"השותף חשב שאני מכשפה": שותפים מהגיהנום
שותף ששכפל את מפתחות הדירה וחילק אותם לכל בני משפחתו; שותפה שנהגה לזרוק את הפדים שלה בתוך שקית ניילון שעמדה על השיש במטבח; שותפה אחרת שלא שילמה חשבונות - עד שהגיעו לנתק לה את החשמל; ושותף שהאמין שמכשפה רודפת אותו. ברוכים הבאים למצעד השותפים ההזויים
בשבועות האחרונים הצגנו בפניכם מקרים הזויים במיוחד של שוכרים בעייתיים , שעשו שמות בדירות שבהן התגוררו וקיללו או ניסו לפגוע במשכירים. נראה שכאן הבעיה רחוקה מלהסתיים, והשבוע הגיעו אלינו פניות רבות על שותפים בעייתיים. נציין כי מרבית הפונים ביקשו לשמור על עילום שם.
כתבות נוספות על שכירות בערוץ הנדל"ן :
- השוכר קרא לי פּוּטה: מצעד השוכרים ההזויים
- קונדומים באסלה ועובש בקירות: השוכרים ההזויים
- אתם סיפרתם: חוזי השכירות הכי הזויים בישראל
- בעלי הבתים איבדו כל בושה: חוזי שכירות הזויים
- הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
"כשהגעתי לראות את הדירה, היא ישר מצאה חן בעיני. גדולה, מרווחת, מיקום מעולה ושכר דירה בתקציב שלי", כך מספרת בשיחה עם ynet מאיה (שם בדוי) בת 35 מתל-אביב. "רק מה, היא הייתה מטונפת. תלתלי אבק בכל פינה, בקושי ראו את הצבע של הרצפה, שקיות מלאות זבל בכל אזור המטבח. משום מה החלטתי שזה בקטנה. סך הכול להתלבש על הדירה יום שלם - והיא כמו חדשה. אז זהו, שלא לקחתי בחשבון שדירה מטונפת בעצם מעידה על העובדה שגרים בה אנשים מטונפים. לקח לי באמת יום שלם להשתלט על כל הלכלוך והבלגן, אבל בערך שבוע למצוא את הדירה כמעט באותו מצב".
מאיה מספרת שהשותף פשוט בחר להתעלם מקיומו של המושג "פח אשפה", והיה מפזר את הזבל שלו בכל הבית. "גם כשהיה אוכל בפינת האוכל, היה משאיר אחריו שאריות קטשופ-מיונז-צ'יפס-סלט", היא אומרת. "הייתי הולכת ומנקה אחריו כמו מטפלת סיעודית, מאחלת לו בלב כל מיני דברים. אבל מילא אם הוא היה 'רק' מטונף. לא, הוא בורך במשפחה מרובת נפשות מהדרום. הוא בורך - אני סבלתי. בכל חופשת חג או מועדים לשמחה המשפחה שלו הייתה מגיעה אלינו הביתה. וכך, בערך כל חודשיים, הייתי מתעוררת לקול של קייטנה בסלון. צרחות של ילדות בת מצווש, בכי של פעוטות ונגינה בגיטרה של האח החייל במרפסת".
"מתאפקת לא לתלוש לו את כל המיתרים ולעצמי את כל השערות, הייתי מגלה במטבח את מה שאמור להיחשב לחורבן בית שלישי, וזה בלי להזכיר את הברור מאליו - שהאוכל שקניתי לעצמי כבר היה ז"ל", מוסיפה מאיה. "אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבנתי שהמשפחה של השותף רואה בדירה שלנו בית נופש לקיץ ולחגים. זה היה בערך חודש אחרי שנכנסתי לדירה. לקחתי יום חופש מהעבודה וישבתי בבוקר קיצי עם קפה, גופיה ותחתונים בסלון. לפתע, בלי שום אזהרה, שמעתי את מנעול הדלת נפתח. היה לי ברור שזה לא השותף - הוא הרי בעבודה. אבל לפני שהספקתי להתחיל להריץ תסריטים הזויים בראש, הדלת כבר נפתחה.
"מולי עמד גבר כבן 50. מולו ישבתי אני, בתחתונים וגופיה. תוך שנייה זינקתי לחדר, שמתי על עצמי מכנסיים, וכשחזרתי המומה - סיפר לי הגבר הנבוך שהוא אביו של השותף. אז כן, לכל המשפחה היו מפתחות לדירה, שאני מניחה שהתרבו עם הזמן, ואני הפכתי יותר ויותר לאורחת ששואלת 'סליחה, אפשר בבקשה את החלב?' מהאחות בת ה-16, שמצדה עונה לי אחרי המזיגה לתוך קערת קורנפלקס 'סורי, נגמר'. מזל שזה זיכרון ישן", מסכמת מאיה, "היום אני יכולה לצחוק על זה ולחבק חזק את הדירה שאני גרה בה עם השותפה הכי טובה בעולם - עצמי".
"הדירה הייתה כמו קומונה שמחה"
גם עומר (שם בדוי) בת 31 מתל-אביב עברה לא מעט דירות בחייה וחלקה אותן עם שלל שותפים. "בדירה הראשונה שלי התגוררתי עם שני שותפים, לאחד מהם הייתה חברה. ורק אחרי שעברתי גיליתי שאותה חברה עזבה כבר את הדירה שלה, ולמעשה קיבלתי שלושה שותפים במקום שניים - בלי ששאלו אותי. החברה, מיותר לציין, הייתה מתארחת אצלנו חופשי וכמובן ששכר הדירה התחלק בשלושה ולא בארבעה".
בדירה השנייה, אומרת עומר, היא גילתה אחרי שכבר חתמה על החוזה שהיא עברה למעין קומונה שמחה: "כל יום התעוררתי לגלות מישהו אחר ישן על הספה בסלון בתחתונים, ואדי הגראס ריחפו תמיד בחלל הדירה", היא מספרת. "בדירה השלישית הייתה לי שותפה שאמרה לי שזה לא לעניין שחבר שלי בא לישון אצלי (פעם-פעמיים בשבוע), ושאם הוא רוצה לישון בתל-אביב - שייקח חדר בבית מלון. ובדירה הרביעית השותפה שלי הייתה זורקת את הפדים שלה בתוך שקית ניילון שעמדה על השיש במטבח, וכנראה לא ממש הבינה למה צריך מברשת בשירותים", היא מסכמת.
רן מציין כי המטרד, לפחות מבחינתו, היה לא רק הצלילים בבית. "נהגנו לשמור קופה קטנה במטבח עם כסף לקניות לבית. באחד המקרים, הפרטנר התורן עזב בבוקר ולקח איתו 150 שקל. אבל תכלס אני מבין אותו", אומר רן, "הוא הרוויח את זה ביושר".
מכשפה, שקיות במבה ומלא קסמי אוזניים
"היה לי שותף שהאמין שמכשפה רודפת אותו", מפתיעה שמרית (שם בדוי) בת 34 ממושב בדרום. "זה היה בתקופת הלימודים וחיפשתי דירה בנרות, ועד שמצאתי סוף סוף דירה לא היה אכפת לי מי גר בה. כשעברתי לדירה השותף סיפר לי שכשהיה צעיר פגש מכשפה. מה שהזוי זה שהוא היה רציני לגמרי, ובשלב מסוים חשב שגם אני מכשפה".
"חוץ מזה", מוסיפה שמרית, "הוא היה מלוכלך בצורה מפחידה: היה עושה כביסה ומשאיר את הבגדים בתוך המכונה 3 ימים. הוא מעולם לא ניקה, ואף הביא חתולה לדירה והחליט לשים את החול שלה ליד המיטה שלו. כל החדר שלו היה מלא בשקיות של במבה ואת קסמי האוזניים היה זורק על הרצפה. פעם אחת באו אלי חברים לדירה, ואחד מהם אמר לי שהוא שירת שירות קרבי בצבא והיה באוהל אב"כ שלוש שנים - אך מעולם לא נתקל בסירחון כמו הצחנה מחדרו של השותף".
שמרית אינה היחידה שמתלוננת על בעיות הגיינה אצל שותפים. אור (שם בדוי) בת 33 מהשפלה מספרת על שותפה שלא הייתה טורחת לשטוף כלים או לנקות את הבית. "זה עוד מילא", היא מסבירה, "אבל היא גם לא הייתה משלמת אף פעם את החשבונות בזמן - עד שהיו באים לנתק לנו את החשמל". לדברי אור, השותפה הייתה "הולכת עם חוטיני או אפילו בלי בתוך הבית ובמטבח", ובאותה נשימה מוסיפה שהשותפה "הייתה לוקחת לי בגדים בלי לשאול. היא הייתה נכנסת אליי לחדר ומשתמשת במחשב שלי בלי לשאול או ליידע וגומרת את האוכל שלי".
"הייתה לי שותפה פשוט פסיכית", מספר גל (שם בדוי) בן 33 מבת ים. "גרתי בדירה עם שתי שותפות, ולאחת מהן היה טלפון שהמטען שלו היה צריך להתחבר לראוטר. הראוטר בדירה היה שלי, אך הסיכום היה שהוא יהיה מונח בחדר שלה - וכך היא יכולה הייתה להטעין את הטלפון". גל מציין שהשותפה הייתה "פרזיטית מוחלטת שלא ניקתה אף פעם את הבית".
לדבריו, כשהחליט לעזוב את הדירה, ביקש ממנה לנתק את הראוטר שהיה ממוקם בחדרה - ולהביא לו אותו. "כמובן, בהיותה עצלנית, היא סירבה ואמרה לי שאני צריך לעשות את הפעולה הפשוטה הזו. אז ניתקתי את הראוטר, לקחתי את כל הכבלים ועברתי דירה", הוא אומר. "בדיעבד גיליתי שבטעות לקחתי איתי את המטען. כמה ימים לאחר מכן קיבלתי ממנה SMS נזעם שדורש להחזיר את המטען ואיום כי היא תתלונן עלי במשטרה. את המטען החזרתי בדואר רשום, אך השותפה מימשה את האיום שלה - ובאמת פנתה למשטרה בגין גניבה. המשטרה, מיותר לציין, מעולם לא פנתה אלי בנושא".
את שאול (שם בדוי) בן 30 פלוס מחיפה דווקא כן זימנו למשטרה. "הייתה לי שותפה שיצאתי איתה תקופה קצרה, אך בשלב מסוים הקשר הרומנטי נגמר", הוא מספר. "היחסים שלנו פחות או יותר עלו על שרטון וכנראה שהיא לא ממש התגברה עלי, וכשיום אחד מישהו גנב לה את הטלפון מהדירה - היא הגישה נגדי תלונה במשטרה בטענה שאני זה שגנבתי לה את הטלפון. התקשרו אלי מזיהוי פלילי ואני ניסיתי להסביר שהבחורה פשוט רוצה להתנקם בי. אחרי שבועיים היא כבר עזבה, אבל כמה חודשים לאחר מכן עוד הייתי צריך להתייצב במשטרה כדי לעבור פוליגרף. עברתי אותו כמובן - אבל זו הייתה חוויה מלחיצה".
"יש לך בגדים יפים? את יכולה להיות השותפה שלי"
נשאלת השאלה אם אפשר להקדים תרופה למכה לפני שחותמים על חוזה שכירות ועוברים להתגורר עם שותף "מהגיהנום". אחד הפתרונות לכך הוא בדיקה באתרי שיתוף גולשים או בלוחות נדל"ן. כך, למשל, באתר סיטי וול, המאפשר שיתוף והעברת אינפורמציה, גולשים שחוו אכזבות ועוגמת נפש מדירות שעלו באתרים אחרים - מספרים על השותפים שהיו להם.
אחת הגולשות סיפרה כי היא חלקה דירה עם שותף, שסבתו הסובלת מאלצהיימר התגוררה בדירה בקומה מעל באותו הבניין. לדבריה, בכל יום הייתה הסבתא יורדת למטה ונדהמת מחדש לגלות שהנכד שלה מתגורר עם בחורה זרה. השותפה, מצדה, הייתה צריכה בכל פעם מחדש להסביר לסבתא שהיא "רק" השותפה לדירה של הנכד.
בלוח winwin לחיפוש דירות מצאנו דרישות הזויות לשותפים שיכולות לבאר לכם מלכתחילה באילו טיפוסים מדובר - לפני שאתם נכנסים לדירה. כך, למשל, באחת המודעות לחיפוש שותפים כתב הדייר כי "אין סיכוי שאסכים שתשאירו לי שערות בכיור ובאמבטיה", ודייר אחר הבהיר לשותף העתידי: "כשאתה שוטף כלים, אתה חייב להקפיד לנקות גם את הכיור משאריות". במודעה אחרת אחת הדיירות הייתה מקורית במיוחד וכתבה: "דרושה שותפה שמתלבשת יפה - כדי שנוכל להחליף בגדים".
גם לכם יש שותפים הזויים במיוחד? אתם מוזמנים לפנות אלינו בפייסבוק או באמצעות הדואר האדום
לפנייה לכתב/ת 
