דני ליטני: בואו שמעו שיר שלא שמעתי

השעה 5 לפנות בוקר ומוטל עליי לכתוב 300 מילים על השיר החדש שיוצא לאוויר היום, שאותו אני שר - ובעצם חוץ מהמילים והקצב, אין לי מושג ירוק איך הוא נשמע, "הפרעת קשב".

כשבא אליי קובי לוריא שחיבר את השיר, ושר לי אותו - אהבתי את המילים ואת הקצב אבל לא תפסתי את המנגינה. אשתי התמוגגה ואחותה שבדיוק התקשרה בסקייפ מפורטלנד יחד עם החבר שלה, מחאו כפיים

 על מסך המחשב בהתלהבות יתרה.

אמרתי לעצמי "בוא ננסה ללכת על זה". לוריא השמיע את השיר לדורי בן זאב שאהב מאוד ולקח על עצמו את כל האירגוניזציה של ההפקה. התרגשתי מאוד מרוח ההתנדבות של חברים טובים כמו אילן אביב שהעמיד את אולפן ההקלטות שלו לצורך העניין וניגן את גיטרת הבס, משה לוי הנפלא בקלידי ההמונד, אלון הלל ידיד ותיק, התנדב לתופים, קובי ניגן גיטרה - ונתן כהן תרם את המסטרינג.

מתרגש מההתגייסות. דני ליטני (צילום: צביקה גולדשטיין)

"הפרעת קשב" היא הפרעה דו צדדית: מצד אחד הפרעת הקשב שלי (לקוי שמיעה), מהצד האחר הפרעת קשב של הפוליטיקאים שלנו, שאינם, איך לומר בעדינות, קשובים לצרכי הציבור שלהם ועוסקים כרגיל במשחקי כיסאות. אני לא מכליל, יש כאלה שכוונתם טובה אבל אז כמובן הם חוטפים זובור מכל הצדדים וצריכים להתיישר לפי קו המנהיגים או לפרוש.

ליקוי השמיעה שלי לקח את מאור אוזניי והדבר החשוב ביותר בחיי - המוזיקה. וזו מכה שלא ברא השטן. מצד שני מסתבר שגוף האדם מפתח מיומנויות אחרות שעדיין מאפשרות לי להופיע, ובהצלחה אם תרשו לי להתגאות מעט. יש לי עכשיו ערב עם אריק סיני וערב משלי עם הגיטריסט גדי בן אלישע שהוא גיטריסט ענק - וגם כמו בן משפחה. אנחנו ביחד 20 שנה והוא משמש לי כאוזניים, ובוודאי עוד שנה שנתיים הוא ישמש כנראה כיתר האברים שלי.

הפרעת קשב

מילים ולחן: קובי לוריא

כבר לא שומע חדשות,

לא הכפשות, לא הכחשות,

אין לי מושג ירוק מה מתרחש,

לא איך פוליטיקאי מיקרובּ

מוכר הכל - רק תן לו ג'ובּ,

תודה לאל, אני חירש.

גם יש לי פטור מלהקשיב

לזבלנים שמסביב

בזמן שאנשים טובים עולים באש.

אני פטור מאטימות,

אני לא פה, אני על mute,

תודה לאל, אני חירש.

לא מקנא באלה ששומעים:

הם חשופים לגידופים ואיומים.

אח, איזה כיף זה לא לשמוע את הכנסת!

(ובייחוד לא את אשתי כשהיא כועסת).

אותי יותר לא מבהילים

לא במילים, לא עם טילים,

תנו לי רק ערוץ הספורט ולנשנש,

גם אם תפרוץ פה מלחמה -

אני אפילו לא אשמע -

הסברתי כבר: אני חירש.

יש לי שחרור מצעקות

ומבדיחות לא מצחיקות,

תצחיקו זה את זה, סליחה, אני פורש.

וגם הרכב מאחור

יכול לצפור: "סע, יא חמור!"

הללויה, אני חירש!

ואם ההוא, בממשלה,

יתחיל שוב עם ה"בלה-בלה-בלה"

שיברבר, אני לא מתרגש,

אוֹמַר לראש הממשלה:

"תודה רבה, היה נפלא,

אני לא פה, אני חירש!"

שיקשקש, שיטשטש,

שיחנטרש, שיחרבש,

שיאשר, שיתכחש,

שיתחתן, שיתגרש,

מבחינתי שיכהן עד סוף 2096.

מה 'כפת לי אני?