המיתון באיטליה: צעירים פולשים לבתים נטושים
שיעור האבטלה בקרב הצעירים האיטלקים עומד על יותר מ-35%, פי 3 מהשיעור הכולל באוכלוסיה. לכן, רבים מהם מתקשים להתמודד עם עלויות הדיור ומוצאים פתרונות קיצוניים, ביניהם פלישה לבתים נטושים והקמת קהילות תומכות בתוכם
כשמריה-אנג'לה שיינה עברה לרומא מדרום איטליה לפני 11 שנים, כל מה שהיא קיוותה לו הוא חיים פשוטים, גג מעל ראשה ובית בו תוכל להקים משפחה. לאחר שהיא ובן זוגה, הנוק מולוגטה, פוטרו מעבודתם כמוכרים בחנויות, לפני כחצי שנה כחלק מההאטה הכלכלית באיטליה, היא החליטה שיש רק דרך אחת להשיג את מה שרצתה: לעבור לבניין נטוש.
"הכל נהיה יקר יותר, לא רק החשבונות, ולא הצלחנו לסיים את החודש", אמרה שיינה המתגוררת בבניין הארכיון הציבורי הנטוש, בפאתי רומא.
"אחרי הלילה הראשון כאן התעוררתי בבוקר וחשבתי, איזה יופי. אני לא צריכה לשלם שכר דירה יותר. אני לא צריכה לדאוג איך מסיימים את החודש".
הפתרון הקיצוני משקף את הבעיות שבפניהן עומדים הצעירים באיטליה, מהגרים ואזרחים המתקשים לשרוד במיתון שפוקד את איטליה בשנה האחרונה.
ראש ממשלת איטליה, מריו מונטי, העלה את המסים וקיצץ בהוצאות הציבוריות בניסיון להפחית את החוב העצום של איטליה. צעדים אלו אמנם ריצו את המשקיעים אך העמיקו את ההאטה בכלכלה השלישית בגודלה בגוש האירו, ופגעו בצרכנים ובעסקים בצורה קשה.
שיעור האבטלה בקרב הצעירים האיטלקים עומד על יותר מ-35%, פי 3 מהשיעור הכולל באוכלוסיה. החברות לרוב מציעות לצעירים חוזים זמניים עם הטבות מוגבלות, מה שמוביל אותם לגור בבית הוריהם או לעזוב לחו"ל.
עבור העם האיטלקי, ההעלאה במסים נגסה בהכנסות האישיות, שהחלו להדלדל כבר קודם לכן. הצרכנים צמצמו בקניות, ואילצו חנויות רבות לסגור את שעריהן, מה שדחף אנשים כמו שיינה ובן זוגה אל מעגל האבטלה.
שיינה, מצידה, אומרת כי היא איבדה לחלוטין את האמון בפוליטיקה במדינה. היא חלק מחצי מיליון איטלקים שאומרים בסקרים כי עדיין לא החליטו למי או אם בכלל להצביע בבחירות הקרובות.
האם כמות הפלישות לבתים בעלייה?
לטענת מועצת העיר רומא, ידועים כ-2,850 נכסים המאוכלסים באופן בלתי חוקי על ידי סקווטרים (פולשים לבתים נטושים), אך היא לא להוטה לתת מידע השוואתי לעומת שנה שעברה. דוברת מטעם המועצה אמרה רק כי הרשויות פינו סקווטרים מ-176 נכסים בשנת 2011, לעומת 157 בשנת 2007.
לדברי שיינה, בהתחלה הביעה ספק באשר למקום מגורים מאולתר שכזה. היא ובן זוגה, ממוצא אתיופי, חולקים את הבניין עם עוד 140 משפחות, בעיקר מהגרים ממדינות כמו תוניסיה ואקוודור. לדבריה יותר ויותר אנשים משתתפים בפגישות הדיירים ויותר אנשים מבקשים לעבור אל הבניין.
למרות בעיות כמו שכנים רועשים, תקרות דולפות ושירותים משותפים, לאווירה הקהילתית ישנם יתרונות. "מעולם לא תהיה רעב כאן. תמיד יש מישהו ששואל ודואג", לדבריה.
הבניין כולל חדר משחקים לילדים, אולם למסיבות וכנסים, כלים לניקוי ועצי חג מולד מקושטים במסדרונות.
על אף שהיא ובן זוגה לא ייקחו חלק בבחירות הקרובות, הם מקווים שתיבחר ממשלה בעלת אופי שמאלי, שתפגין סימפטיה כלפי הקשיים בפניהם עומד הדור הצעיר במדינה.
"שמעתי משהו על זה שאיטליה יוצאת מהמשבר. אבל כל החברים שלי פוטרו, ואני לא חושבת שהמשבר נגמר", לדברי שיינה. "בסך הכל אנו רוצים חיים פשוטים, שלווים, לגדל ילד. אך החשש שלי הוא שהדברים לא ישתנו, ואני לא אצליח לחיות את החיים שכל-כך רציתי".
לפנייה לכתב/ת 
צילום: גילי סופר
מומלצים
