מחקר ישראלי מצא: השיטה להתגבר על פחדי לילה

מפלצות מתחת למיטה, מכשפות בארון ורוחות רפאים בחצר הם רק חלק ממגוון היצורים הדמיוניים שילדים נוטים לפחד מהם. מחקרים מראים שכ-60% מהילדים בגילאי ארבע עד 12 שנים חווים פחד בשעות הלילה. פחדים אלה שכיחים במיוחד בגילאי הגן ותחילת בית הספר.

מנגנון הפחד הוא טבעי, נורמלי ואפילו הכרחי לצורך התמודדות יעילה עם סכנות ממשיות, כגון חציית כביש יומיומית או להבדיל איומי הטילים שאליהם נחשפו ילדים רבים בישראל. הבעיה מתחילה כשהפחד נהיה עיקש, לא מותאם לאיום ממשי, מלווה את הילד לאורך זמן ופוגע בהתנהלות היום-יומית (ובמיוחד ה"ליל-לילית") של הילד ושל משפחתו.

עוד על שינת ילדים בערוץ הורים :

"לישון! עכשיו!"; איך ללמד את הפעוט לישון בלילה

בלי להשתגע: איך להימנע ממאבקי כוחות בשעת השינה

זה עובד: תנו לתינוק לבכות עד שהוא נרדם

עבור משפחות כאלה, הסיוט מתחיל כבר ברגע ההחלטה ללכת לישון. שעת ההשכבה ומהלך הלילה הופכים לעתים קרובות לזירת מאבק מתישה, רוויה בבכי, התנגדות, התקפי זעם ויקיצות מרובות, במהלכן לא פעם מוצאים עצמם ההורים מצטופפים עם הילד במיטתם ואפילו מודרים לשינה בסלון.

למאבקים הללו עשויה להיות השפעה שלילית על היחסים בין הילד וההורים, ובין ההורים לבין עצמם. יתרה מכך, ילדים (וכן הורים) שאינם ישנים מספיק שעות או שאיכות השינה שלהם ירודה, עשויים לסבול ממגוון השלכות בלתי נעימות, כגון חוסר יכולת להתרכז, קושי לשאת תסכול, מצב רוח ירוד, קושי ללמוד דברים חדשים וכדומה.

זה באמת, או רק "כאילו"?

אז איך בכלל נוצרים הפחדים הללו? פחדי לילה עשויים להתפתח כתוצאה ממגוון גורמים ונסיבות. השפעות גנטיות, חוויות טראומטיות, תקופות רוויות מתח ולמידה דרך צפייה באח המפחד בלילה - כל אלה עשויים להזין את הפחד. גיל הילד גם הוא משחק תפקיד, כך שסביב גיל ארבע ישנה עלייה בשכיחות ובעוצמה של פחדי הלילה.

מדובר בתקופה בהתפתחות בה היכולת הקוגניטיבית לדמיין מצבים ודמויות מאוד מתפתחת, ועם זאת היכולת להבחין בין דמיון ומציאות לרוב עדיין לא בשלה. בהתאם, תוכן הפחדים נוטה להתפתח על פי דפוס קבוע, כאשר פחדים מפני יצורים דמיוניים פוחתים סביבות גיל שש, ובמקומם נוטים להופיע בהדרגה פחדים מציאותיים יותר, כגון פחד מגנבים, מתאונות וכדומה.

הקושי להבחין בין מה שאמיתי ומה שרק "כאילו" קשור לפחדים המתעוררים בלילה, כך עולה ממחקר שערכנו לאחרונה באוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם ד"ר יונתן קושניר ותמר זיסנויין. במחקר השווינו יכולות ההבחנה בין דמיון ומציאות של ילדים בגילאי ארבע עד שש הסובלים מפחדי לילה משמעותיים, ליכולות של ילדים שאינם סובלים מפחדים שכאלה. יכולת ההבחנה נבחנה באמצעות ראיון אישי מובנה עם הילד. לדוגמה, בפני הילדים הוצגה תמונה של פיה, והם נשאלו האם אותה הפיה יכולה לבקר אותם בביתם, לשוחח עמם בטלפון או לשחק איתם בגן השעשועים.

נמצא כי אכן קיים בלבול גדול יותר בין דמיון ומציאות אצל ילדי גן הסובלים מפחדי לילה, בהשוואה לילדים שאינם מפחדים בלילה. כצפוי, ילדים צעירים יותר הבחינו פחות בין מציאות ודמיון ביחס לילדים מבוגרים יותר.

כוחו הטיפולי של הדמיון

אם כך, נראה שטשטוש בין הדמיון למציאות עשוי לסבך את הילד בלא מעט בעיות, כפי שיעידו הורים רבים. ובכל זאת, ניתן גם לרתום את עולם הדמיון לטובת הטיפול בבעיה. כפסיכולוגים ראינו לא פעם בקליניקה כיצד אותו הבלבול בין דמיון ומציאות שמזין את פחדי הלילה עשוי לשמש ככלי המסייע לילד להתגבר על הפחדים. הורים נוטים לשדר לילדיהם מסרים כפולים, כשמחד אומרים לילדיהם כי 'אין דבר כזה מפלצות', ומאידך מספרים להם סיפורים אודות פיית השיניים, למשל. להגיד לילד שמפחד ממכשפה בפשטות כי מכשפות אינן קיימות לרוב אינו פותר בעיה עיקשת.

כאשר טיעונים רציונליים מתגלים כבלתי יעילים מול עולם הדמיון, יכולים ההורים לנסות "להיכנס" עם הילד לתוך העולם הדמיוני הזה, להבין את הפחדים ולדבר ב"שפת הדמיון" כדי להפחיתם. למשל, חוקרים בהולנד הדגימו את יעילותו של טיפול בו ילדים התבקשו לצייר את

המפלצות שהם רואים בעיני רוחם, ולאחר מכן הוצמד לציור "מכתב אנטי-מפלצות" בו מצהיר הילד כי כלל אינו חרד מהמפלצות. בדומה, ספרים או סרטים בהם יצורים דמיוניים מתבררים כחברותיים ובלתי מזיקים עשויים להיות יעילים גם הם.

טיפול שנמצא יעיל במחקר נוסף שערכנו במעבדת השינה באוניברסיטת תל אביב עושה שימוש בבובת כלב חמודה ושמה "חיבוקי". בטיפול מוצג בפני הילד "חיבוקי" הבודד והמפוחד, שמחפש ילד שישמור עליו ויעזור לו לישון טוב יותר בלילה מבלי לפחד. מרבית הילדים מאמצים מיד את הכלבלב הנעים בעל הזרועות הארוכות והמחבקות אל חיקם. תפקיד המטפל האחראי עובר אל הילד, שעסוק מעתה בלשמור על "חיבוקי" ודעתו מוסחת מהחרדה שהוא חווה בדרך כלל.

מכיוון שהטיפול מבוסס על נכונותו של הילד להאמין לסיפור של "חיבוקי" ולקבל על עצמו את תפקיד האחראי, הטיפול יעיל במיוחד דווקא עבור ילדים שיכולת ההבחנה בין דמיון ומציאות עדיין לא מפותחת לחלוטין. טיפול זה נמצא גם כיעיל מאוד להפחית חרדות כלליות של ילדים במצבי לחץ הקשורים למצבי מלחמה בזמן מלחמת לבנון השנייה ובדרום ישראל בזמני התקפות מאסיביות.

בימים אלה אנו עורכים מחקר נוסף על פחדי לילה של ילדי גן באוניברסיטת תל אביב, במסגרתו מוצע טיפול קצר מועד באמצעות משחק לילדים בני ארבע עד שש הסובלים מפחדים בלילה. הטיפול ניתן ללא תשלום, אך מספר המקומות מוגבל. הורים המעוניינים להשתתף מוזמנים לפנות באמצעות המייל  או בטלפון 054-4682588. ניתן גם ליצור קשר עם מרפאת השינה בטלפון 03-6407327. לפרטים נוספים ניתן לבקר באתר המעבדה