"

"בעיר ערד, רק 30 דקות מזרחה מבאר שבע, צומחת קהילת פליטים. ארגון הסיוע לפליטים שקם בבן גוריון סיפק מורים לאנגלית, בייביסיטרים, צעצועים, ספרים, מזון ומוצרים ושירותים אחרים. אני התנדבתי שם כמורה לאנגלית". סיפור אישי של בוגר פרויקט מסע

ברט בנוביץ'פורסם: 17.12.12 , 08:56

ברט בנוביץ' יליד קרטסוויל, ג'ורג'יה, למד באוניברסיטת בן גוריון בנגב בסמסטר אביב 2009 במסגרת פרויקט "מסע" המשותף לסוכנות היהודית וממשלת ישראל.

היה לי העונג ללמוד בישראל באביב 2009 באוניברסיטת בן גוריון בנגב. במהלך הארבעה וחצי חודשים בהם גרתי בישראל למדתי עברית, חגגתי את פסח בירושלים, ראיתי הרס רב של טילים שירה החמאס על שדרות, שיחקתי בטורניר פריזבי למטרת גיוס כספים לילדים ישראלים ופלסטיניים, טיילתי למצרים לראות את הפירמידות והקמתי להקה שהופיעה בברים שונים.

כל אחת מן החוויות הללו תרמה לגדילה שלי כאדם שחוויתי בישראל, אך החזקה מכולן הייתה ההתנדבות שלי.

הכל החל כשהכרתי קבוצה קטנה של סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון שהקימה ארגון פילנתרופי שסייע לקהילת הפליטים הסודנים. רבות ממשפחות הפליטים הללו נמלטו מרצח עם, מלחמה, ואי יציבות חברתית בצפון-מזרח אפריקה. הן נדדו לאורך מצרים כשהן נמלטות ממעצר על ידי הצבא המצרי ולבסוף מצאו מקלט בערים שונות בישראל.

בעיר ערד, רק 30 דקות מזרחה מבאר שבע, צומחת קהילת פליטים. ארגון הסיוע לפליטים שקם בבן גוריון סיפק מורים לאנגלית, בייביסיטרים, צעצועים, ספרים, מזון ומוצרים ושירותים אחרים. אני התנדבתי שם כמורה לאנגלית.

פעם בשבוע נסעתי באוטובוס לערד ללמד את אנגלית את התלמידים במשך שעה. לימדתי בערד שתי כיתות אנגלית שונות: מתחילים ומתקדמים. כיתת המתחילים מנתה בערך 10-15 תלמידים ובכיתת המתקדמים היו בין 3-4 תלמידים. לימדתי בעיקר את כיתת המתקדמים אך גם את המתחילים מספר פעמים.

הסטודנטים שלי היו ג'ון, ג'וליוס וניאדנג (שהיה לה גם שם נוצרי, אנג'לינה). ג'ון היה נמוך, קירח ובעל חיוך רחב שהביע את הנדיבות שלו. ג'וליוס היה שמנמן ובעל שיער מקורזל. ניאדנג דיברה תמיד ברכות והקשיבה קשב רב בשיעורים שלי. למרות שהם היו תלמידים שלי, אני הייתי הצעיר ביותר בכיתה, בפער של בערך 15 שנה. הם למדו בכיתת המתקדמים שלי בזכות האנגלית השבורה שבפיהם ויכלו לתקשר באופן טוב יחסית.

את השיעורים שלי לקחתי מספר דקדוק בן 30 שנה שנועד לתלמידי בית ספר יסודי. לימדתי כללים של דקדוק בסיסי, תוך שימוש בדוגמאות ותרגילים מהספר. אחרי הלמידה מהספר, הייתי כותב עבורם סיפורים על הלוח תוך שימוש באוצר המילים שהם למדו. הם העתיקו את הסיפור מהלוח והגדירו את המילים.

כל שבוע נתתי להם סיפור אחר עם מילים חדשות ללמוד. פעם אחת כתבתי להם סיפור בהשראת :"מלחמת הכוכבים" וכך הם למדו מילים כמו "גלקסיה", "ספינת חלל" ו"כוכב". תמיד היה לי כיף ללמד אותם נושאים גרנדיוזיים שכאלה.

ערב אחד שאלתי את התלמידים "מה הייתם עושים לו היו לכם מיליון דולר?" ג'ון אמר שהוא היה עובר לאמריקה ולומד אנגלית. ג'וליוס אמר שהוא היה מתחתן עם המון נשים כמו אבא של ניאדנג. שניהם פרצו בצחוק אדיר. לצערי, ניאדנג לא הייתה בכיתה באותו יום.

"רציתי לעזור לאחרים ובתמורה קיבלתי כ"כ הרבה"

בסופו של עניין, ג'ון, ג'וליוס וניאדנג היו לי כמו משפחה. תמיד היה צחוק רב בכיתה ולמדתי להכיר כל אחד מהם ברמה האישית. הם היו תמיד אסירי תודה והעניקו לי רבות, בדיוק כמו כל שאר הגברים והנשים בקהילת הפליטים. לכן החוויה שלי כמורה הייתה כה עמוקה. אני רק רציתי לעזור לאחרים ובתמורה קיבלתי כל כך הרבה אהבה וחברות מאלה שנאלצו לעבור קשיים כה רבים כדי לשרוד.

בעיני הם אינם שונים בהרבה מאבותינו היהודים שנמלטו ממצרים או ניצלו מהשואה ומצאו מקלט בישראל. כשעזרתי לתלמידי ללמוד אנגלית,חשתי שבכך אני מכבד את זכרם של יהודים שעברו קשיים דומים כדי לשרוד.

עד היום, פליטים רבים מהמלחמות באפריקה מבקשים מקלט בישראל. הקהילות שלהם גדלות ורבים מתקשים למצוא את מקומם בתרבות הישראלית מבלי להישאב לחיי פשע כדי לשרוד. יחד עם זאת, אני בוטח באופיים של הישראלים המושיטים יד מסייעת לפליטים הלא כל כך שונים האלה.

אני מתגעגע מאוד לג'ון, ג'וליוס וניאדנג ושומר אותם במחשבותיי ותפילותיי. אני יכול רק לקוות שההשפעה שלי על חייהם עזרה להפוך את חייהם לטובים יותר. אני יודע שבזכות ההשפעה שלהם על חיי בהחלט הפכתי לאדם טוב יותר.