סופר תלת מימד: הטכנולוגיה שמאחורי ההוביט
בשבוע שעבר עלה לאקרנים סרטו החדש של פיטר ג'קסון - ההוביט. לראשונה בתולדות הקולנוע הופק סרט הוליוודי ב-48 פריים לשניה. מה זה אומר ומה היה דרוש כדי שנוכל לצפות בסרט כפי שג'קסון רצה?
סרטו החדש של סר פיטר ג'קסון (כן הוא באמת סר), במאי טרילוגיית שר הטבעות - ההוביט יצא לאקרנים בשבוע שעבר והביא איתו טכנולוגיה חדשה לאקרנים - High Frame Rate. מה המשמעות של תלת ממד בקצב חשיפה גבוה?
עוד על קולנוע ב-ynet:
מרטין סקורסזה מעביר קורס מזורז בטכנולוגיה
"ההוביט": סיפור קטן, פספוס גדול
המקור
עוד מתחילת הקולנוע, סרטי קולנוע צולמו על גלילי פילם בקצב של 24 חשיפות או פריים בשניה. ממש כמו רוחב פסי הרכבת שנקבע על ידי רוחב הכרכרות, כך גם קצב הפריימים במצלמות המודרניות המשיכו על פי העבר. אחד האלמנטים החשובים לתחושה שסרט קולנוע נותן, הוא הקצב והמשקל שמהירות 24 פריים לשניה מקנה. בעוד שהמראה הוא חשוב לסרט, כך גם הנוחות לצופה. וסרט אקשן בתלת ממד הוא לא בדיוק הדבר הכי נוח לעיניים.
כדי להלחם בתופעות הבלבול הנפוצות הנגרמות בגלל קצב החשיפה האיטי, סר פיטר ג'קסון וגם במאי אוואטר - ג'יימס קמרון, החליטו לשנות את האופן שבו אנחנו צופים בתכני תלת ממד, עם הכפלת כמות הפריימים בשניה בסרטים החדשים שלהם ל-48.
תלת ממד נמצא בקולנוע, בכל מיני טכנולוגיות, עוד משנות ה-30, אך הפריצה המשמעותית החלה בשנות ה-50. למרות ההבטחה לקולנוע ריאליסטי ומיוחד, תוך כמה שנים ההתלהבות דעכה לאור בעיות חוזרות בסינכרון בהקרנה משני גלילי פילם בו זמנית, וחוסר בתשתית בבתי הקולנוע השונים.
מבחינת הקולנוע החשבון היה פשוט, מדפיסים פעמיים את הסרט, משתמשים בשני מקרנים אך מחיר הכרטיס נשאר זהה. ביחד עם המצאת הסינמסקופ (מסך רחב) התלת ממד חלף מקולנוע המיינסטרים. היו נסיונות להחזיר אותו לחיים אך רק כשהטכנולוגיה הבשילה בעשור הקודם היא אפשרה ליוצרי הסרטים להציג תלת ממד ריאלסטי ללא עיוותי צבע, ומשקפי קרטון לא נוחים.
למרות ההתקדמות המשמעותית בטכנולוגיית התלת ממד, יש לא מעט שעדיין מדווחים על כאבי ראש, סחרחורת ותחושה דומה למחלת ים הנגרמת להם כאשר הם צופים בסרטי תלת ממד רגילים. את הבעיה הזו בדיוק בא לפתור ג'קסון עם הצילום בקצב גבוה. על פי ג'קסון העיניים האנושיות פועלות במהירות של כ-60 פריים לשניה, ולכן 48 פריימים קרוב יותר לדרך שבה אנחנו רואים במציאות. בגלל שיש יותר חשיפות בשניה, עובר פחות זמן בין פריים לפריים ובכך מפחית משמעותית את הטשטוש האופייני לתנועת מצלמה מהירה.
דרקון בתלת ממד
ההישג הטכנולוגי נשען כולו על המצלמות של חברת RED. ג'קסון עשה שימוש במצלמה בגודל בינוני בשם Red Epic, זוהי מצלמה דיגיטלית המצלמת ברזולוציה של 5K כלומר 5120x2700 פיקסל או 14 מגה פיקסל. כמות פיקסלים כזו מעניקה תמונה מלאת פרטים שנראית היום מדהים ותמשיך להראות גם בעתיד עם בוא טלוויזיות האולטרה HD. לשם השוואה - Full HD
בטלוויזיות שנמכרות היום, הוא רק 1920x1080.
להבדיל מסרטים שצולמו בדו מימד ועברו תהליך בשם דימנצילזציה, שבו מוסיפים עומק בצורה מלאכותית (כמו ב-Alice in Wonderland), ג'קסון מצלם עם שתי מצלמות בתוך מתקן תלת ממד מיוחד.
בגלל גודלן של המצלמות ובעיקר העדשות, אין אפשרות להניח אותן אחת ליד השניה כמו העיניים שלנו, לכן הם משתמשים במראות. אחת המצלמות מביטה קדימה דרך מראה דו צדדית, כהמצלמה השניה ניצבת ב-90 מעלות מעליה ומביטה בהשתקפות שעל המראה. בכך ניתן להציב אותן צמודות, לשלוט במרחק בין העיניים ובכך להשיג תמונת תלת ממד טבעית לגמרי.
בהפקת הסרט ההוביט נעשה שימוש בלא פחות מ-48 מצלמות רד אפיק. המצלמה עצמה ללא עדשה שוקלת 2.2 קילו ונמכרת ב-22 אלף דולר. תוסיפו חבילת אביזרים והיא תגיע ל-45 אלף דולר. לעומת מצלמות פילם זה לא יקר בכלל. אם ההפקה הייתה מחליטה לצלם על פילם, הם היו משתמשים בכ- 6,705 קילומטר ממנו, שזה כמו המרחק בין ישראל לקצה המזרחי של רוסיה. הגמישות והיעילות שמצלמות דיגיטליות באיכות הזו מקנות, וביטול הצורך לפתח ולהעביר פילם לגרסה דיגיטלית ובחזרה, חוסך מאות אלפי דולרים וזמן בתהליך ההפקה.
מציאות אחרת
ישנן שלוש שיטות מרכזיות להקרנת תלת ממד: קיטוב, צמצמם אקטיבי והפרדה ספקטרלית. ביס פלנט למשל משתמשים בשיטת הקיטוב או פולריזציה. השיטה עובדת כך: הסרט מצולם עם שתי מצלמות, אחת לכל עין.
כשהוא מוקרן בבית קולנוע דיגיטלי עם מערכת כמו RealD של דולבי לתלת ממד, הוא מוקרן ממקרן אחד שמולו גלגל מיוחד המסתובב בסנכרון עם הסרט. הגלגל מכיל פילטר מקטב ה"מקודד" את גלי האור המרכיבים את התמונה בצורה מעגלית. עבור עין ימין הקיטוב הוא בסיבוב לימין, ובעין שמאל הקיטוב הוא בסיבוב לשמאל. כדי לפענח את האות, הצופה משתמש במשקפיים המכילים עדשות מקוטבות המאפשרות לאור המיועד לעין ימין להכנס לעין ימין, ובאותו זמן לחסום אותו מלהכנס לעין שמאל, ואותו דבר לעין השניה. וכך נוצרת האשליה של עומק.
בחלק מבתי הקולנוע שבהם מותקנים מקרנים של חברת כריסטי, אחת משלוש יצרניות מקרני קולנוע בעולם כולו. בהקרנת תלת ממד, הצופים רואים בפועל 144 פריימים לשניה באמצעות טכניקה הנקראת Triple Flashing. המקרן מהבהב לכל עין את התמונה שלוש פעמים ברצף. כלומר על כל פריים אחד שצולם לכל עין, המקרן מציג אותו שלוש פעמים, בכך מעלה את קצב ההקרנה, ומחליק את התמונה בצורה מלאכותית. בסרטי HFR שמהירותם כפולה, המקרן יבצע הבהוב כפול בלבד, בכך יסתכם ב-192 פריים לשניה ותנועה חלקה במיוחד.
יש לי כאב ראש
לאחר ההקרנות הראשונות שנעשו להוביט עלו דיווחים על כך שיש כאלו החווים את אותן תופעות שהתלוננו עליהן כשהתלת ממד רק חזר לקולנוע באמצע העשור הקודם. מעניין שכל פעם שיש טכנולוגיה חדשה יש גל טענות נגד, ואז אחרי שבועיים הוא נעלם כלא היה. כשאנחנו צפינו לא חווינו כל בעיה ולמעשה, ההקרנה הרגישה יותר טבעית ונוחה מאשר באיימקס 3D המקרין ב-24 פריים לשנייה. אילן שור מחברת תיאטראות ישראל, המפעילה את מתחמי יס פלנט ברחבי הארץ מוסר כי עד כה לא נרשם מקרה שבו צופה יצא במהלך הסרט והקיא.
ה-HFR מבטיח ואכן מקיים חווית צפייה ייחודית, זה כאילו אתה מביט על חלון ורואה את המציאות דרך המסך. מבחינת האולמות היה דרוש לעשות שינוי בחומרה ובתוכנה של המקרן כדי לאפשר את ההקרנה. הטכנולוגיה החדשה אגב, עוד לא זמינה לאיימקס בישראל ושם נסתפק ב-24 פריים לשניה.
איך הסרטים מגיעים?
הסרטים מיובאים לישראל על גבי כוננים קשיחים ייחודיים. גם אם במקרה תמצאו אחד כזה, לא תוכלו לחבר אותו למחשב ולצפות בסרט בבית. מדובר בפורמט מיוחד בשם Digital Cinema Print המתבסס על הפורמט JPEG 2000 שכמעט ואינו דחוס, והוא מכיל מרחב צבעים עצום. לדברי שור זהו עותק השווה למאסטר, כלומר אין כל הבדל בינו לבין העותק הראשון של הסרט.
הסרט מגיע מהכונן הקשיח אל המקרן דרך העתקה רגילה, ממש כמו דיסק און קי, או דרך רשת התקשורת הפנימית של הקומפלקס. לכל מקרן יש שרת משלו המאחסן את הסרטים. כדי לשים עוד מכשול בדרכם של הגנבים, הסרטים יפעלו רק עם השילוב המדויק של השרת הספציפי הזה, והמקרן הספציפי שלידו. חברת ההפצה של הסרט יודעת אילו מכשירים הולכים להפעיל את הסרטים שלה. את הסרטים מפעילים דרך ממשק מגע (לא מוצלח במיוחד) על גבי המקרן. פשוט בוחרים בסרט, מוסיפים לרשימת ההשמעה (ממש מדיה פלייר) ומפעילים.
בעבר עותק הפילם היה מגיע סמוך מאוד למועד ההשקה של הסרט. היום ניתן לנעול את הקובץ ולפתוח אותו רק ברגע ההשקה. איש הפלדה, הסרט החדש על סופרמן כבר נמצא במקרנים אך הוא נעול. ורק כאשר חברת ההפצה תחליט, היא תשלח אליהם מפתח דיגיטלי מיוחד המאפשר את הקרנתו.
איזה סאונד
הסאונד להבדיל מהקולנוע הביתי, לא מגיע דחוס בשיטה מיוחדת פשוט כי אין צורך. ביחד עם קובץ הווידאו ישנו פס קול נפרד לכל ערוץ בפורמט PCM לינארי, שמתנגן ישירות דרך המגברים של דולבי. יחידת הבקרה של האולם פשוטה יותר מכל רסיבר ממוצע בשוק. לוחצים על מקור הסאונד, והוא כבר מכוון את הווליום אוטומטית. אם תהיתם, כשאתם באולם והווליום לא טוב, ומישהו צועק "סאונד! לא שומעים!", אף אחד לא באמת שומע אתכם. חדר ההקרנה אטום ובעצמו רועש מכל המכשירים. לכן יש למקרין משקפיים ורמקול משלו, כדי שיוכל לראות אם ההקרנה תקינה. ביס פלנט בראשון סיפרו לנו שהם עובדים על להוסיף מוניטור כדי שיוכלו לשמוע בחדר הבקרה אם ישנה בעיה.
