מדוע חשוב לנו לחתום על הסכמי סחר חופשי?

מדי פעם עולה לכותרות המושג "הסכמי אס"ח" ועולה שאלת משמעות הסכם כזה. אז הנה כמה עובדות על הסכמים אלה בעולם בכלל – ואלה של ישראל בפרט; למה חותמים על הסכמים כאלה ומה הם כוללים.

הסכם לאזור סחר חופשי (אס"ח = Free Trade Area Agreement) הוא הסכם בין שתי מדינות או יותר, המחליטות להפחית בסחר ביניהן את מרבית המכסים באופן שהסחר

 בסחורות יהיה פטור, או "חופשי". זהו הבסיס להסכמים אשר התחילו באופן היסטורי עוד בסוף שנות ה-60 של המאה העשרים אך צברו תאוצה מראשית שנות ה-2000.

בעולם דוגמאות רבות להסכמי אס"ח שבין הידועים שבהם הסכם נפטא (ההסכם בין ארה"ב, קנדה ומכסיקו) שנחתם ב-1992 - והסכמים חדשים יותר כגון בין ארה"ב לדרום קוריאה. אם בסוף המאה הקודמת היו בעולם עשרות בודדות של הסכמים כאלה הרי שכיום יש למעלה מ- 300 ועוד רבים נמצאים במו"מ. מכנים את ריבוי ההסכמים כיום "קערת ספגטי" מאחר שהגענו למצב בו קיימים הסכמים רבים כל כך עד שקשה לעקוב מי נותן למי הטבות ואילו הטבות בדיוק.

יצויין כי האיחוד האירופי עצמו איננו אזור סחר חופשי אלא "איחוד מכס", כלומר, כל המדינות החברות בו מנהיגות ספר מכס אחיד ביבוא ממדינות שאינן בגוש, תוך קיום סחר פתוח בינן לבין עצמן. האיחוד האירופי כגוש חותם על הסכמי אס"ח (הנקראים במינוח האירופי לעיתים הסכמי אסוציאציה) עם מדינות רבות - ביניהן ישראל, אשר הייתה אחת המדינות הראשונות עימן חתם האיחוד על הסכם כזה עוד בשנת 1975 - הסכם אשר הוחלף בהסכם "דור חדש" ב 1995 וכולל גם שיתופי פעולה בתחומים אשר בעבר לא נכללו בהסכם.

ישראל חלוצה בתחום

למעשה ישראל הייתה אחת המדינות החלוצות בתחום הסכמי אס"ח. כך למשל הייתה ישראל המדינה הראשונה עימה חתמה ארה"ב על הסכם כזה בשנת 1985. פרט להסכם עם האיחוד האירופי וארה"ב -לישראל הסכמי אס"ח גם עם המדינות הבאות: קנדה, מכסיקו, מדינות אפטא (שוויץ, נורבגיה, איסלנד וליכטשנטיין), טורקיה וגוש מדינות המרקוסור– ברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי

 ופארגוואי . גם לגבי הסכם אחרון זה ראוי לציין כי ישראל היא המדינה היחידה עד כה - מחוץ למדינות דרום אמריקה - שיש לה הסכם כזה עם המרקוסור.

בזכות הסכמים אלה זוכה התעשייה הישראלית להפחתה או ביטול מלא של המכסים ביצוא, ולמסגרת משפטית לטווח ארוך שעל בסיסה ניתן לתכנן ולבנות שוק למוצר. כך במקרים רבים מקבלת התעשייה (ולעיתים גם החקלאות) הישראלית העדפה על מתחרות ממדינות אחרות להן עדיין אין הסכמים עם מדינות אלה. בנוסף, ההסכמים יוצרים "כבילה" של ההטבה באופן שלא ניתן להעלות את המכס גם אם מדינה מחליטה להעלות אותו כלפי כל העולם. כך למשל קרה לאחרונה כאשר ברזיל החליטה להעלות מכסים על 100 מוצרים אשר למעלה ממחציתם מיוצאים מישראל לברזיל.

בזכות הגנת ההסכם ההעלאה לא חלה על סחורות מישראל הנכללות בהסכם והממשיכות ליהנות מההטבות הקיימות בו.

את המו"מ על ההסכמים והטיפול ביישום שלהם מנהל המינהל לסחר חוץ במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. ניהול המו"מ נעשה בתיאום ובהשתתפות משרדים אחרים, לרבות משרדי האוצר, החוץ, המשפטים, החקלאות ומינהל המכס - ובהתייעצויות עם התעשייה וגורמי מסחר במשק.

אנו שואפים כל העת להתאים את ההסכמים לתנאי השוק הגלובלי המשתנה וליצירת בסיס לגיוון היצוא לשווקים הצומחים.כיום מתנהלים מספר מו"מ לקראת הסכם אס"ח בשווקים חשובים לישראל, בהם הודו וקולומביה. מובן שישראל הייתה

 רוצה להשיג הסכמים גם עם מדינות כמו סין וקוריאה אך עדיין לא התקבלה תשובה חיובית ממדינות אלה.

חשוב לציין כי הסכמי האס"ח כיום מקיפים הרבה יותר מאלה שנעשו בעבר, אשר כללו כאמור רק הפחתות מכסים.

הסכמי סחר כוללים כיום גם פרק על ליברליזציה של סחר בשירותים – לרבות תנועת עובדים, השקעות, נושאי תקינה ותקנות טכניות, והיבטים של הגנת סביבה ועבודה. כמו כן פותח מאוד תחום יישוב הסכסוכים בהסכמים. לפיכך מספקים ההסכמים כיום מערכת חוקית שלימה לסחר בסחורות ושירותים. יצוין כי נושא הפחתת המכסים הוא עדיין ליבו של כל הסכם והעובדה שבישראל מכסים נמוכים מאוד ואשר אף ממשיכים לרדת– אינה מסייעת לנו למשוך מדינות לשולחן המו"מ.

רחל הירשלר, סגנית מנהל המינהל לסחר חוץ, תחום מדיניות סחר והסכמים. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.