בילי קריסטל: "יש המון לחץ בלהיות מצחיק"
אחרי הפסקה ארוכה, חוזר בילי קריסטל בן ה-64 למסך הגדול עם הקומדיה "מהפכה בבית". בראיון הוא מתלונן על ההתעלמות של הוליווד מקהל מבוגר, ומודה על רתיעתו מהרשתות החברתיות: "פעם היו ארבעה מבקרים, היום יש 40 מיליון. זה לא נעים"
בילי קריסטל לא השתנה כמעט. השיער אולי טיפה יותר דליל ועל פניו נראים קמטים דקים אבל חוץ מזה, הוא נראה אותו דבר כמו לפני 23 שנים ב"כשהארי פגש את סאלי" - סרטו הנודע של הקומיקאי האמריקני הוותיק, שהופיע גם ב"תעצרו את העיר אני רוצה לרדת", "אמריקה מאוהבת", "בוא נדבר על זה" ועוד. אבל משהו קרה לקריסטל, וכבר עבר כמעט עשור מאז שנראה על מסכי הקולנוע.
עכשיו הוא חוזר עם "מהפכה בבית", קומדיה משפחתית חדשה בכיכובו ובהפקתו, בו הוא מגלם את ארטי (קריסטל), שביחד עם אשתו (בט מידלר) לוקחים חסות ל שלושת נכדיהם לשבוע, שעה שההורים הקרייריסטים (מריסה טומיי וטום אוורט סקוט) לוקחים פסק זמן. הבעיות מתחילות כשהתנהגות הילדים, שרגילים לחינוך וערכים של המאה ה-21, מתנגשת חזיתית עם שיטות החינוך הישנות של סבא וסבתא.
"החיים שלי התחילו את הסרט" מספר קריסטל בן ה-64 בראיון, "יש לי שלושה נכדים, ועוד אחד בדרך. אשתי ואני שמרנו על שתי נכדות שלנו כשבתי ובעלה נסעו. היה נהדר, אבל מאוד מתיש. ביום השביעי נחתי ובאתי למשרד ואמרתי 'הנה הסרט: סבא וסבתא עושים בייביסיטר על שלושת הנכדים שלהם'. העניין הוא שעם הנכדים, הכל צריך להיעשות בטון הפסיכולוגי המתאים, כי אתה לא באמת רוצה שתהיה סיטואציה שהם לא יאהבו אותך".
"איך אפשר להתעלם מזקנים בקולנוע?"
חמש שנים - זה פרק הזמן שלקח לקריסטל להביא את הסרט למסך. הסיבה לדעתו נובעת מכך שהוא הגיע לאיזה גיל שהאולפנים כבר לא בטוחים שיש לו ולסרטים שהוא עושה קהל. "אני לא ממש מבין למה", הוא אומר. "ב'מלון מריגולד האקזוטי', הדמויות מבוגרות ממני בהרבה, והסרט המקסים הזה הצליח לגעת בכל כך הרבה אנשים והביא המון קהל. יש 77 מליון אנשים מעל לגיל 60 בארצות הברית. כל עשר דקות רבבת אנשים מגיעה לגיל 60. וזה לא סתם מספר שאני זורק, זה מוכח. איך אפשר להתעלם מהקהל הזה בקולנוע?".
כדי להצליח ולהגיע יותר לקהל המטרה חיבר אליו קריסטל את מידלר, אותה הוא מכיר שנים רבות. "אף פעם לא יצא לנו לעבוד ביחד, מה שנראה לכולם מאוד מוזר, כי אנחנו מין שילוב טבעי שכזה. כשבט הגיעה לפגישת עבודה ראשונה, זה נראה כאילו שאנחנו נשואים. היא אכלה לי מהצלחת, לא נתנה לי להזמין, הסיעה אותי הביתה, לא נתנה לי לנהוג, זה הרגיש מאוד נוח. לשנינו יש תחושה של תעשיית בידור ותיקה שכבר לא קיימת לצערי, אז זה היה כמו זוג של נעלי בית ישנות. ידעתי מתי לדבר ומתי לא. היתה לנו חלוקת תפקידים ברורה בעת הצילומים והיתה סבלנות ענקית".
דמותו של ארטי מאוד דומה לקריסטל. הוא סבא, והוא גם מכור לבייסבול. קריסטל עצמו היה כוכב בייסבול בתיכון, אבל האהבה הזו שתמיד מלווה אותו, לא התפתחה למשהו מעבר לכך. "זה בעיקר לא יצא, כי זה לא נועד לקרות. אחד ההישגים הגדולים בחיים שלי הוא שיצא לי לשחק עבור היאנקיז פעם אחת. בגיל 59 הוחתמתי ליום אחד על ידי הקבוצה לרגל יום הולדתי ה-60 שחל למחרת. זו היתה המתנה הכי גדולה מבחינתי, וזה הספיק לי.
בילי קריסטל במדי הניו יורק יאנקיז
"היה לי חשוב לתת לארטי סיפור שלם כזה, כדי שבאמת יבינו אותו, שתהיה לו המון תשוקה למה שהוא עשה. לי יש המון תשוקה לבייסבול אז הפכתי את ארטי לכרוז של קבוצה, לקול שלה".
"מהפכה בבית" מתחיל כשארטי מאבד את מקום העבודה שהוא כל כך אוהב, דבר שמאפשר לו לקחת שבוע ולבלות אותו עם המשפחה. בסצינה בו הוא מפוטר, אומר לו מנהל צעיר שיושב מולו שארטי כבר לא רלבנטי. הוא לא יודע מה זה טוויטר, לא משתמש בפייסבוק, לא עומד בדרישות של העולם המודרני. מנגד קריסטל, כן מצליח להישאר מעודכן. "אני בטוויטר, אבל אני לא ממש משקיע בזה", הוא מספר. "כשהנחיתי את האוסקר צייצתי כל יום במשך חודשים, אז היו לי עוקבים ("followers"). פעם פשוט היינו קוראים לזה מעריצים, היום זה עוקבים וזה הופך אותך למשהו עם כוח".
"יש המון לחץ בלהיות מצחיק, אז אני לא עושה את זה לעיתים קרובות. יש כמה כאלה שהם ממש טובים בזה. סטיב מרטין הוא צייצן בחסד. הוא מת על זה, וזו דרך נהדרת לתקשר עם האנשים שלך. אני לא מפחד לצייץ משהו רע, כי אז העוקבים שלי לא יעקבו אחרי יותר".
קדחת האוסקר מאחוריו
קריסטל, שהנחה את טקס האוסקר תשע פעמים רצופות, לא בטוח שישוב להנחות אותו בפעם העשירית, גם אם יבקשו זאת ממנו. "אם ירצו שאשוב, ואם ארגיש שיש לי משהו חדש שאני יכול לעשות, אולי. מדובר בהמון עבודה. מהרגע שהסרטים מועמדים, ועד לרגע בו אני מסיים את המופע ב'לילה טוב לכולם', עוברים כמה חודשים טובים של לחץ.
"זה כמו להתעורר כל בוקר עם מישהו שאתה לא רוצה להתעורר איתו. כל בוקר הלחץ של לכתוב בדיחות חדשות. העולם צופה והעולם קשוח, ואתה לא יכול לרצות את כולם. היום בעולם של רשתות חברתיות, אתה לא יכול לרצות אף אחד. כל מי שיכול ללחוץ send נעשה מבקר. פעם היו ארבעה מבקרים, היום 40 מיליון. זה לא נעים".
חלמת אי פעם לזכות באוסקר?
"אין אחד שנכנס לעולם הזה, ולא חולם על כך שיום אחד הוא יעשה תפקיד שיהיה מספיק טוב כדי לזכות באוסקר. כל כך קל ליפול לזה. אני זוכר שהזכירו אותי כמה פעמים כמועמד על 'כשהארי פגש את סאלי'. זה היה בשנה הראשונה שהנחיתי את הטקס. היה מבקר שהזכיר אותי כמועמד פוטנציאלי. אני זוכר שנגסתי בזה כמו דג בפתיון. למחרת, כשהמועמדויות הוכרזו ולא נכללתי אז היתה אכזבה גדולה, שלוותה אחר כך בכעס גדול שנשאבתי לתוך זה. זו לא מטרה מאוד גדולה שלי".
הטריילר של "כשהארי פגש את סאלי". מועמדות מדומת לאוסקר
"הדרך להתמודד עם האבל היתה להופיע"
אביו של קריסטל היה מהמייסדים של תקליטי קומודור גדל אל תוך תעשיית הבידור עם אנשים אותם הוא העריץ. כילד פגש ידוענים רבים שביקרו בבית הוריו, ביניהם בילי הולידיי, פי.ווי. ראסל ואדי קונדון. את הקריירה שלו הוא התחיל כסטנדאפיסט וחימם מוזיקאים רבים, ובהם ברי מנילו. משם הוא המשיך לטלוויזיה, ולתפקידים ב"הכל נשאר במשפחה", "בועות" (בה גילם את דמות ההומו הראשונה בטלויזיה האמריקאית), הוא הפך לקבוע ב"סאטרדיי נייט לייב", ואז הגיע הפריצה הגדולה שלו לקולנוע עם "כשהארי פגש את סאלי".
בעשר השנים האחרונות עם זאת, הוא בקושי נראה על מסך הקולנוע, והשקיע את מרב זמנו ביצירת הצגת היחיד שלו "700 Sundays" על במות ברודוויי. "הייתי מאוד עסוק עם לא לעשות כלום בעשר השנים האחרונות", הוא אומר, "ההצגה היתה באמת כל שרציתי לעשות. התשוקה שלי ליצירה הזו, האופי האוטוביוגרפי שלה, והכיף שבעשייה שלה הספיקו לי".
קטע מתוך "700 Sundays" של קריסטל
"לא התחשק לי לעשות יותר סטנד-אפ, וההצגה היתה דרך נהדרת להתחבר לקהל", הוא מסביר, "אבל זו גם היתה הדרך שלי לספר סיפור מצחיק, ונוגע על תקופה די נוראית בחיי. בשנות החמישים לחיי איבדתי המון אנשים שקרובים אלי, כולל את אמא שלי. בדרך הגיע ה-11 בספטמבר, ופשוט הייתי באבל נוראי. הדרך שלי להתמודד תמיד היתה להופיע, אז התחלתי לכתוב את המופע. לא באמת רציתי לעשות משהו. היו לי כל מיני הצעות לעשות סרטים, אבל אף אחד הם לא נראה לי נכון או טוב מספיק, וגם לא הייתי במצב רוח המתאים עד לסרט הזה".
אתה עוקב אחרי הקומיקאים הצעירים יותר? את מי אתה אוהב?
"אני אוהב את סשה בארון כהן. הוא פשוט אמיתי. 'בוראט' היה הברקה לדעתי, גאונות ממש, ויש מקום לכל מיני סוגים של הומור. סת' מקפרלן מגניב. הסדרה של לואי. סי.קיי היא הטובה ביותר בטלוויזיה, בעיקר כי פשוט נותנים לו לעשות מה שהוא רוצה. לא מנסים לשלוט לו באמנות. הוא כותב ומביים את הסדרה, והיא הדבר האמיתי, אני לחלוטין מעריץ אותו".
בניגוד לשנים האחרונות, הפעם קריסטל לא מתכוון להשקיע ב"לעשות כלום". בקרוב יוציא ספר אוטוביוגרפי, וחושף שגם סרט המשך ל"מהפכה בבית" עומד על הפרק. חוץ מזה, הוא יופיע בקיץ כמדובב בסרט "Monsters University" - סרט ההמשך של "מפלצות בע"מ" של דיסני.
"הסרט הזה הוא פשוט מצחיק ומקסים ברמות שלא נראו", הוא מבטיח. "זה פריקוול. המפלצות בקולג', והן בנות 18, ואנחנו נראים צעירים יותר. לדמות שלי יש גשר על השיניים. הסיפור הוא על המסע לגילוי עצמי של שתי המפלצות שרוצות להיות מפחידות יותר ולעבוד ב'מפלצות בע"מ'. יש בסרט לב מאוד גדול והמון הומור. בדיוק כמוני".
