דניס רוס: יש בסיס לשוב למו"מ ישראלי-פלסטיני
מי שכיהן כיועץ הבכיר של אובמה למזה"ת, ממשיך לדחוק בצדדים לשוחח. לדבריו, כשנתניהו ואבו מאזן מצהירים על נכונותם לדבר בלי תנאים מוקדמים, "זה הבסיס להשיבם לשולחן המו"מ ובינתיים לדרוש מהם לא לנקוט צעדים נוספים", הוא אומר בראיון מיוחד ל-ynet
דניס רוס מזהיר את ישראל והפלסטינים, וגם את הבוס שלו לשעבר הנשיא ברק אובמה, מהסכנה הגדולה של היעדר שיחות מדיניות - ואפילו לשם הדיבורים בלבד - עד לאחר הבחירות בישראל. כל זאת על רקע הקרבות המילוליים בתקופה האחרונה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא הרשות אבו מאזן, כשהנשיא אובמה טרוד בנושאים בוערים אחרים ואינו ממהר להטיל את כובד משקלו בשלב זה.
כל עדכוני הבחירות - באתר הבחירות של ynet
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
אחרי עשרות שנים שבהן כיהן תחת ממשלים רפובליקניים ודמוקרטיים, לפני שנה החליט דניס רוס לוותר על תפקיד בכיר במועצה לביטחון לאומי ולעזוב את הממשל. אבל מתברר שהממשל לא עזב אותו. הדיפלומט הוותיק מדבר בזהירות כאילו הוא עדיין שם, כאילו בכל רגע תגיע שיחת הטלפון מהנשיא שיבקש ממנו לחזור למזרח התיכון. אך בראיון מיוחד ל-ynet הוא מבהיר שאין לו עניין בכך: "הם יכולים למצוא אנשים אחרים שיכולים לעשות את זה מלבדי. ברור שאם אתבקש - אתרום".
רוס היה שם. הוא יודע שבסכסוך הישראלי-פלסטיני אין ואקום. בראיון שנערך עמו במשרדו במכון וושינגטון למזרח התיכון, שם הוא משמש יועץ בכיר, הוא לא מסתיר את דאגתו העמוקה. האיש שהשקיע בתהליך הישראלי-פלסטיני כמעט את כל חייו הדיפלומטיים, רואה איך הכול יורד לטמיון.
ישראל רוצה לשמור על אופייה היהודי?
לדידו, אין דבר כזה שחלון ההזדמנויות נסגר כי "אין אלטרנטיבה. אתם לא יכולים לסלק את הפלסטינים. הפלסטינים לא יכולים לסלק את הישראלים. יש שעון דמוגרפי שמתקתק. תסתכל על המספרים: 1.4-1.5 מיליון פלסטינים בעזה. 2.5-2.6 מיליון פלסטינים בגדה. מספר הערבים בישראל הוא 1.3 מיליון. צרף את המספרים והשווה ל-7 מיליון יהודים ישראלים", הציע. "הסתכל על שיעורי הילודה. אם ישראל רוצה לשמור על אופייה כמדינה יהודית, כבית לעם היהודי, איזה פירוש יהיה לכך אם הרוב היהודי יתכרסם עם הזמן? בשלב מסוים הוא עלול להפוך למיעוט. מה זה אומר על ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית? הרי זה היה החלום הציוני", הזכיר רוס, ומציע לחשוב "אפילו על אפשרות של רוב יהודי של 55 אחוז לעומת 45 אחוז פלסטינים".
בנוגע להגדרה של "מדינת אפרטהייד" מבהיר השליח לשעבר למזרח התיכון כי "ישראל אינה מדינת אפרטהייד. אפרטהייד זו אידיאולוגיה, שבה מיעוט קטן ביותר שלט בצורה שיטתית על רוב גדול כדרך חיים". אבו מאזן השתמש בנאומו בעצרת האו"ם בהאשמה שישראל מנהלת מדיניות של אפרטהייד וטיהור אתני. "זה רע", הגיב הדיפלומט הוותיק.
הישראלים שומעים את דבריו של אבו מאזן באו"ם, סופגים רקטות מעזה, מסיקים את המסקנה והולכים ימינה.
"השאלה היא בסופו של דבר מהו האינטרס הישראלי. כשראש הממשלה נשא נאום שבו אמר ששלום עם הפלסטינים הוא לא טובה לפלסטינים, תוך שהבהיר שישראל לא תהיה מדינה דו-לאומית - אלו הם אינטרסים של ישראל. אתה לא יכול לעשות שלום בעצמך, זו עובדה. ואני לא רוצה לראות את ישראל נדחפת לעוד צעדים חד צדדיים, כי אלה מובילים לעוד צעדים חד צדדיים. אבל הגיוני לראות מה אפשר לעשות עם הצד השני. אני חושב גם שהגיוני לשמור על רמת מוסר גבוהה. זהו אינטרס ישראלי גם כדי למצב את עצמה מבחינה בינלאומית".
רוס פרסם לאחרונה מסמך שמפרט 11 צעדים בוני אמון בין הצדדים. בחיוך מר הוא הודה שכעת מדובר כבר ב-16 צעדים. "זוהי אג'נדה לדיבור בין הצדדים. כששני הצדדים נפגשים כיום, הם מדברים זה מעבר לראשו של זה. כשהציבור שלך לא מאמין, אתה מדבר אליו ולא אל הציבור בצד השני. מבחינתי מה שצריך לעשות עכשיו זה לבנות מחדש אמון. הפלסטינים רואים את עצמם כקורבן, והישראלים רואים עצמם כמי שתמיד נותנים ואף פעם לא מקבלים תמורה. צריך להתמודד עם שתי ההשקפות הללו".
על הנשיא אובמה אומר רוס, ששירת כיועץ הבכיר שלו למזרח התיכון בבית הלבן, כי "הנשיא יהיה מוכן לפעול, אם יחשוב שניתן לעשות משהו. הרעיון שארה"ב תעשה משהו אם הצדדים לא מסוגלים לעשות כלום, הוא מרשם לכישלון". לדבריו, אובמה "עסוק בנושא האיראני, הסורי והמצרי הדורשים מאמץ רב. הוא ממתין לממשלה ישראלית חדשה כדי לראות עם מי עובדים".
אבל אם זה היה תלוי ברוס, הוא היה מחזיר מיד את הצדדים לדיבור ישיר. "אבו מאזן אמר שהוא הולך לאו"ם ואנחנו התנגדנו, אבל הוא הבהיר שאחרי האו"ם הוא יחזור למו"מ בלי תנאים מוקדמים. ראש ממשלת ישראל אמר שהוא מוכן לדבר בכל זמן, בלי תנאים מוקדמים. זה הבסיס לומר לצדדים להסכים לחזור לשולחן המו"מ ובינתיים לדרוש מהם לא לנקוט צעדים נוספים שיקשו עוד יותר. האג'נדה לשיחות מבוססת על שני הנאומים של הנשיא אובמה במאי 2011".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
