שר בלי מוסר

גדול וקטן הם עניין של פרספקטיבה, בדיוק כמו "מרכזי" ו"שולי": תלוי מאיפה מסתכלים. לישראל יש שורה של חוקים מפותלים הנוגעים למה אסור ומה מותר לנבחרי ציבור לעשות עם כסף, בין אם זה הכסף שלהם או של אחרים שתרמו עבורם כשלא היה מותר לתרום, בין אם הושג ביגיע כפיים או בעצימת עיניים.

אל תוך מה שהתקשורת קראה לו "התיק המרכזי" בפרשת ליברמן, נותבו חשדות לעבירות בענייני כסף. אלה עבירות מפותלות ויצירתיות, קלות וחמורות מבחינת העונש, נמדדות במיליוני דולרים וחובקות עולם מבחינת המאמצים לאתר עדים ולהביאם לדיון. כל זה, הודה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לא הבשיל לכלל כתב אישום.

עוד עדכונים על תיקי ליברמן:

מדינת ישראל נגד ליברמן: קידם את המדליף

התיק הגדול נסגר: "יקרא הציבור וישפוט"

ליברמן: אני לא חייב להתפטר, רוצה משפט מהיר

11 שנים, עדים שמתו והחלטה אחת. תיק ליברמן

פרקליטי ליברמן: "אין סיבה להעבירו מתפקידו"

נס לא קרה לנו. ליברמן מדליק נרות באירוע של "ישראל ביתנו" (צילום: מוטי קמחי)

וכל זה, למרות החקירה הארוכה ועינוי הדין הוודאי שנגרם לליברמן, הוא בעיניי תיק קטן מאוד: מבחינת הציבור ושיטת הממשל, ההשחתה השלטונית והדמוקרטיה המתפוררת - התיק החשוב באמת מצוי בחשדות למרמה והפרת אמונים שכן הבשילו לכתב אישום פשוט, ברור וחד-משמעי. התיק ה"קטן" הוקטן עוד היום במאמץ מילולי מרוכז של ליברמן ודובריו, ובכללם ראש הממשלה, לנפנף אותו כשטות טכנית של משפטנים: "העניין", על-פי לשכת ראש הממשלה, "פרשת השגריר" על-פי ליברמן, "התיק השולי" על-פי עורך דינו, וגם "עניין של שגריר", שוב על-פי ליברמן.

אלא שמחוץ למכבסת המילים, זה עניין של כולנו. יש לציבור הישראלי עניין בשלטון נקי משחיתות או לא? יש לו עניין בתום הלב של מנהיגיו? יש לו אינטרס מובהק בכך שמה שיוצא מפיהם הוא דבר אמת, מה שנעשה בלשכותיהם הוא הוגן, וכוחם והשפעתם מופעלים לקידום טובת המדינה אבל לא לטובת מקורביהם? שיקום מי שחושב אחרת.

יש לציבור עניין גדול, עצום אפילו, בכך שהמשטרה תפעל את פעולתה מבלי שאישי ציבור נחקרים יקבלו לידיהם מידע על הפעולות הללו? ברור: השגריר בן אריה עשה טובה לחבר ונתן לו מידע חסוי על חיקור דין שאמור היה להתבצע בחו"ל. הוא הועמד לדין, הורשע בהפרת אמונים, נידון לארבעה חודשי עבודות שרות. עד כאן "פרשת השגריר". לא על כך עומד ליברמן לדין.

הדמוקרטיה הערכית כאות מתה

פרשת ליברמן גדולה בהרבה: לכאורה, בשעה שהוא מהתל במשטרה ומחזיק בידו מידע על חקירתו שלו, תרם ליברמן ביודעין לקידומו של החבר שעשה טובה. הוא לא סיפר לאיש בממשלה על כך. הוא שמר על זכות השתיקה כלפי ועדות מינויים ובלבד שלבן אריה לא יהיה אינטרס לפתוח את הפה ולספר מה קרה ביום אחד ב-2008, כשליברמן - שלא היה אז שר - קיבל לידיו פרטים מחקירה.

פרשת ליברמן היא סימפטום של החולי הכי קשה בפוליטיקה הישראלית, זה שבגללו שיעור המצביעים הולך ופוחת, האמון הציבורי בנבחריו הולך ומתאייד, והדמוקרטיה הערכית נשארת אות מתה בספרי מולדת של כיתה ד'. התיק ה"גדול"? סתם עבריינות כלכלית.

אבל ליברמן בטוח ששכנע אתכם שפרשת ליברמן היא גחמה זעירה של משפטנים דווקנים, ושבגלל דבר כזה אולי לא צריך להתפטר, מי יודע: ובכן, בג"ץ יודע. כבר מחר יונחו לפתחו עתירות חוצבות להבות עם ציטטות מופלאות מפרשת דרעי ופנחסי, שם קבע בית המשפט שלא רק טיבה המשפטי של העבירה, אם היא קלה או חמורה בעיני החוק ועל פי העונש המוצמד לה, אלא גם אופי הפגיעה בציבור ובאמונו צריכים להכריע בשאלת ההתפטרות.

הפרת אמונים היא עבירה מתועבת של נבחרי ציבור כלפי כולנו: גם אם נתניהו מוחל עליה, גם אם ליברמן מזלזל בה, גם אם היועץ המשפטי לא מתייחס אליה כאל "התיק המרכזי", עוד יש שופטים בירושלים, והם שאולי יגידו לליברמן להתפטר, כי לא עשה זאת בעצמו.