"שחקן אתיופי? לא עדיף להיות מתדלק?"

דמיין שאתה שחקן ממוצא אתיופי. לך תסביר לאשתך שאתה אמן גדול, שזכית בפרסים, שאתה ממלא שליחות, בשבילה חשוב יותר כרגע להצליח לשלם תשלומי חשמל מים ושכר הדירה.

תיאטרון? אמנות?מה זה בכלל? איזה מטומטם מתעסק בשטויות האלה?בשביל מה? האם לא עדיף להיות מתדלק? מלגזן? מאבטח? כל אלה מביאים תלוש בכל חודש יש להם זכויות סוציאליות.  אם אתה שחקן פרינג' אתיופי מה אתה מביא? שיחות על זהות? סיפורים מאתיופיה? מה עושים עם זה כשמנהל הבנק מאיים עליך? כשלילדה יש יום הולדת ואין לך כסף כדי לחגוג לה? אז מה חשוב התיאטרון בכל אלה?

שבע עשרה שנים אני עובד עם שחקנים ושחקניות ממוצא אתיופי כותב, מביים ויוצר. איך אני כבמאי ישראלי מסביר לאנשי הקהילה האתיופית כמה חשובה בשבילם קבוצת האומנים הקטנטנה הזאת שמחרפת את נפשה בתוך מדינה קפטליסטית שמודדת אותך רק על פי האוצר החומרי והחומרני שיש לך. שתרבות בארץ היא: "דאג לעצמך ושכל העולם ואשתו ימותו".

לתרבות האתיופית יש צדדים שלא רואים בטלוויזיה. כתבתה של שלומית שרביט:

בכל שנה התיאטרון האתיופי עומד בפני איומים אין ספור ובראשם הפחד הכלכלי. איך אני מסביר לקהילה שקבוצת השחקנים עושה עבורם שירות ענק, שהתיאטרון פותח לרווחה את מערת התרבות העשירה בפני הקהל הישראלי שראשו חתום בסטריאוטיפים וסטיגמות?

איך אני מסביר להם את כור ההיתוך שנוצר בחזרות ממושכות שאני עורך לפני כל הצגה, שהדיונים האינסופיים הם אלו שייצרו מנהיגים אמיתיים ולא חברי כנסת מנופחים, שצרות הקהילה משמשות להם קרש קפיצה לעוד מעמד וכוח? איך אני מראה להם את הזהות האינסופית שמגיעה עד שלמה המלך, שיתגאו בה כי יש להם על מה. אבל כל אלה בטלים בשישים אל מול ההערצה וההתבטלות בפני הישראלי.

"תעצרו רגע. אל תנסו להיות דומים לישראלים"

אני ישראלי תמהוני רומנטיקן שאומר להם: "התרבות שלכם עמוקה יותר, מעניינת יותר ויפה יותר מהתרבות הישראלית השטוחה, אלימה, יהירה, מתרברבת, צעקנית, וולגארית, אלימה ופשטנית.

אני רומנטיקן ללא תקנה שמנג'ס להם: "תעצרו רגע. אל תנסו להיות דומים לישראלים". אבל הם מהגרים, וטבעם של מהגרים שהם רוצים להיטמע, להיות כמו כולם.

ולכן יש תיאטרון שכזה. כדי לעצור, לא להיטמע. להתבונן, לראות, זהו לא תיאטרון סקטוריאלי, זהו תיאטרון ייחודי, זוהי מעבדת תרבות אינטימית שחוקרת את הישראליות דרך המהגר האתיופי , זהו תיאטרון ישראלי לכל דבר שתפקידו להאיר אבן יקרה ומיוחדת בתוך פסיפס האבנים שנקרא עם ישראל.

הכותב משה מלכא הוא מנהל אומנותי במאי יוצר וכותב של התיאטרון האתיופי הולוגאב.

הפקות פסטיבל הולגאב השנה

פסטיבל הוּלֵגֵאבּ השלישי, המוקדש ליצירה האתיופית בישראל בתחום אמנויות הבמה, יתקיים השנה בתאריכים 20–27 בדצמבר, באולמות בית הקונפדרציה, בית שמואל ומרכז ז'ראר בכר. מטרתו של פסטיבל הוּלֵגֵאבּ (באמהרית, "רב פנים") היא לחשוף בפני הקהל הרחב את העשייה הישראלית-אתיופית בתחומי התיאטרון, המחול והמוזיקה, על ריבוא גווניה.

הפסטיבל יכלול השנה שש הפקות:

• מופע הפתיחה, "שירת המדבר", יפגיש על במה אחת את דין דין אביב, אבטה בריהון ואלון יופה, שיתארו בשיריהם את האווירה הבראשיתית של החיים והנדודים במדבר. במופע יבוצעו שירי עם ומנגינות אתיופיות לצד שירים מקוריים של דין דין אביב, בעיבודים המדגישים את הפשטות והמחזוריות שבחיי המדבר, ויטענו כל מלה וביטוי במלוא עומק משמעותם.  דין דין אביב שירה | אבטה בריהון שירה וסקסופון |אלון יופה כלי הקשה ושירה |עמוס הופמן עוּד וגיטרה | יענקלה סגל בס | שאול בסר קלידים. יום חמישי | 20.12.12 | 21:00 | בית שמואל
  

• "בכורה למופע סולו" מאת הזמרת, היוצרת והשחקנית אסתר רדא ("הלהקה", "דאוס", "נויורק", פרס תגלית השנה בתיאטרון 2007)  מופע שיחשוף את הקהל אל עולמה המוסיקלי, המשלב באלגנטיות בין סול, אר-אנ'-בי, ג'אז ופאנק.
  

    יום רביעי | 26.12.12 | 20:30 | בית הקונפדרציה

• אַנְד" (אחד) - להקת המחול "ביתא"- אנסמבל פורץ דרך בעולם המחול האתיופי העכשווי. הלהקה, בניהולה ומייסודה של ד"ר רות אשל, זכתה לתואר "המחול האתיופי של המילניום" בעיתונות של אדיס אבבה, וזיכתה את ד"ר אשל בפרס היצירה הציונית לשנת 2012.  היצירה החדשה, "אַנְד", היא מפגש תנועתי בין המחול האתיופי המסורתי למחול העכשווי: מחרוזת התרחשויות שתנועה אינטימית ומאופקת נשזרת בה לצד תנועה בוטה ואגרסיבית. על היצירה חתום צביקה היזיקיאס – רקדן, כוריאוגרף ושחקן, מורה למחול מודרני ולמחול עכשווי, ובוגר אנסמבל בת-שבע וסטודיו אלווין איילי בניו-יורק. יום ראשון | 23.12.12 | 20:30 | מרכז ז'ראר בכר, אולם ליאו מודל.
  

• "אַנְד אַרְגֵי" ("יחיד במינו") - הפקה פרי עטם של שי בן עטר ויוסי וואסה מ"תיאטרון הנפש", המספרת את סיפור מסעו של הילד אַנְד אַרְגֵי מאתיופיה, דרך מדבריות סודן ועד ירושלים. סיפור המסע מהכפר הקטן לירושלים הנכספת הוא סיפור של תקווה, של אהבה ושל רצון בשייכות למקום. דמויותיהם הציוריות של בני המשפחה היוצאים למסע משורטטות בהומור חם ובאנרגיה רבה, ואת ההפקה מלווים מוסיקה מקורית, שירים, ריקודים סוחפים וקטעי אנימציה. ההצגה זכתה במקום הראשון בפסטיבל הצגות ילדים חיפה ב-2005 ובפרס הצגת השנה בפרס התיאטרון של המרכז הישראלי לתיאטרון ונוער – אסיטז' – ב-2006. יום שני | 24.12.12 | 20:30 | מרכז ז'ראר בכר, אולם ליאו מודל.
  

• אָבָטֶה בַּרִיהוֹן - הסקסופוניסט, הזמר והמלחין הישראלי-בינלאומי אָבָטֶה בַּרִיהוֹן יופיע עם הרכב של מוסיקאים צעירים, בני העדה האתיופית, במופע של מוסיקה אתיופית עממית ומודרנית. במופע יבוצעו שירים אתיופיים עממיים בעיבודים חדשים לצד יצירות של זמרים וזמרות עכשוויים דוגמת מחמוד אחמד, קוקו ססבה ואסתר אווקה (המכונה "ארתה פרנקלין האתיופית"). יום שלישי | 25.12.12 | 20:30 | בית הקונפדרציה
  

• "מַנְדֵפְרוֹ פֵרֵדֵה" ("מי יעז לשפוט") - מופע הסיום של הפסטיבל תעלה בבכורה המונודרמה של התיאטרון הישראלי-אתיופי הוּלֵגֵאב, למחזה מאת משה מלכא ובבימויו, ובהשתתפות השחקן ביינה גטהון. במרכז העלילה ניצב סיפורו של האזרח מַנְדֵפְרוֹ פֵרֵדֵה, המקבל צו הרחקה מביתו לאחר ששכנו התלונן כי נהג באלימות כלפי אשתו. התובע במשפט, גם הוא בן הקהילה האתיופית, דורש שיוטל על הנאשם עונש מירבי, ובמהלך שלושת ימי המשפט הגורליים נחשפים סודותיהם של התובע ושל מַנְדֵפְרוֹ פֵרֵדֵה עד לסוף המפתיע. יום חמישי | 27.12.12 | 19:00, 21:00 | בית הקונפדרציה (גלריה).
  

"פסטיבל הוּלֵגֵאבּ הוא פסטיבל ייחודי נוסף מבית היוצר של בית הקונפדרציה", אומר אפי בניה מנהל בית הקונפדרציה בירושלים. "הפסטיבל מתקיים בתמיכת קרן ברכה, מנהל התרבות במשרד התרבות והספורט, והאגף לתרבות ואמנויות בעיריית ירושלים, והוא ומציג את היצירה הישראלית - אתיופית המתגבשת ומתפתחת בשנים האחרונות - בתיאטרון, במוסיקה ובמחול.

זוהי יצירה חדשה, הנשענת על המאפיינים התנועתיים - פיזיים של התיאטרון והמחול האתיופי, על המנגינות העדינות של המוסיקה ושירים האתיופיים, אך כזו המשולבת כבר עם השפעות של יוצרים ישראליים, ותיקים במעט יותר, ומתובלת בהשפעות מערביות - עכשוויות ואף בהשפעות של יצירה אפריקאית חדשה".

הפסטיבל יתקיים השנה בתאריכים 20–27 בדצמבר, באולמות בית הקונפדרציה, בית שמואל ומרכז ז'ראר בכר בירושלים.

מחירי הכרטיסים 70-90 שקלים. למידע נוסף בית הקונפדרציה , בפייסבוק או בטלפון: 02-6245206, שלוחה 4

לרכישת כרטיסים בימות , או בטלפון *6226.