המהפך הנשי שלא יקרה בבחירות הללו
למרות העלייה הבולטת במספר הנשים העומדות בראש מפלגות, הן עדיין במיעוט גם במפלגותיהן ומוקירות גברים בעלי רקורד צבאי-ביטחוני. שינוי חברתי ומגדרי כרוכים זה בזה
תהליך השתלבותן של נשים בהנהגת המדינה והחברה הולך וצובר תאוצה. יחד עם זאת, ההצלחות החשובות של נשים בפוליטיקה מטשטשות את פניה הביטחוניסטיות, המתחרדות והאנטי-חברתיות של מדינת ישראל.
העלייה הבולטת במספר הנשים העומדות בראש מפלגות, המתמודדות בבחירות הקרובות (מרצ, עבודה, ה"תנועה", "דע"ם", "חיים בכבוד" ו"כלכלה"), היא הישג משמעותי במאבק על ייצוג נשים. השתלבותן של נשים בהנהגה הפוליטית הפכה כמעט למובנת מאליה. עד כדי כך, שעמיר פרץ חבר לציפי לבני וקיבל בחום את מנהיגותה כראש מפלגה. ניצחונה של שלי יחימוביץ' בהתמודדות על ראשות מפלגת העבודה התקבלה במפלגה כמעט ללא עוררין ובהערכה מופלגת מצד התקשורת. מי יעז כיום לתהות מה יקרה אם שלי (או ציפי) תקבל ב-3 בלילה טלפון על סכנה קיומית לישראל?
עוד בערוץ הדעות של ynet:
לוחמים עם ידיים קשורות / יוסי, לוחם משוחרר
היום זאת זועבי, מחר ישתיקו אותך / סמי אל-עלי
יאיר לפיד ניסה להקים מפלגת גברים, עם אנשי צבא והון אך הביקורת הציבורית אילצה אותו להציב נשים ברשימתו. כעת הוא מתפאר בכך שיש לו את שיעור הנשים הגבוה ביותר. בפועל זו הצגה בלתי אמינה משום שיעל גרמן, האישה בעלת העשייה המרשימה כראש העיר הרצליה, מוצבת רק במקום השלישי ורק לאחר רב אורתודוכסי. האישה השנייה מוצבת ברשימתו רק במקום השביעי.
לבני מקדמת אנשי צבא
ההישגים הפוליטיים של הנשים כמעט מתרסקים לנוכח העובדה שהליכוד, מפלגת השלטון, מציב אישה ראשונה רק במקום העשירי ואף היא אינה חברת ליכוד. האישה השנייה, והראשונה מטעם הליכוד, נמצאת רק במקום ה-15. יתר על כן, ברשימת הליכוד הורחקו נשים מרכזיות במפלגה ופמיניסטיות מוצהרות כמו לימור לבנת וגילה גמליאל, לאחורי הרשימה. מטרידה לא פחות היא העובדה, שבשלוש רשימות של מפלגות המכהנות בכנסת (שתי חרדיות ואחת ערבית) אין אף אישה. מדובר בסתירה ובסטירה קשות למשמעות הדמוקרטיה ולעיקרון הייצוגיות.
לניצחונה של זהבה גלאון במאבק על ראשות מרצ יש פן סמלי. היא, שנדחקה החוצה מהכנסת בבחירות הקודמות לטובת גבר, זכתה בהנהגת מפלגתה. גלאון החזירה את מרצ שהוקמה בידי אישה, שולמית אלוני וזכתה לתמיכה מובהקת של נשים, להנהגה בידי אישה. למרבה הצער, לא השכילה מרצ לקבוע עיקרון של ייצוג שווה ("זיגזג") ולכן, אם תקבל פחות מארבעה מנדטים, תהיה האישה היחידה בכנסת ממרצ.
שובה של ציפי לבני לזירה הפוליטית עוררה אצל הנשים הרבות, שתמכו בה בבחירות הקודמות, תקווה גדולה. הייתה ציפייה שציפי למדה להכיר בכך שציבור הנשים הוא "מאגר" התמיכה המשמעותי ביותר שלה וכי הפעם תכיר בחשיבות הקול הנשי והאג'נדה הנשית. אך מה גדולה הייתה האכזבה כאשר, עם פרסום רשימת ה"תנועה", התברר שלבני היא תבנית נוף מולדתה, הגברית-צבאית: אנשי צבא וביטחון הם שלושת הגברים שבאים בעקבותיה ורק במקום התשיעי נמצאת אישה. המסר לנשים הוא ברור: ציפי צריכה אתכן כעלה תאנה. היא מוקירה גברים בעלי רקורד צבאי-ביטחוני (והם שיפילו אותה, להערכתי, פעם נוספת).
יחימוביץ' לא הרחיבה ייצוג נשים
הצלחתה של שלי יחימוביץ היא בלתי נתפשת במונחים של שיקום מפלגה בעלת משקל היסטורי עבור מדינת ישראל, שהייתה על סף קריסה גמורה. היא הצליחה גם להעביר את מוקד הדיון הפוליטי בישראל מסוגיות של צבא וביטחון לנושאים חברתיים. השתלבותן בעשירייה הראשונה של מרב מיכאלי וסתיו שפיר כמייצגות, האחת את המאבק הפמיניסטי והשנייה את המאבק של הצעירים ומעמד הביניים המוחלש, מדגישים במפורש סוגיות של שוויון חברתי ומגדרי. למרות זאת, נראה כי קלוש הסיכוי שמפלגת העבודה בראשות יחימוביץ' תביא לשינוי מגדרי וחברתי אמיתי. ראשית, בשל הימנעותה של יחימוביץ' מלפעול למען הרחבת ייצוג נשים במפלגת העבודה.
יחימוביץ' התעלמה ממרכזיותן של נשים בעשייה החברתית חינוכית בישראל ומהצורך לשלבן במוקדי הקצאת משאבים. היא לא פעלה להבטחת השתלבותן של נציגות מובהקות של המאבקים למען החינוך, כמו לילי בן-עמי וגילה קליין ברשימת העבודה. שנית, שלי יחימוביץ' היא מייצגת מובהקת (יחד עם חברי הכנסת הרצוג ואורלי לוי) של התמיכה בהמשך רודנותה של ביורוקרטיית הרווחה הגורמת להרס ילדים ומשפחות במצוקה, עם העברה מסיבית של ילדיהן למוסדות רווחה. למרבה הצער, דווקא ד"ר מרינה סולודקין שפעלה באופן נחרץ לשינוי המדיניות לא תהיה בכנסת הבאה.
שינוי חברתי ומגדרי כרוכים זה בזה והם מחייבים מהפך מרחיק לכת במציאות הפוליטית בישראל: חסימת מפלגות המדירות נשים וכניסת מפלגות שבהן ייצוג שווה לנשים. ייצוג שיבטיח את הבראת ופיתוח מערכות החינוך והבריאות (שאותן נושאות על גבן נשים) ואת העצמת הקבוצות המוחלשות בחברה, שבהן נשים עולות וחד-הוריות וילדיהן הם הרוב הבולט. למרבה הצער, זה לא יקרה בכנסת הקרובה.
פרופ' אסתר הרצוג, אנתרופולוגית חברתית, מרצה במכללה האקדמית בית ברל ובמכללת לוינסקי ומרכזת פרלמנט נשים .
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il